בשבע 526: "עניין אישי" עם זבולון כלפה

זבולון כלפה, בן 50. תושב שומריה. נשוי לאיריס ואב לשישה. מזכיר שומריה ומועמד ברשימת הבית היהודי לכנסת

עפרה לקס , כ"ח בטבת תשע"ג

התחלה: ערב ראש השנה תשכ"ג, מושב שרשרת. האב סגן ראש המועצה האזורית, האם עקרת בית. כשהיה בן שנה יצאה המשפחה לשליחות של שלוש שנים בצרפת, וחזרה כמה שבועות לפני מלחמת ששת הימים.

המלחמה: לא זכור פחד, וגם לא המלחמה עצמה, אבל זכורה היטב חפירת השוחה בחצר הבית. האב התקדם והיה מנהל בית הספר האזורי, אחר כך ראש המועצה האזורית והוא עדיין משמש יו"ר העמותה של מכללת חמדת הדרום. כלפה הוא השני מבין עשרה ילדים, שכמה וכמה מהם עוסקים בעשייה ציבורית.

עשייה: "זה גם בגנים וגם ראינו אצל אבא. זה חינוך של לפעול ולהיות שותפים ולתרום, להיות בצד של הנותנים".

לימודים: יסודי: בית הספר האזורי במושב מעגלים, כשמכיתה ב' האב הפך למנהל בית הספר, "וגם לימד חלק מהמקצועות". החשש מהזימון לחדר המנהל עשה את שלו, "הייתי ילד טוב ירושלים". התיכונית היתה בכפר מימון, משם זכורים במיוחד המפגשים אצל ראש הישיבה הרב יעקב אריאל אחרי סעודות ליל שבת, לשירים ועיונים בפרשת השבוע.  

מכונן: הרקורד שלו כתלמיד שוכתב לטובת חינוך הילדים, ולמרות זאת הישיבה היתה תקופה "משמעותית ומעצבת". הוא היה פעיל ב'נוער חברון' ובתנועה לעצירת הנסיגה מסיני. השבת הראשונה בעצמונה שבימית עדיין חיה בזיכרונו, ובמיוחד ביקורו של מאיר הר-ציון, שהיה "מושא להערצה".

הסדר: ההתחלה היתה בישיבת הכותל בגלל האב. "הוא למד אצל הרב נבנצאל בשנת שבתון והיה לו חלום שאלמד שם. אז הגשמתי". אחרי תקופה החליט לעבור לישיבה חרדית, "אבל הבנתי שזה לא בשבילי". משם היתה עריקה לישיבה בימית, עד הגיוס הראשון. "אחריו כבר היתה תקופת המאבק, ועסקתי רבות באספקת מזון לעיר, עד הפינוי".

הפינוי: "ישבנו בבית המדרש על הרצפה וקראנו קינות בבכי גדול מאוד. בדרך לאוטובוס אחז בי הרב אריאל בכתף ואמר 'אני מבקש שתיקח על עצמך את הקמת הישיבה מחדש'". הוא חזר לבית המדרש, שם בכו ושוחחו ביניהם הרב מיכאל קפאח והרב נריה. הראשון ביקש הסבר למאורעות, השני אמר שאין השגה בנפלאות הבורא. "ואני הצעיר עומד ומקשיב, כולי חיל ורעדה".

השיקום: אחרי אריזת חפצי הישיבה הוא הגיע בשעת לילה מאוחרת לנווה דקלים שטרם נבנתה. "הקמנו את הישיבה החדשה מאפס". אחרי תקופה החלה מלחמת לבנון, אליה גויסו בחורים רבים מהישיבה. "היינו שם לבד, ים של דיונות וחול וסעודות שלישיות מיוחדות. עסקנו בלקלוט את המחזורים מחדש, ולבנות".

צבא: "פרופילניק". היה תסכול גדול על חוסר הקרביות, "אבל הילדים השלימו בריבית דריבית". השירות הראשון היה כמש"ק דת מיוטבתה עד מרחב שלמה. השירות השני היה כקומונר בסניף בני עקיבא בבת ים. משם זכורים חניכים בולטים כמו פרופ' מוטי בר לב ז"ל, ושם גם היתה הפרה של הבטחה.

ההבטחה: "אמרתי לחבר'ה שאני לא חוזר מהשירות נשוי. היה לי תכנון להיות רווק לטווח ארוך. אני מקווה שזו ההבטחה היחידה שלא אקיים". איריס היתה חלק מצוות ההדרכה. "חיכינו כמה שנים ונישאנו בחורף תשמ"ה".

עורך החופה: הרב חיים אמסלם. כן, כן, זה מהמפלגה השכנה. "הוא היה רב המושב שלנו באותה התקופה". את הכתובה הקריא הרב יעקב אריאל ובאחת הברכות כובד אביו של הרב רפאל פנחסי מש"ס. יחד מפלגות ישראל.

