בשבע 526: הפסד בטוח

לא משנה מי ינצח בבחירות, כל עוד לא נחליף דיסקט העם ימשיך להפסיד

דוד אלהרר , כ"ח בטבת תשע"ג

המאבק הניטש בין המפלגות השונות לקראת הבחירות הכלליות מציב סימני שאלה מיותרים שהכל עוסקים בהם לחינם: האם יצליחו מפלגות עוצמה לישראל, הגימלאים, ארץ חדשה ועלה ירוק לצלוח את אחוז החסימה? האם מפלגתו של הרב אמנון יצחק תזכה למעמד לשון מאזניים? אנה יפנה שאול מופז? קדימה? לאיזה גוש ישתייכו בסופו של דבר מפלגותיהם של ציפי לבני ויאיר לפיד? הילכו בנט ונתניהו יחדיו? לאן מועדות פניה של ש"ס? מה שווה התחייבותה של יחימוביץ' שלא להצטרף לממשלת נתניהו? האם ציפי לבני, שכשלה בתנועתה קדימה והקימה את התנועה לשום מקום, תפרוש גם ממנה ותקים את מפלגת הדריכה במקום? ושאלת השאלות – מה יהיה כוחה של מפלגת הליכוד-ביתנו, בתום ספירת קולות החיילים והימאים, בבליל הממשל הישראלי?

לכשישקע אבק מערכת הבחירות ניווכח כולנו לדעת שמדינת ישראל תמשיך לדשדש ולהשתכשך במי האפסיים בכל הרכב שלטוני שיהיה. המיסים יעלו מעלה מעלה ורמת החיים תרד מטה מטה. הפערים החברתיים יתרחבו והתסכול האזרחי ילך ויגבר. אין ולא יכול להיות לפוליטיקה בישראל שום כוח השפעה שיבטיח שינוי לטובה. כולם מעמידים פנים ומשקרים לנו במצח נחושה. כל שחקני השלולית הזאת מבקשים להם חיים נוחים בחיק מנעמי השלטון. זהו הדבר שעליו באמת מתכתשים ומתקוטטים - מנעמים.

ממש לא משנה לעם ישראל מי מבין המתמודדים יזכה – העם עצמו יפסיד. אומות העולם ימשיכו לבודד אותנו ולרדות בנו, ואנחנו נמשיך להיתלות בחסדיהן במקום לשאוף ולפעול לדבר החשוב מכל – לעצמאות. ממשלה נבחרת אינה יכולה לשנות מציאות מדינית-כלכלית-חברתית בישראל, משום שהיא מחושקת מכל העברים, ונגררת בעל כורחה לעבר הרעות החולות שמציבים בפניה אויבי המדינה היהודית מתוכה ומחוצה לה. 

מעמד חבלי יהודה והשומרון בסכנה מוחשית. הגירוש והחורבן מתדפקים בשער ואפילו הנביא מרעננה לא יסרב לקחת חלק במימוש האסון הזה. עיתון 'הארץ' לא יוּצא אל מחוץ לחוק ואנטישמָיו ימשיכו להרעיל ולפורר עוד ועוד את הרסיסים שנותרו עד לאבק הדק מן הדק. אנשי ההבל ורעות הרוח באקדמיה ובאמנות יוסיפו כהנה וכהנה בוץ רפוש ממדמנה שרק יגבירו את החולי. בכירי מערכת הביטחון בדימוס מקוששים להם מקלות למכביר לתקוע בגלגלים התקועים ממילא. ובתוך כל זה עולה תקווה אחת גדולה – האם התקשורת שכבר הרסה הכל תתחיל סוף סוף להרוס את עצמה?

בהמשך לסיפוח ישראלי ביהודה ובשומרון ומתן אזרחות שווה לכל הערבים, מציע חבר הכנסת מיכאל בן-ארי להעלות שבע מאות אלף עולים יהודים מצרפת ולפתור את בעיית הדמוגרפיה. זה אופרטיבי? הרי אפשר למתוח את הרעיון הרחק הלאה ולשכללו עד כדי מתן אזרחות ישראלית לכל יהודי העולם. הן מדובר במדינתם של כל היהודים ואין צורך שיעלו לישראל בפועל. די לנו בחוק שיחוקק.

נניח שיקום מי מהפוליטיקאים, ייקח סיכון מחושב ויבטיח לפעול למען פרישה של מדינת ישראל מארגון האומות, המאוחדות בדעתן לחסל את הישות הריבונית היהודית. הרי אין סוגיה פשוטה מזו. מה כל כך בוער בעצמותינו שאנחנו נלהבים להושיט את הצוואר פעם אחר פעם לעוד גינוי ולתוספת בידוד? מה יש לנו לעשות במקום שבו אין לנו ממש מה לעשות? הרי האו"ם נשלט על ידי מבקשי נפשנו בפרהסיה, ואלמלא הווטו האמריקני שהיה לנו לקש הצלה – הטביעה ודאית. אבל בשביל רעיון כזה צריך לפחות קמצוץ של כבוד עצמי שאין לנו.

ולא הוספתי ולא אמרתי דבר וחצי דבר על מערכת המשפט בישראל, שסללה את דרכה של שוחרת הדמוקרטיה, מבית מדרשו של הפטריוט עזמי בשארה, לכנסת ישראל. אוי לנו ואבוי עלינו, הן מן היגון והן מן האנחה. לכו לבחור!