בשבע 526: בדרך להנהגת המדינה

איחוד המחנה הדתי-לאומי עומד להביא אותו למקום הראוי לו: צמרת המדינה

ח"כ יעקב כ"ץ (כצל'ה) , כ"ח בטבת תשע"ג

ח"כ כץ בכנס ירושלים צילום: ניסים לב

לכל דור יש את המאפיינים שלו. כששרון עוד היה אריק, שהיתי הרבה במחיצתו. הוא הציל את חיי בעיצומו של קרב שבו נפצעתי, ועשינו כברת דרך יחדיו גם שנים ארוכות אחר כך.

לשרון היו כמה מנטרות, שהיה נוהג לחזור עליהן. אריק נהג לומר: "לכל דור יש את המכבים שלו". ואכן, לכל דור יש את המכבים שלו. לפני 250 שנה היו אלו תלמידי הגר"א והבעל שם טוב, שבמסירות נפש דחפו את העגלה של שיבת ציון. מכבים חרדים. אחריהם היו יחידים ענקי עולם כמו הגאונים הרב אלקלעי, הרב קלישר, הרב מוהליבר ועמם ואחריהם הברון רוטשילד, הרצל, דובנוב ואחרים. מכבים מבשרים. אלו כמובן רק כמה דוגמאות בולטות.

גם במאה השנים האחרונות היו סוגים שונים של מכבים: החלוצים האיכרים, שבאו מרוסיה ותימן, אחר כך העולים מגרמניה וממרוקו וכמובן הפלמ"חניקים. מכבים חלוצים. כל אלו היוו את עמוד השִדרה של מסירות הנפש על עם ישראל וגאולתו בארצו, איש איש בדורו שלו.

אך מי הם המכבים של היום? ובכן, בתהליך מתמשך ומתמיד בשלושים-ארבעים השנים האחרונות, הציבור הדתי-לאומי משליך עצמו מנגד על קיומו של עם ישראל בארצו. הוא רואה לעצמו כאתגר לאייש את כל עמדות ההשפעה בתוך האומה. הוא המוביל בחירוף נפש את ההתיישבות, מוביל בנועם ובעדינות בישיבות, באולפנות, בחינוך שלו, בחיי המשפחה הטהורים ובהגדלת דור ההמשך, ומהווה נדבך מרכזי ביותר בצה"ל, בכמות ובאיכות.

כמובן, כמי שנמצא תמיד בחזית הוא מרבה לשלם את המחיר על כך, אבל הוא לא נשבר. מכל משבר הוא יוצא מאותגר ומחוזק עוד יותר.

הציבור הזה מהווה גשר של פיוס ואחווה, של קירוב לבבות, והמשיכה אליו הולכת וצוברת תאוצה. כמעט כל מפלגה מבקשת לה 'רכישה' של בן הציבור הזה. כולם נמשכים אליו. סביב כל שר יש עוזרים ומנהלי לשכות מבני הציבור הדתי-לאומי.

הציבור הזה מגוון מאוד ומורכב מאוד. הוא גם עקשן ודעתן וזאת בגלל שהוא מאוד אידיאליסט.

בסייעתא דשמיא ללא גבול, בארבע השנים האחרונות ריכזנו מאמץ והשקענו עמל בהנחלת ההבנה הפשוטה שסוד הצלחתנו באחדות שבתוכנו, בכך הציבור הדתי-לאומי יצעד בהופעה משותפת של כל גווניו.

זה לא היה קל. במקום שהאחדות פורצת יש הפרעות, והן מגיעות מכיוונים שונים. אבל בסופו של דבר זה הצליח ומצליח בגדול.

מעל כל במה, ובעיקר מעל בימת הכנסת, חזרנו עשרות ואולי מאות פעמים על האמירה: כשנהיה מאוחדים, כשנופיע במפלגה אחת, נהיה גדולים. "יהיו גם 15 מנדטים", אמרנו. לא מעטים מבין חברינו נעו בכיסאותיהם באי-נוחות. ביקשו שבהודעות הדובר נחליף את "15 מנדטים" במילים "הרבה מנדטים", כדי שלא נישמע גוזמנים. רוח הפירוד כל כך החלישה אותנו, עד שהתביישנו להביט במעלותינו ובפוטנציאל הטמון בנו.

וכעת גם אני מבקש, לא לומר עוד "נהיה 15 מנדטים". אני מבקש להחליף את המילים "15 מנדטים" במילים "20 מנדטים". נצהיר זאת, נאמין בזה, וכך נהיה. 

וכעת, כשהציבור הזה מאוחד ומחובר, ובלא לטשטש את גווניו, הוא מושך אחריו ציבורים נוספים המבקשים להתהלך על הגשר שבנה. הם מבקשים לעבוד עמו שכם אחד. 

אני מבקש לשבח בזאת את מנהיג הבית היהודי לדרך הגדולה הזאת, נפתלי בנט. 

עתה כולם מבינים ויודעים כי אחדותנו היא סוד גודלנו וסוד השפעתנו כציבור על עם ישראל כולו. נוכל להשפיע בו אור של יהדות, של משפחתיות, של אמונה ושל טהרה. ובזכות אחדות זו, הציבור הזה עומד לתפוס את חלקו הראוי לו בהנהגת המדינה.

המכבים כזכור גם זכו במלוכה. מי שזכו להיות המכבים של הדור הזה, עתידים לזכות להיות המובילים והמנהיגים את המדינה. מי שמוסר את נפשו על האומה הוא מי שגם זוכה להנהיג אותה.

על יסוד אמונת חכמים, על יסוד המקרא, חכמי המשנה, התלמוד, הראשונים והאחרונים, וכל גדולי חולמי ולוחמי האומה המופלאה הזאת, זוכה הציבור הדתי-לאומי ועמו העם כולו לשלב עוצמה בת אלפי שנות מסירות נפש וחוסן.

המטרה המרכזית של הנהגה בעם היהודי צריכה להיות השתחררות מכבלי גלות שמונעים מעמנו התפתחות טבעית ובריאה. 

הנהגה בריאה של אומה כוללת מינוי דיינים ורבנים הנאמנים לשלמותה של תורת ארץ ישראל, המייצגים את הבריאות השלמה הישראלית, שלא רק שהרוחניות אצלם איננה סתירה אל חיי המעשה המדיניים, אלא הם משלימים אותה. הנהגה כוללת גם הקלה על רווחתם של החלשים והנחשלים המאספים.

הציבור שלנו, בשלב לא רחוק בכלל ההולך ונראה לעין, יזכה להנהיג את המדינה, לאייש את ראשות הממשלה, להיות שרי חוץ, חינוך וביטחון.

הציבור בישראל חש שה'אחריי' שאנו קוראים לו הוא המקור ולא החיקוי. הוא מזהה את האותנטיות שבקריאה שלנו, שהיא קריאת גיבורים ומוסרי נפש.

בע"ה באמונה גדולה בה' יתברך נלך וניבָּנה, נלך ונבנה.

* מתוך נאום בכנס ירושלים העשירי