חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

אדוני השופט - בגליון השבוע

איתמר בן-גביר בילה לא מעט זמן באולמות בתי המשפט כפעיל כ"ך שהמשטרה נהגה לעצור באופן סדרתי @ אחרי 44 זיכויים, שמונה הרשעות קלות ועשרות אלפי שקלים של פיצוי ממשטרת ישראל, החל בן-גביר במרוץ אל הגלימה, בהמלצתם של לא מעט שופטים ששמעו אותו מייצג את עצמו ברהיטות ללא הכשרה פורמלית @ עורך הדין הטרי מתכוון להקדיש את מרצו להגנה משפטית של נערי הגבעות, אלא אם התואר ח"כ יוצמד לשמו בעוד פחות משבועיים
10/01/13, 23:44
יאיר שפירא

כמה ימים לאחר הביקור במשרדו, התקשר עו"ד איתמר בן-גביר וביקש לתקן טעות קטנה, שגגה שנפלה בריאיון שנעשה איתו. שם הוא ענה לשאלה ואמר כי אין לו כל כוונה להיכנס לפוליטיקה, בוודאי לא בשלב הזה. הוא התקשר לעדכן כי דין התנועה גבר, והוא שובץ במקום השלישי במפלגה שהקים ח"כ מיכאל בן ארי. מאז הוא נישא משם על גלי הפוליטיקה הישראלית הסוערת אל המקום החמישי ברשימת 'עוצמה לישראל'. על פי הסקרים, סיכוייה של הרשימה לעבור את אחוז החסימה מוטלים בספק, כמו גם סיכוייו של בן-גביר להפוך לחבר כנסת. אבל כל מי שעוקב אחריו בעשרים השנה האחרונות, יודע שיום יבוא והוא יגיע לבית הנבחרים. הנער המשולהב שנופף בסמל מכוניתו של ראש הממשלה רבין ז"ל אל מול מצלמות הטלוויזיה, נכנס ויצא בשנים האחרונות בשערי הכנסת כעוזר פרלמנטרי. מי שמחזיק כנראה בשיא הישראלי של זיכויים בבתי משפט השלום, הפך לפני חצי שנה לעורך דין מהמניין. ניסיון עשרים השנים האחרונות מלמד כי גם אם האיש לא מצטיין בתכנון מושכל של קריירה ציבורית, הרי שהחיים נושאים אותו רחוק הרבה יותר מהמקובל במחוזות הספר של הימין בישראל.

אוהד בית"ר ועפרה חזה

בן-גביר לא נולד בקריית ארבע. אפילו לא בקריית משה. הוא גדל במבשרת ציון, שמאז ועד היום מהווה מעוז של אנשי תקשורת ומשפט. המשפחה היתה מסורתית, שאינה שומרת מצוות. אביו עלה מעירק, אמו בת עולים מכורדיסטן. הוא זוכר ילדות שמחה, ילד פעלתן אבל לא שובב. תלמיד טוב, אוהד של בית"ר ירושלים ומעריץ נלהב של עפרה חזה. כילד הוא אפילו התמודד על מקום בפסטיבל שירי הילדים, וכפשׂע היה בינו ובין הופעה ציבורית ראשונה כזמר צעיר. 

את החיבה לאקטואליה הוא קיבל מהבית. "היו הרבה עיתונים והרבה אקטואליה. ההורים נטו ימינה אבל זה היה בית ליברלי. מבחינתי, איפה שאני נמצא היום זה במידה רבה פונקציה של בית שלא הכתיב מסגרת אידיאולוגית, אלא היה פתוח". קיצוניות לא היתה שם, למרות שעבירה פלילית ראשונה על רקע אידיאולוגי נרשמה כבר בדור הקודם: אמו של בן-גביר נתפסה על ידי הבריטים כשהיתה בת תשע, בעת שהפיצה כרוזים של האצ"ל.

"בזמן האינתיפאדה הראשונה הייתי בן ארבע עשרה. הייתי מאוד מוטרד, קראתי עיתונים, הייתי מעורב וכל הזמן חשבתי מה אני יכול לעשות. יום אחד קראתי על הפגנה של נשים בשחור בכיכר פריז. אמרתי לעצמי שאני מוכרח ללכת ולהפגין מולן. הגעתי לשם עם דגל ישראל, אבל בטעות עם חולצה שחורה. אבא שלי הוזעק מהבית עם חולצה אחרת, כדי שיהיה ברור שאני לא מפגין יחד איתן". 

בכיכר פריז הוא פגש את נעם פדרמן, פעיל 'כך' שהיה אז בראשית שנות העשרים לחייו. בן-גביר מספר שעל אף שחבורת הצעירים מימין הלכה והתגבשה שם מול מפגינות השמאל בשחור, הוא נרתע מהזדהות עם אנשי כהנא. "אמרתי לעצמי שנעם אמנם בחור טוב, אבל כהנא זה לא אני. כילד חילוני התחלתי לחפש את עצמי ב'מולדת' של גנדי, ב'נאמני הר הבית', אבל לא ב'כך', זה היה מבחינתי קו אדום". 

פדרמן, מכל מקום, קירב את הנער הצעיר ליהדות ולאידיאולוגיה הכהניסטית. פדרמן ובן-גביר התחילו ללמוד בחברותא, והאחרון החל אט אט להצטרף לפעילויות התנועה, לקיים מצוות ולבסוף גם לחבוש כיפה. לפחות את עניין החזרה בתשובה ההורים ראו בעין חיובית. "אחרי הכל המשפחה היתה מסורתית", הוא אומר, "היה איתי עוד בחור צעיר מרמת אביב שעבר את אותו תהליך. הוא הניח תפילין בסתר, אותי עודדו".
עמוד 1 מתוך 2
הקודם | הבא