בשבע 526: אפליה לטובת מי?

מושב כנס ירושלים שעסק בסוגיית ערביי ישראל העלה טענות של הצד הערבי בדבר קיפוח, טענות שזכו למגוון תשובות מהצד היהודי @ הדוברים טענו כי מגזר שלא משלם מיסים, שאין עליו אכיפת חוק ושנוהג בנאמנות כפולה, לא יכול לדרוש שוויון מהמדינה @ המזרחן ד"ר מוטי קידר טען אף כי הערבים מופלים לטובה, וההסכמה היחידה בדיון היתה על הצורך לפעול נגד עבריינות הצעירים במגזר הערבי

ניצן קידר - ערוץ 7 , כ"ח בטבת תשע"ג

אחת הסוגיות ששבות ועולות על סדר היום הציבורי פעם בפעם היא מצבם של ערביי ישראל. פאנל שעסק בנושא בכנס ירושלים העשירי שהתקיים השבוע, תחת הכותרת "מקופחים או מועדפים – סוגיית ערביי ישראל", ניסה לתת תמונת מצב משני הצדדים על המתרחש במגזר הערבי.

סוהיל כארם, מנכ"ל רדיו א-שאמס שפתח את הפאנל, טען כי "קיימים חסמים לפיתוח המגזר הערבי בכל התחומים". לטענתו, הערבים מקופחים גם באפשרות לקנות אדמות בישראל, גם בעניינים חברתיים כלכליים וגם בחינוך. "יכולת הערבים להשפיע על החינוך אפסית. המטרה של מערכת החינוך היא ליצור ערבי כנוע, ללא זהות ברורה. הזהות שלי היא אזרח מדינת ישראל, ואני גאה בזה, אבל אני גם פלשתיני - נולדתי כזה. אני פלשתיני אך לא אויב, וישראלי אך לא משת"פ", טען כארם. "הציבור הערבי כבר לא מאמין למדינה. הערבים חיים במציאות של הדרה בכל תחומי החיים. מדובר במיעוט שאינו פוגע במדינה ואין לו כוונה כזו", הוא הבהיר.

תסביך של גזענות

חבר הכנסת דני דנון מהליכוד אמר כי העובדות אולי נכונות, אך מוצגות בצורה חד צדדית. "יש פערים בתחום החינוך והתשתיות, אבל יש גם פערים בתחום הנאמנות. לא רק שירות בצבא, אלא גם בדברים בסיסיים יותר. יש הרגשה שיש מדינה בתוך מדינה מבחינת ציות לחוק במגזר הערבי. אנחנו צריכים להכיר בעובדות הללו ולומר: צריך שוויון - יותר השקעה, אבל גם יותר נאמנות. אבל כשאתה אומר שאתה פלשתיני וישראלי - זה לא ברור בכלל. השוויון חייב להיות אמיתי ודו כיווני. היום אם מישהו מתנדב לצבא מתוך המגזר הערבי, זורקים רימון על פתח ביתו וזה בא מראשי הציבור. בדקו את סדר היום שלהם, אנחנו לא רואים אותם רצים בוועדות הכנסת כדי לדאוג לציבור הבוחרים שלהם בנושא הכלכלי-חברתי", אמר דנון.

ח"כ אריה אלדד, יו"ר תנועת 'עוצמה לישראל', היה חריף הרבה יותר. "אני קורא את מסמכי ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל, ואני שומע שהם לא תובעים יותר שוויון זכויות אזרחי אלא הפיכת ישראל למדינה דו-לאומית ושוויון זכויות פוליטי - כדי שלמיעוט הערבי תהיה אפשרות וטו על כל היקר למדינה. הם שכחו שארץ ישראל שייכת לעם ישראל ולא לערבים. ולכן אנחנו בתהליך קבוע של התנצלות. אנחנו בתוך תסביך לפיו ההרגשה היא שאסור לנו לומר עליהם דברים, כי זה ייחשב כגזענות. אנחנו רואים את חברי הכנסת הערבים ומבינים שהקשר בין רע"מ לתע"ל הוא כמו הקשר בין מר"צ לאגודת ישראל, ובכל זאת הם מאוחדים בשנאת ישראל שלהם, כשהמכנה המשותף הוא שלילת מדינת ישראל כמדינה יהודית".