איריס: מורה לאמנות ועובדת כל השנים בבית הספר לבנות בעצמונה. לזוג שישה ילדים: הבכור נשוי וגר בטירת יהודה, השני גר בנחלים והשלישי בדולב. זוג תאומים, בן ובת אוטוטו בני 13 והצעיר בן 10 וחצי. הבנים לומדים בתלמוד תורה עצמונה והבת בבית הספר לבנות בשומריה.

במרץ: אחרי הנישואין התגורר הזוג במבשרת ציון, וכלפה למד בכולל מר"ץ. "אהבנו את הרעיון שהיום הוא טרנד: גרעינים תורניים. מי שהגה את הרעיון הוא הרב אורי כהן, ראש הכולל. למדנו שלוש וחצי שנים ויצאנו לפעילות בדרום".

בדרום: כפר מימון ונתיבות. "זה כיף כי סבא וסבתא מטפלים בנכדים, אבל זה גם ניסיון להביא כיוונים אחרים למוסד שבו גדלת בתור תלמיד". הוא שימש רכז הדרכה ומנהל פנימייה. "מה שקשור בחינוך לא פורמלי. מאוד נהנינו".

לשומרון: חיפוש אחר אתגר התיישבותי הביא אותם ליישוב איתמר. "התאהבנו במקום". כלפה ניהל את המדרשה ליהדות במקום, אבל המשפחה נתקלה בקשיי קליטה והוחלט בסוף אותה שנה לעבור לעצמונה.

סגירת מעגל: "אהבתי את האזור ואת האנשים". בשנים הראשונות עבד כמזכיר היישוב נצרים, ואחר כך כמזכיר היישוב שלו, עצמונה. במהלך השנים שימש בתפקידים ציבוריים שונים, בהם יו"ר מזכירות. מן התקופה ההיא זכור במיוחד ערב אחד נורא.

נורא: "שני פיצוצים עזים שמחרידים את השלווה, צרורות של ירי ואתה מבין שמשהו קורה. האירוע נסגר מעט זמן אחרי כן, וקיבלנו צמרמורת כשראינו את המראה". היה זה הפיגוע במכינה הקדם צבאית ביישוב. "היינו בשבר נורא, ומי שסייע לנו להתרומם היה יהודי אחד מירושלים, הרב עודד וולנסקי, עם המון עוצמות".

חוזרים לחיים: היתה התאוששות איטית של היישוב. כלפה עצמו עבר לעסוק בבנייה, בהתחלה כמנהל חברת הבנייה ביישוב ואחר כך באופן עצמאי. הבנייה כללה בתי ספר וגנים וגם שכונות מגורים. תוך כדי המשיכה המעורבות הציבורית במועצה האזורית בעמדות שונות.

נמשכת השרשרת: הריכוז של הפעילות סביב משאל מתפקדי הליכוד, מראשון לציון ודרומה, היה על כתפיו. "כשנודע הרצח של טלי חטואל ובנותיה, ביום המשאל, אנשים נשברו לרסיסים ומצאתי את עצמי מעודד אותם בטלפון במשך שעות". הניצחון במשאל היה מעורב בעצב עמוק על בנות חטואל. "האווירה היתה מאוד לא פשוטה". מאוחר יותר הוא היה אחראי על 'השרשרת האנושית', מבצע לוגיסטי מסובך שהצליח, ועל פעילות במועצת יש"ע.

קו המאבק: "זה היה הכרח. אני לא חושב שהיה אפשר לעשות את זה אחרת. אלה היו האנשים בגוש. אין מילים לתאר את ההתלבטות הזאת, כשאתה קרוע בין כל כך הרבה דברים. הטוב ביותר הוא  לא להצטרך להתמודד עם מציאות של פירוקים, וזה יקרה על ידי תפילות ועל ידי חיזוק הבית היהודי". 

געגועיי לגוש: בעיקר לאנשים, למשפחתיות בין היישובים ולאווירה המאוד מיוחדת. "היו שם אנשים שורשיים, מחוברים לאדמה, לעשייה, לחסד ולתורה. חיים בישרות ובפשטות". הבנייה במזרח לכיש, זו התקווה, תחזיר משהו ממה שהיה שם.

עיר האמונה: היישוב נמצא היום במהלך של תביעה נגד המדינה, משום שהוא נשא על גבו את נטל העלויות. "מבחינת המהלך הקהילתי, התקופה היתה מכוננת. כדי לחיות במקום הזה ובמציאות המוטרפת הזאת צריך כוחות, אבל הצלחנו ותוך שלושה שבועות אפילו העמדנו מערכת חינוך לתפארת, שסיפקה שירותים ליישובים אחרים".

שומריה: מונה 53 משפחות מעצמונה ומשפחות נוספות מכפר דרום, שמתעדות להקים את היישוב  מרשם-נטע. שתיים-שלוש משפחות נכנסו כבר לבתי הקבע. יש בנייה של מבני ציבור, המשק מתפתח, הרפת גדלה וניטעו קרוב ל-90 אלף עצי זית וענבים. "וכבר מסקנו ובצרנו ורואים ברכת ה' בכל מעשה ידינו".

