בשבע 526: למי יש אידיאולוגיה? ואיך מסקרים מזג אוויר?

כתבי בשבע , כ"ח בטבת תשע"ג

סופת הרפז / עדי גרסיאל

השלגים וההצפות שטפו אמנם את פרשת הרפז מהכותרות, אבל עם יד על הלב: האם אתם מרגישים שהבנתם מי נגד מי בסיפור הזה? נדמה שהתשובה שלילית, ושרוב צרכני התקשורת פשוט סיכמו אותו בכך ש"היתה מלחמה מכוערת בין הלשכות של הרמטכ"ל ושר הביטחון". 

מדוע בעצם? אחת הסיבות לכך היא המורכבות של הפרשה והעובדה שאין בה סיפור פשוט של רעים נגד טובים. אבל הבעיה המרכזית היא לקיחת הצד של רבים מהכתבים והפרשנים שסיקרו את הנושא. כשכל מחנה מבליט את אשמתו של האחר, קשה לצרכני התקשורת לקבל תמונה ברורה של המתרחש. 

אז נכון, אין דבר כזה עיתונאי אובייקטיבי וכל מי שכותב או משדר מביא עמו את עולם הערכים שלו, אבל סיפור הרפז הוא המחשה לכשל עיתונאי בסיסי. כתב הוא קודם כל סוכן מידע של הציבור. לצרכני התקשורת אין זמן, כוח ולפעמים גם יכולת כדי לקרוא מאות עמודי דו"חות של מבקר המדינה, או לסכם את דבריהם של עשרות אישי ציבור או מומחים. זהו תפקידו של העיתונאי. לפני הכל עליו להנגיש את הפרטים החשובים לקוראיו. במקרה של הרפז המחנאות היתה כה דומיננטית, שהיא טשטשה לגמרי את התמונה הכללית של הפרשה. 

דוגמה הפוכה היא סיקור הסופה השבוע. עם כותרות כמו "מדינה מוצפת" ו"עסק כביש", אפשר היה לצפות מרוב כלי התקשורת לנצל את הנזקים לניגוח משרדי הממשלה שאחראים על התשתיות, ולקיטורים הרגילים על היותנו בעצם מדינת עולם שלישי. אחרי הכל אנחנו לפני בחירות. אבל הם עסקו בעיקר במתן תמונה של פגעי מזג האוויר החריג, ולא שכחו לדווח גם על הצדדים היפים: עליית מפלס הכנרת, השלג בהרים וחילוצים נועזים של מי שנלכדו בשטפונות. כשהרוחות והגשמים יירגעו מעט, כדאי יהיה לשנות כיוון בסיקור ולבחון, כשירות לציבור ומבלי להתלהם פוליטית, מה צריך לעשות כדי שבשנים הבאות נתמודד טוב יותר גם עם מזג אוויר קיצוני. 

והרי החדשות / חני לוז

ואללה, ידעתם שאנחנו, תושבי בית אל, גרים במרכז? איכשהו, מזג האוויר שמצליח לשבש את החיים בגוש דן, להציף את איילון, למחוק את מסילות הרכבת ולהחזיר את חדרה לימי הביצות, מצליח לעשות משהו מוזר גם לגיאוגרפיה הפוליטית של ישראל - הקו הירוק נעלם וגיאומטריה גיאוגרפית משתבשת. השלג, המלבין העולמי, הופך בין רגע את "הבנייה הבלתי חוקית", ואת "ההתנחלויות בגדה" למושג מיינסטרים ותמים: "הרי המרכז". כאילו אין ארבעים שנה של כיבוש מתחת לכל גג אדום באותם "הרי המרכז". כאילו שמדובר באנשים נורמליים. "הלילה צפויות הטמפרטורות בהרי המרכז לצנוח ולהיות קרובות לאפס... בפסגות הגבוהות שביהודה ושומרון". כן, כך כתבו ב'וואלה'.

גם בערוץ 2 הצליח מזג האוויר לשנות זוויות: האזור המכונה "המשולש", הכולל את בקה אל-גרבייה, הפך ל"השרון" באייטם על חילוץ משפחה שביתה הוצף.

אבל אל דאגה, יש גם חיים רגילים מחוץ לסופה. ב'וואלה' עדיין יודעים לשמור על חוקי הטרמנולגיה כשמדובר באירועים רגילים, כמו הסתרה או הבלטה של מגזר באירועים פליליים. ביום ההצפות הראשון דווח על כתב אישום שהוגש נגד "תושבי ירושלים", שחטפו ותקפו אישה בליל תחילת השנה האזרחית. שימו לב שבכותרת אין רמז למגזריותם. בגוף הכתבה אכן כתובים שמות התוקפים, המשויכים חד משמעית למגזר דובר ערבית. בהשוואה לכך, שמרנו מהקיץ החולף ידיעה שבכותרת שלה מספרים כי הוגש כתב אישום נגד מורה מאיתמר על פגיעה בילדים. עבור רוב הגולשים שקוראים רק כותרות, הדימוי שנחרט בזיכרון הוא ש"מתנחל" מאיתמר אשם. רק בגוף הכתבה למדים הקוראים כי אותו מורה אינו תושב איתמר כלל.