עו"ד בצלאל סמוטריץ', מנכ"ל תנועת 'רגבים', הצהיר כי "במדינת ישראל אין אפליה לרעה של ערביי ישראל, נקודה. בשום עניין". וכך הוא הסביר את הדברים: "האסטרטגיה של ערביי ישראל במשך הרבה מאוד שנים היתה לעטוף את הוויכוח בשיח זכויות כדי לייצר רגשי אשם בציבור הישראלי. מייצרים נרטיב שלפיו המדינה לא משקיעה בהם. אלא ששכחנו שהשלטון המרכזי לא אמור לעשות את זה, אלא ועדת התכנון והבנייה המקומית. במגזר הערבי הוועדות המקומיות לא מקדמות תכנון כי אין להן כסף. ולמה? כי הן לא גובות ארנונה. בסופו של דבר הרשויות עניות, אז אין ביוב ואין בנייה. לרוב המוחלט של היישובים הערביים יש תכנית מתאר, אבל אנשים לא מעוניינים לשלם כסף".

סמוטריץ' אף הביא הוכחה לדבריו ממקרה שבו מטפלת העמותה שהוא עומד בראשה: "אנחנו מנהלים תיק נגד מועצת אבו בסמה בנגב. אין להם מערך גביית ארנונה. הצענו להם הלוואה של שלושה מיליון שקלים כדי שיוכלו לעשות סקר נכסים. ומה היתה התשובה? שאין טעם בכך, כי אף אחד לא מגיש בקשה להיתר בנייה, ואין מושג מי בעל הנכס ומה גודלו. כשמדובר על אפליה, נכון שבמגזר הערבי איכות החיים נמוכה יותר, אבל זה בשל העובדה שהמנטליות שונה".

"מעדיפים אזרחות סוג ב', אבל בישראל"

סקר של חברת 'מאגר מוחות' שנערך לקראת הכנס בסוגיית גיוס המגזר הערבי לצה"ל, העלה תוצאות מעניינות. המשתתפים נשאלו "מה לדעתך צריכה להיות המדיניות כלפי גיוס בני המגזר הערבי לצה"ל?". 39 אחוזים מהנשאלים טענו כי יש לחייב אותם בתרומה למדינה באמצעות שירות לאומי בעל אופי אזרחי. 19 אחוזים השיבו כי יש להמשיך במצב הנוכחי, שבו הערבים פטורים לחלוטין מגיוס. 17 אחוזים טענו כי יש לחייבם בגיוס לצה"ל כמו כל אזרח ישראלי, ו-6 אחוזים חשבו כי יש לחייב את הערבים בתרומה למדינה באמצעות שירות לאומי בעל אופי צבאי.

המזרחן ד"ר מרדכי קידר הסביר עד כמה הערבים רחוקים בכלל מעניין השירות הלאומי והצבאי. "בעוד עבורנו, הציבור היהודי, מדינת ישראל עומדת על שתי רגליים: ההתגלמות הפוליטית-מדינית וחלומו של העם היהודי לשוב לארצו ולהיות מדינת כל אזרחיה, עבור הערבים בישראל העניין של החלום לא קיים. הדגל שלנו לא שלהם, ההמנון לא שלהם, וזה משליך. לראיית הציבור הערבי בישראל, הם ילידי המקום והציבור היהודי הוא מהגר. הם לא קונים את הנרטיב שאנחנו חזרנו לארץ אבותינו. זו לטענתם המצאה ציונית".

לגבי הטענות לאפליה, יש לד"ר קידר אבחנה שונה: "בציבור היהודי פחות או יותר 90 אחוזים חיים בדירות, והיתר בבתים צמודי קרקע. במגזר הערבי המצב הפוך לגמרי. האם זו אפליה? ברור, אך לטובת הערבים. גם בנושא הפוליגמיה: יהודי שיתחתן עם  יותר מאישה אחת ייחשב פושע, ובנגב – אין כמעט גבר ערבי שלא מתחתן עם שתי נשים או יותר, והמדינה משלמת להן ביטוח לאומי. מה שאסור ליהודי, מותר לערבי במימון המדינה. 

