בשבע 526: מי בעד ההתיישבות ביש"ע?

מי שמתנגד לוויתורים לפלשתינים, לא יכול לסמוך על הליכוד, מפלגת הנסיגות המחויבת לנאום בר-אילן

יוסי בן-אהרן , כ"ח בטבת תשע"ג

ראש הממשלה נתניהו השמיט את הקרקע מתחת לרגלי חבריו במפלגה, שעד אתמול הסבירו לנו שהצהרתו בדבר "שתי מדינות לשני עמים" היא טקטית בלבד. עתה יצא המרצע מן השק: הליכוד, בראשות נתניהו, תומך בהקמתה של מדינה פלשתינית ממערב לירדן.

פרשה זו החזירה אותי לימים שבהם ניהלתי את המשא ומתן עם הסורים בוועידת מדריד (אוקטובר 1991) ואחריה. לאורך ששת החודשים של המשא ומתן האינטנסיבי, לא זזה המשלחת הסורית כמלוא הנימה מתביעתה האולטימטיבית לקבל מאיתנו התחייבות לסגת מכל שעל אדמה ברמת הגולן. וזאת לפני כל דיון על הכרה, על מהות השלום, על פירוז ועל יתר מרכיבי ההסדר. ראש המשלחת הסורית טען ללא הרף: למצרים החזרתם את כל סיני; אף אנו, לא נוותר אף לא על סנטימטר אחד מרמת הגולן.

יצחק שמיר ז"ל, שהיה אז ראש הממשלה, הנחה אותי שלא להיכנס לדיון טריטוריאלי עם הסורים, ולבטח לא לפני שנעמוד על כוונותיהם האמיתיות. כל מאמצינו לפרוץ את התבצרותם מאחורי התביעה המקדמית לנסיגה טוטאלית לא צלחו.

על הפרק עומדת עתה ההתדיינות על גבולותיה של ישראל עם הרשות הפלשתינית. אפשר לטעון שהמצב הגיאוגראפי והאסטרטגי ביהודה, בשומרון ובחבל עזה שונה מזה שבגבולות עם מצרים ועם סוריה. אלא שיאסר ערפאת כבר הצהיר שדין הגבול עם 'פלשתין' חייב להיות כדין גבולה של ישראל עם מצרים, דהיינו חזרה לקו הירוק. התביעה הפלשתינית הזאת זכתה כבר לתמיכה משמעותית בקהילייה הבינלאומית. אפילו הנשיא אובמה הצהיר כי על ישראל לנהל משא ומתן על בסיס גבולות 67', עם אפשרות של חילופי שטחים בהסכמה הדדית. ואילו האיחוד האירופי קורא חד-משמעית לנסיגה ישראלית לקווי 67'.

העובדות ההיסטוריות מראות שדווקא ממשלות הליכוד הן אלה שנסוגו, פעם אחר פעם, משטחים שכבש צה"ל במלחמת המגן של יוני 1967. יתר על כן, ממשלות הליכוד הן אלו שקבעו את התקדים, לפיו הסכמה לוויתור טריטוריאלי תוביל בסוף הדרך לנסיגה טוטאלית, עד לקווי יוני 1967. הודעתו האחרונה של נתניהו, שהוא דבק בנאום בר-אילן, תזמין לחץ כבד על ישראל מן הקהילייה הבינלאומית, ובראשה ארה"ב, לסגת עד לקו הירוק, אותו גבול שאבא אבן כינה "קווי אושוויץ".  

בסיעת הליכוד יש היום כתריסר ח"כים אשר נאמנים לארץ ישראל ומתנגדים למדינה פלשתינית. קבוצה זו לא הצליחה למנוע את הוויתורים הטריטוריאליים שראשי הליכוד עשו עד כה. גם היום, היא לא הצליחה למנוע את דבקותו של נתניהו בהצהרת בר-אילן. יש להניח בוודאות שגם סיעת הליכוד המורחבת שתקום לאחר הבחירות, שתכלול בין היתר את משה פייגלין, לא תוכל לעמוד מול עמדתם הנחרצת של נתניהו וחבריו בצמרת הליכוד, הדוגלים ב"שתי מדינות לשני עמים". 

ברור, על כן, שכל מי שחרד לשלמותה של ארץ ישראל, דואג לקיומם של היישובים ביהודה ובשומרון ותובע את אימוצו של דו"ח אדמונד לוי על ידי הממשלה, חייב לחזק את הגורמים בכנסת שיחשקו את נתניהו וימנעו נסיגות משטחים ביו"ש והקמת מדינה פלשתינית. נושא זה חייב לעמוד בראש סדר היום של הציבור הציוני-דתי והאמוני ביום הבחירות. בין גורמים אלה יש המציינים את 'הבית היהודי', שהביע התנגדות למדינה פלשתינית. יש לקוות שנפתלי בנט וחבריו, בשונה מדרכה של המפד"ל בזמנה, אכן יתמידו בעמדה זו, גם במחיר יציאה מקואליציה עם הליכוד או הפלת הממשלה. בנושא כה חיוני אי אפשר להמר. על כן מן הראוי שמי שחרד לשלמות הארץ ללא סייג יתמוך במי שהוכיחו במלל ובמעש את נאמנותם לארץ ישראל ולהתיישבות ביש"ע מעל לכל ספק. כזו היא מפלגת 'עוצמה לישראל' בראשותם של חברי הכנסת פרופ' אריה אלדד ומיכאל בן ארי.

הכותב היה מנכ"ל משרד ראש הממשלה בממשלת יצחק שמיר