קיבוצניק: ההיכרות עם המגזר הקיבוצי, "המכונן, זה שכיפת שמיים לראשו", התרחש רק בשנים האחרונות ונוצר חיבור מיוחד.

מיוחד: הוא מנהל הקהילה בקיבוץ החילוני דביר. "אני מאמין ומקווה שהמכנה המשותף הוא רחב יותר. ככל שנשכיל לעסוק בו, הדברים ייצאו טובים, חדים ומקיפים יותר ודרכו נצליח להתמודד גם עם מה שאיננו במכנה המשותף".

לא במכנה המשותף: ביום כיפור השנה פעל בקיבוץ דביר בית כנסת עם תפילות ומניין. חדר האוכל פעל גם הוא, "והשמיים לא נפלו". ההרחבות הקהילתיות בקיבוצים יוצרות תמהיל חדש שגם מקהה את חדות האנטי של הוותיקים. "העבודה מורכבת", אבל "ההתיישבות ועם ישראל יוצאים נשכרים".

פוליטיקה עכשיו: "לא רציתי. ימים ספורים לפני הבחירות הפנימיות ב'תקומה', אמרו לי חברים שונים ומגוונים שחשוב שאלך". אחרי קבלת היתר מהרעיה והתייעצות עם בני סמכא, הוחלט להתמודד. בקיבוץ דביר "תומכים ומפרגנים, וחלקם אפילו יצביעו לבית היהודי".

יעדים: "אני שדכן. לא של זוגות, אלא של חיבורים בעם". ויש שני נושאים מרכזיים נוספים: "סוגיות הקשורות בחינוך והתיישבות במרחב הכפרי בכל רחבי הארץ".

סירוב פקודה: "לתת לחיילי צה"ל לגרש יהודים מביתם זה מעבר ללא מוסרי בעליל, אבל לצערי אני בוגר פעמיים של הגירוש. כוח פוליטי בעל משמעות יכול להוריד את השאלה מהשולחן. הגיע הזמן לשנות את המציאות והשיח, ולבנות". 

אם זה לא היה המסלול: "הייתי בחינוך הבלתי פורמלי".


ובמגרש הביתי

על הבוקר: תפילה, לפעמים יש אחריה קפה ולפעמים לא, תלוי בלחץ הזמנים. ביום שני, כשאיריס יוצאת ללימודים, הוא גם אחראי סנדוויצ'ים.

דיסק ברכב: בעיקר שיחות טלפון, ובתקופה הזאת גם מחשב. "עובדים כל הזמן". אל דאגה, לא כשהוא נוהג. הטעם המוזיקלי לא בא לידי ביטוי ברכב, אבל הוא כולל שירים חסידיים ופיוטים של עדות המזרח, "בעיקר ירושלמיים".


שבת: "מרגע שעברנו לבית החדש יש אפשרות לארח והגדולים מגיעים יותר". אם לא הילדים הגדולים, יש אורחים מתוך היישוב בדרך כלל. "שבת היא קודם כל הדברים הטעימים שאיריס מכינה", ובשולחן סוקרים את השבוע, את הלימודים והחוויות, פרשת שבוע ושירים. 

עיתים לתורה: פרט ללימוד עם הילדים בשבתות, יש השתדלות לשבת "לפחות פעם ביום וללמוד גמרא". אבל הרצף נקטע בתקופה האחרונה והמוטרפת, "וזה אחד הדברים שאני מתייסר עליהם מאוד". התוכנית אחרי י"א בשבט היא "לקבע את הלימוד במסמרות".

אוכל: הדגים שאיריס מכינה, גם בסגנון מרוקאי וגם בטעם ישראלי, "לקחנו מגוון של עדות למטבח".

אחזקת הבית: התפקיד הקבוע כבר שלושה עשורים מתממש במוצאי שבת ליד הכיורים. "אז אני עושה סדר במחשבות על התוכניות לקראת השבוע החדש". יש גם שטיפה של המטבח בימי שישי, וכל המלאכות שסביב הכביסה (כולל קיפול וגיהוץ!) "וגם זורק תמיד את הזבל".

מרתיע: "כשאני רואה עוול, זה יוצר אצלי רתיעה. בתור טירון שילמתי על זה מחיר יקר".

דמות מופת: הרב אברהם יצחק הכהן קוק. "היכולת שלו לזהות את ההווה ודרכו לראות את העתיד בבחינת 'חכם עדיף מנביא'. זה תמיד מפתיע ומרשים".

פנאי: יש יציאה לטיולים עם המשפחה, אבל הפנאי הפרטי המועט מוקדש לקריאת ספרים, "בעיקר מה שקשור למנהיגות והיסטוריה יהודית, או מאמרים מהתקופה שלפני הקמת המדינה".  

כשתהיה גדול: "אמשיך לפעול למען עם ישראל. הזמן קצוב וצריך לעשות מה שרק אפשר".