"יצאה סטטיסטיקה שבמגזר הערבי קיימת תמותת תינוקות גדולה יותר. השאלה שלי היא מה התפקיד של נישואי קרובים בזה. במגזר הערבי זה מצוי מאוד. היום הציבור בישראל צריך להבין שהציבור הערבי זה בני 20 ו-30 שבטוחים שהם אדוני הארץ. הם ישראלים בסגנון החיים, ואין להם שום רצון לצאת מכאן למדינות ערביות אחרות. מדוע? כאן מותר להם להפגין, יש להם חברי כנסת שמשמשים כשסתום ביטחון, הם עומדים באקדמיה וזועקים נגד המדינה, בג"ץ פוסק לטובתם ברוב העניינים. בסך הכל המדינה דמוקרטית, ובמצב כזה הם מעדיפים להיות אזרחים סוג ב'. עדיף להיות פה, מאשר סוג א' בסוריה, בירדן, במצרים או ברשות הפלשתינית".

ד"ר קידר מציע פתרון גם לעניין השירות הלאומי וגם לעניין החינוך: "עשיתי חישוב שבכל שנה מסיימים י"ב כ-20 אלף תלמידים ותלמידות במגזר הערבי. אם כולם יתגייסו למען המגזר הערבי, ולמען חינוך וסיוע לילדים מהמגזר, זה ייתן המון". סוהיל כארם טען כי היו בקשות בנושא למשרד הביטחון, אבל העניין לא קודם.

עניין נוסף שעלה לדיון וזכה להסכמה מקיר לקיר הוא בעיית שלטון החוק. "הצעירים הולכים לכיוון מאוד לא חיובי", הזהיר ח"כ דנון, "לא מכירים בשוטרים, נוהגים בלי רישיונות, פשוט עבריינות. פנו אלי מהמגזר הלא יהודי וביקשו שאוביל מהלך שבו יעברו מבית לבית וייקחו את הנשק הבלתי חוקי שמצוי שם".

סוהיל כארם הסכים לדברים, והפנה קריאה דומה לדנון: "גם אני קורא לך לפעול בנושא. הנשק הזה יכול להגיע להרבה מפגעים. כולנו מעוניינים לפתור את הסוגיה הזו".

כארם המשיך לטעון כי קיימת תהום עמוקה בין הצדדים. "אתם לא מעוניינים לשמוע את מה שהרחוב הערבי אומר", התריס כנגד חברי הפאנל, "הממשלה צריכה לדעת שהיא אמא של כולם. ביבי אם ייבחר צריך להיות אבא של כולם, גם של העניים במגזר הערבי".

ח"כ אריה אלדד בחר לענות: "העוני שמשתקף בציבור הערבי הוא באמת קשה, אבל צריכים לזכור איך מודדים עוני. את זה עושים על פי רמת ההכנסה. כשההכנסה לא מדווחת, כשאין תשלומי מיסים, זו בעיה. אנחנו מכירים את זה לא רק במגזר הערבי. הנתונים הללו צריכים ביקורת יותר מעמיקה של שלטונות המס. מדינת ישראל הרימה ידיים מהעיסוק במגזר הערבי, כך נדמה. אם המדינה תפסיק לטמון את ראשה בחול ותגיד: יש בעיה אמיתית וצריך לאחוז את השור הזה בקרניו, לתקן קיפוח ואפליה ולאכוף חוק בצורה שוויונית - הדברים ישתנו".

הסכמות, כאמור, היה קשה מאוד להוציא מהדיון הזה, אבל הנוכחים הסכימו לבסוף עם ח"כ אלדד בעניין אחד: אחת הבעיות המרכזיות היא בעיית האכיפה, שיכולה להביא בעצם לשינוי בחינוך. השאלה המהדהדת שהעלה אלדד ונותרה ללא מענה היא האם המדינה תהיה מוכנה להרים את הכפפה ולטפל בנושא באופן מעמיק.