בשבע 526: דו"ח השכר – מבט אחר

דו"ח השכר שפרסם האוצר מספק, מעבר לנתוני השיאנים, תמונה עגומה של מגזרים וענפים מקופחים * לכלכלות ארה"ב ואירופה לא צפויה שנה ורודה, וזה ישפיע גם עלינו

שלמה פיוטרקובסקי - ערוץ 7 , כ"ח בטבת תשע"ג

הריטואל מוכר וחוזר מדי שנה: הממונה על השכר במשרד האוצר מפרסם את נתוני השכר של עובדי המדינה והמגזר הציבורי וכל העיניים מופנות לשיאני השכר. כך, מדי שנה, חוזרים כולם לאותו מנהל מחלקה בבית חולים ממשלתי גדול, שיאן השכר במגזר הציבורי, שסיים את 2011 עם עלות שכר חודשית ממוצעת של כ-130 אלף שקל בחודש. כולם גם מכירים את התלוש של אותו נווט בנמל שמרוויח כמו סמנכ"ל בחברת הייטק. גם השיאנים בגופים האחרים זוכים להתייחסות תקשורתית לא מבוטלת, וכך כל אחד יכול לדעת בדיוק מהו שכרו של הרמטכ"ל בני גנץ (73,127 שקל בחודש ברוטו, אם תהיתם), ומה גובה שכרם של שני מקביליו במשטרה ובשב"ס, אשר גבוה אף יותר משכרו של הרמטכ"ל (למה? עניינים טכניים כמו תארים אקדמיים וסולמות שכר. ככה זה בשירות המדינה).

הדיון בשיאני השכר תופס מטבע הדברים את מרבית העיסוק התקשורתי. הסטיריקן המנוח אפרים קישון כינה את ישראל "ארץ קנאן", וזאת משום שכולנו אוהבים לקנא. אך שכרם של אלו שאיש איננו מקנא בהם, אפילו לא הם עצמם, נדחק מטבע הדברים לשולי הדיון הציבורי. כך עולה מדו"ח הממונה על השכר, שמחצית מעובדי המועצות הדתיות בישראל מרוויחים פחות מ-6,981 שקלים בחודש. בחברות העירוניות מרוויחים אפילו פחות, והשכר החציוני (זה שמחצית העובדים מרוויחים פחות ממנו) עומד על 6,692 שקלים בחודש. ברשויות המקומיות עצמן המצב קצת יותר טוב: השכר החציוני בהן עומד על 7,720 שקלים בחודש. 

נושא נוסף, מדאיג לא פחות, הוא פערי השכר המשמעותיים כל כך בין גברים לנשים, דווקא באותם גופים שבהם השכר נמוך יחסית. קחו לדוגמה את המועצות הדתיות. השכר הממוצע במועצות הדתיות עומד על 8,729 שקלים בחודש, אולם סולמות השכר אינם שוויוניים כפי שכבר ראינו. מחצית מהעובדים הרי מרוויחים פחות מ-6,981 שקלים בחודש. מי המרוויחים פחות? הנשים כמובן. בעוד השכר הממוצע לעובד גבר במועצה דתית עמד בשנת 2011 על 10,590 שקלים בחודש, השכר הממוצע לעובדת עמד על 37 אחוזים פחות, 6,570 שקלים בחודש בלבד. במקרה זה ההסבר לפערים פשוט מאוד. בעוד הגברים משמשים במועצות בתפקידים בכירים, הנשים משמשות בתפקידים הזוטרים כגון מזכירות, בלניות ועוד.

ברשויות המקומיות הפער אמנם נמוך במעט, אך עדיין בלתי ניתן לטשטוש. השכר הממוצע שם עומד על 9,100 שקלים בחודש, גם כאן גבוה משמעותית מהשכר החציוני. שכר העובדים הגברים הממוצע עומד על 11,315 שקלים בחודש, אך שכר הנשים הממוצע עומד על 29 אחוזים פחות מכך, 8,030 שקלים בחודש.

חשוב לציין שבשנת 2011 ובמידה רבה גם בשנים 2012 ו-2013 הולכים ונכנסים לתוקף הסכמים קיבוציים שמשפרים משמעותית (גם אם לא במידה מספקת) את מצבם של מגזרים כמו המורים, העובדים הסוציאליים, הפרקליטים ועובדי ענפים נוספים, אשר כבר אינם מככבים בתחתית הסולמות, למרות שהם עוד רחוקים מאוד ממשכורות השיאנים.

