בשבע 526: נשות הכותל האמיתיות

שיח הזכויות של 'נשות הכותל' מתעלם מזכותם של מאות אלפי יהודים ויהודיות להתפלל במקום בהפרדה, שלוש פעמים ביום

רחל סילבצקי-טבק , כ"ח בטבת תשע"ג

הבחירות בישראל נתפשות כשעת כושר על ידי קבוצות לחץ אשר זוכות למימון יהדות אמריקה הליברלית. השבוע הגישה התנועה הרפומית, אשר מנסה שנים רבות יחד עם התנועה הקונסרבטיבית לקבל הכרה רשמית בישראל - ואף איימה בעבר להפסיק את תרומות חבריה אם לא תתקבל דעתה - עתירה לבג"ץ. זאת בדרישה לשנות את דפוסי התפילה בכותל ולאפשר שם תפילה מעורבת וללא מחיצה. 'נשות הכותל', הממומנות על ידם ויוצאות בהתרסה בראשי חודשים להתפלל בכותל עם כיפות וטליתות ולעיתים ספר תורה בניגוד לכללי התפילה במקום, עשו לפני כחודש פרובוקציה מתוכננת, ומי יודע אם יגיעו אף בראש חודש שבט אשר חל בשבת.

השימוש במילים מתוך מילון הפוליטיקלי קורקט עלול לסייע להם בבית המשפט העליון שלנו. הרי רק צריך להגיד "שוויוני" או "זכויות אדם" וכולם, גם אנשים חושבים, בעדך. לא משנה שבמקרה הזה, כמו בהרבה מקרים, מתן הזכויות שעליהן מדובר פירושו פגיעה או אי-התייחסות לזכויות של קבוצה אחרת, ובמקרה זה קבוצה גדולה יותר, שגרה בארץ. ישראל מודעת לכוחן של המילים העכשוויות בוועדה לזכויות האדם באו"ם. כשמגנים אותה על פגיעה בזכויות אדם של ערבי יו"ש בגלל מחסומי צה"ל, הס מלהזכיר שללא זה תילקח מאזרחי מדינת ישראל הזכות האנושית הבסיסית להישאר בחיים.גם בכותל אין בעיית זכויות אמיתית. הרי בית המשפט יודע שיש זכויות שוות לכל אזרחי העולם להתפלל במתחם, אלא שיש כללים, כנהוג במקום תפילה. רבני ישראל קבעו אותם כשהכותל חזר לידינו. במשך כל השנים לפני 1967 שלטו בו זרים, ובימי הבריטים אפילו תקיעת שופר היתה אסורה, קל וחומר הצבת מחיצה.לא משנה לעותרים שבית המשפט כבר קבע זכויות שוות אפילו לטעמו, ונתן מקום לתפילות 'נשות הכותל' וקבוצות מעורבות בקשת רובינסון היפהפייה, המשך של אותו כותל מערבי התוחם את הר הבית. לא רואים אותם מהאזור הגדול, שם מתפלל הרוב הקבוע שרוצה מחיצהר
ידע גרם ל'רב' קונסרבטיבית להסביר השבוע בג'רוזלם פוסט שהן רוצות להיות בכותל "האמיתי", ואולי חוסר בושה הביא אותה לכתוב שהיא מבקשת "פשרה, כמקובל ביהדות ההלכתית" שתעניק להם חלק משלהם או שעות לתפילה מעורבת באזור התפילה הגדול. היא ציטטה מחוץ להקשר (וכנראה ללא קריאה ממש, כי היא כינתה אותו ספר פרשנות) את שו"ת אגרות משה לגאון רב משה פיינשטיין זצ"ל - שמו מוכר לה כי הוא חי בארה"ב - שכתב שיש דעות שונות ביהדות. אלא שהמחלוקות שלהן התכוון מתרחשות בתוך המסגרת ההלכתית. אירוני, אבל בגלל שהוא הכיר אותם מקרוב, הרב פיינשטיין יצא חוצץ וללא פשרות נגד ה'ראבייס' הקונסרבטיביים והרפורמים - המנהיגות ולא היהודים שנפלו קורבן להשפעתם. הוא גם מדגיש במספר מקומות (לדוגמה או"ח לט, צ"ט) שקיום מחיצה בין נשים וגברים בתפילה הוא דאורייתא.

ישראל קלטה עדות עם מנהגים מגוונים מכל העולם - מתימן, מעירק, מצפון אפריקה, מהודו ועוד. אף עדה לא ביקשה להתפלל בכותל ללא מחיצה. האם זה יוכיח לבית המשפט מהו רצון העם היהודי? 

עוד יש להעיר לבית המשפט שהכוהנים הגדולים בבית המקדש והסנהדרין שישב במתחם הר הבית, שעל החזרתם לציון ברינה – או לפחות לזכר היותם שם פעם - מבקשים העותרים להתפלל בכותל ללא מחיצה, היו אוסרים עליהם לעשות זאת. 

קשת מנהגי התפילה של עדות ישראל האלו שנקבצו ובאו היא שנותנת למקום הקדוש יופי ייחודי וצבעוני. עם זאת, האופי של התפילות בכותל נקבע על ידי הנשים הצדקניות שמגיעות לשם לוותיקין כל יום – לא לשעה בראש חודש – והנשים שבוכות שם כל יום על אובדן בית המקדש ומכוונות את לבן לאביהן שבשמיים. אלו נשות הכותל האמיתיות, וגם להן יש זכויות.

הזכות להתפלל ללא חילול הקודש שמורה גם לעשרות ומאות אלפי היהודים שומרי מצוות המתפללים שלוש פעמים ביום ופוקדים את המקום עשרים וארבע שעות ביממה.

ייתכן, כתבתי בסוף תגובתי לגברת הנכבדה המייצגת את היהדות הקונסרבטיבית, שאם בית המשפט יפסוק לטובתכם, הרבה מאוד יהודים דתיים יפסיקו לבוא לכותל להתפלל. הרי התפללנו אלפי שנים שלוש פעמים ביום מתוך געגועים לבית המקדש בלי להגיע לשם. אלא שאז, לדעתי, גם אתן תפסיקו לבוא. זה הרי כבר לא יהיה מעניין בלי הפרובוקציה.