השלג אמנם יכול ליצור הקפאה בבניית דימויים, אך הוא גם מפשיר מהר. 

סיקור מידרדר / ישראל מידד

ביום שני השבוע הכריז מוטי קירשנבאום בתוכניתו בערוץ 10, כשראיין את חברת הכנסת זהבה גלאון, שלבית היהודי אין אידיאולוגיה, כי היא פוזלת למרכז. רק לשמאל, הוא רמז, יש עמדות אידיאולוגיות. אפילו ירון לונדון, שותפו לתוכנית, הרגיש שעמיתו פשוט משחק במגרש של תקשורת מוטה והזדרז להצהיר ש"הבה לא נגיד שאין אידיאולוגיה בימין". לאן זוכה פרס ישראל (לסאטירה) יכול להידרדר...

ונעבור לערוץ 1. יש לאנשי רוממה קדימון חדש לקראת הבחירות: "בלי לחבק תינוקות, בלי לנשק סבתות, בלי ללחוץ ידיים בשוק, בלי הבטחות סרק. העיתונאים שלנו לא מתמודדים בבחירות. הם בוחרים להיות עיתונאים". הלוואי. אבל אני חושב שפה ושם דווקא יש ניסיונות ליצירת קשרים לא-מקצועיים עם פוליטיקאים, ובוודאי עם אנשים המעורבים בפוליטיקה. מדוע ארי שביט עדיין הפרשן-מצד-שמאל-ללא-פרשן-מצד-ימין ב'יומן', למשל? 

ואיך מה שהיה "העיתון של המדינה", 'ידיעות אחרונות', מידרדר כתוצאה מעוינותו כלפי נתניהו, וההבלטה המוגזמת של הריאיון עם יובל דיסקין היא רק דוגמה בולטת לתופעה. אבל אותי הצחיקה דווקא התגובה המבוהלת של נוני מוזס, מו"ל העיתון, שהזמין משטרה כשאנשי 'ארץ חדשה', רשימתו של אלדד יניב, הפגינו ליד ביתו בסביון. בפי המפגינים, שרק רצו לשוחח עם מוזס, היתה טענה שהעיתון מתעלם מהם, ושאולי ניתנה הוראה גם לאתר ynet להימנע מאזכור הרשימה. 

והידרדרות אחרונה, איך לא, של 'הארץ'. בכתבה של חיים לוינסון התגלה לקוראי העיתון שבמצע של 'הבית היהודי' קיים סעיף של "מעקב אחר התקשורת". המפלגה דוגלת בלהיאבק "במצב המעוות של התקשורת השמאלנית", ומועמדיה מתחייבים לפעול "על מנת שהתקשורת הישראלית תהיה מאוזנת יותר, אך לא באמצעות חקיקה אלא על ידי חשיפת המציאות". וואו, 'בצלם' עוקב, 'שלום עכשיו' עוקב, 'התנועה לאיכות השלטון' עוקבת, אז למה ל'בית היהודי' אסור?

ביקורת הנקרא
"'מאחז' דתי על הריסות שכונה ערבית מאיים לפוצץ את לוד המבעבעת" (כותרת ראשית באתר 'הארץ', יום ב') 
נחמד מצדם שהם הוסיפו גרשיים למילה מאחז

"התל אביבי ההומני והליברלי והנאור מת על ערבים. חבל רק שהוא לא מכיר כאלה" (ניסן שור, 'טיים-אאוט')
לא יכולנו לנסח את זה יותר טוב, אבל רק לשמאלנים מותר לכתוב ככה

"צעירים ערבים תקפו נהג מונית בתל אביב" (כותרת ב'ידיעות אחרונות')
אולי אתם, קוראים יקרים, תוכלו לנחש איזו מילה מיותרת בכותרת?

חדשות בחדשות

נפתחה ההצבעה האינטרנטית לפרס ביקורת התקשורת של אגודת 'לדעת'. המועמדים: מבקרת התקשורת הוותיקה ורכזת תדמי"ת חני לוז, שגם כותבת במדור זה, ד"ר דרור אידר מאתר 'פרספקטיבה', איתמר לוין ונרי אבנרי.

בעקבות פגישה בין פרשן ynet אטילה שומפלבי לאלדד יניב מארץ חדשה, נענש הראשון ולא יוכל לפרסם טורי פרשנות בחודש הקרוב באתר. כך על פי אתר 'ולווט אנדרגראונד' של מבקרת התקשורת דבורית שרגל.

אתר ערוץ 7 דיווח כי עיון בתשבצים שבועיים שמפרסם עיתון הרש"פ אל-חיאת אל-ג'דידה, מגלה שערים מרכזיות בישראל, כמו באר שבע ותל אביב, הוגדרו כערים פלשתיניות ומחבלים רוצחים הוגדרו כשהידים. זאת על פי דו"ח שפרסם ארגון 'מבט לתקשורת הפלשתינית'.