כשאירופה מצוננת

כריסטין לגארד, יושבת ראש קרן המטבע העולמית, מודאגת. המצב באירופה מלחיץ אותה, וגם המשבר הפוליטי בארה"ב שמעיב על מצבה של הכלכלה. לדבריה, כישלון הדיונים על תקרת החוב בארה"ב וחוסר ההתקדמות בכל הנוגע למשבר החוב האירופי עלולים לגרום למשבר חמור בכלכלה הגלובלית. "ללא פתרון, אין ספק שיהיה משבר", אמרה לגארד, "המשבר ייגרם בשל הגודל של שתי הכלכלות והקשרים שלהן עם מדינות אחרות במונחים של סחר והשקעות".

החשש מפני ההתרחשויות בכלכלה העולמית בשנת 2013 משותף לרבים, אולם לדברי רון אייכל, כלכלן ואסטרטג ראשי במיטב בית השקעות, למרות העננות האופק איננו שחור משחור. בשיחה עם 'בשבע' מציין אייכל כי אם מסתכלים על הכלכלה העולמית במבט מאקרו, שנת 2013 תהיה קצת יותר טובה משנת 2012 ולא להפך. זאת למרות שאין מדובר בשינוי משמעותי. אייכל מסביר כי שנת 2012 היתה רצופת תנודות בכלכלה העולמית, ולעומתה נתוני הפתיחה של 2013 נראים מעט יותר מעודדים. אייכל מציין את נתוני המאקרו החיוביים בארה"ב ואת הצעדים שנוקטת ממשלת יפן על מנת לעודד את הפעילות הכלכלית במשק שלה. החור השחור, גם בשנת 2013, צפוי להיות אירופה. לדברי אייכל, "אירופה היא עדיין צרה גדולה. האבטלה בה עדיין גבוהה מאוד, והמדינות אינן יכולות להשקיע כספים בשיקום הכלכלות שלהן מכיוון שהן נאלצות להחזיר חובות גדולים. הקיפאון באירופה יימשך השנה וככל הנראה גם בשנה הבאה, 2014".

מטבע הדברים, את הישראלים מעניין יותר מכל מה תהיה השפעת המצב העולמי על הכלכלה הישראלית, וגם כאן אייכל איננו צופה קטסטרופה, אך גם איננו אופטימי במיוחד. "לצערנו, יעדי היצוא העיקריים של ישראל הם קודם כל אירופה, אחר כך ארה"ב ושאר היעדים משתרכים מאחור. למרות שעד עתה היצוא לאירופה לא נפגע באופן משמעותי, העובדה שהמצב ביבשת צפוי להמשיך ולהיות גרוע אינה מבשרת טובות ליצוא הישראלי. קשה להאמין שהיצוא לאירופה ייראה מוצלח במיוחד בשנים הקרובות, בשעה שהכלכלות המובילות בגוש זה אינן צומחות ואף מתכווצות. גם אם מתייחסים למצב בארה"ב, שם כן צפויה צמיחה מסוימת, תמונת המצב אינה מאוד אופטימית. הצמיחה בארה"ב צפויה להיות לא גבוהה ולדבר תהיה השפעה על היצוא הישראלי לשם".

אייכל מזכיר כי מנגנון הצמיחה העיקרי של המשק הישראלי הוא היצוא, וזאת בניגוד למשקים מערביים רבים, ועל כן לקשיים ביצוא צפויה להיות השפעה מכריעה על הצמיחה הצפויה למשק בשנה הקרובה. "היצוא נמצא במצב מאוד בעייתי, ובעקבות כך המשק הישראלי צפוי לצמוח בשיעור של פחות משלושה אחוזים בשנת 2013. זאת אם לא ניקח בחשבון תיקון טכני שהלמ"ס צפוי לבצע ואשר יגרום לכך שרשמית הצמיחה תהיה כשלושה אחוזים וחצי. במצב כזה לא נוצרים מקומות עבודה חדשים והאבטלה צפויה אף לעלות. הפן האופטימי של המצב הוא העובדה שהאינפלציה תהיה נמוכה והנגיד צפוי להוריד את הריבית עוד פעם אחת, לרמה של 1.5 אחוזים".