בשבע 526: ולא ניכשל לעולם ועד

עודד מזרחי , כ"ח בטבת תשע"ג

רפאל, אברך מלומד, נהג לבלות בספרייה האוניברסיטאית במשך שעות רבות, שם עיין בכתבי יד עתיקים לשם העתקה או השוואת נוסחאות. הוא נהג לקחת עמו מזון מביתו ולאכול במקום. 

פעם אחת, לאחר שסיים את סעודתו, החל לברך ברכת המזון מעט בהרמת קול כדי להשמיע לאוזניו. לאחר שסיים לברך ורצה לחזור לעיונו, פנתה אליו לפתע הספרנית ושאלה: "מדוע אמרת בברכת המזון 'ולא ניכשל', הרי זה נוסח שלא נמצא בכל הסידורים שיש בספרייה?!"

האברך הופתע משאלתה של הספרנית שלא נראתה שומרת מצוות, וענה: "כך קיבלתי מאבי. אבל אם תרצי לדעת, אנסה לברר עבורך את מקור הנוסח".

לאחר שסיים את שהותו בספרייה ופנה לצאת, שוב ניגשה אליו הספרנית והזכירה לו את הבטחתו לבדוק את מקור הנוסח "ולא ניכשל". בדרך לביתו תמה על התעניינותה של בחורה חילונית צעירה בנוסח של ברכת המזון, אבל מכיוון שהבטיח לה שיבדוק, החל לחפש בסידורים השונים ברכת מזון לפי הנוסח שבו הוא מברך. לבסוף מצא באחד הסידורים נוסח הכולל את המילים "ולא ניכשל". הוא צילם את העמוד במכונת צילום, כתב בשולי הצילום באיזה סידור בדיוק מדובר, סימן עיגול סביב המילים "ולא ניכשל לעולם ועד", ושלח את הדף לספרייה לאותה ספרנית כדי לקיים את הבטחתו.

כעבור תקופת מה הגיעה לביתו של האברך הזמנה לחתונה. הוא התבונן בשמות הרשומים, וכשלא הכיר אף לא אחד משני הצדדים, התפלא על שליחת ההזמנה אליו. הוא שאל את בני ביתו האם הם מכירים את הרשומים על ההזמנה, אבל גם הם לא ידעו במי מדובר. 

הוא חשב לעצמו שבכל זאת ילך לחתונה, מכיוון שהיא נערכת בעירו. מה כבר יכול להיות, הרי יוכל לברך חתן וכלה שמקימים בית בישראל, ומי יודע, אולי יבין מדוע הגיעה אליו ההזמנה.

רפאל הגיע לחתונה, ועד מהרה נוכח שהוא לא מכיר איש מהמשתתפים בשמחה. הוא אמר "מזל טוב" למחותנים שניצבו בפתח ועמד לצאת מהאולם. לפתע פנה אליו אחד מהנוכחים ושאל: "האם אתה רפאל?"

"כן", ענה האברך. 

האיש הביע את שמחתו ואמר: "הכלה רוצה לדבר איתך".

רפאל שמח להיווכח שלא הגיע למקום לחינם, אבל תמה: מה לו ולכלה שאינו מכיר?! בעודו מהרהר הלך האיש והביא את הכלה. רפאל בירך אותה ב"מזל טוב", והכלה שאלה: "האם אתה זוכר אותי?"

"לא, מצטער, איני זוכר".

"האם אתה זוכר את הספרנית שביקשה ממך לברר את מקור הנוסח של 'ולא ניכשל' בברכת המזון?"
לאחר שענה בחיוב אמרה: "זו אני!"

רפאל נדהם. הוא זכר שהספרנית לא נראתה כשומרת תורה ומצוות, ואילו כעת החתונה נערכת לפי כל כללי ההלכה והיא לובשת שמלת כלה צנועה. כל העניין נראה לו תמוה מאוד והוא ביקש ממנה שתסביר לו את פשר הדבר. 

הכלה החלה לספר:

"נולדתי בבית דתי וגם למדתי בבית ספר דתי, אבל במשך הזמן פניתי עורף לביתי ולחינוכי והפכתי לחילונית גמורה. במסגרת עבודתי כספרנית באוניברסיטה הכרתי ערבי משכיל שניסה ליצור עמי קשר. התפתיתי ונמשכתי אחריו עד שהוא הציע לי נישואין. למרות שהתרחקתי מאוד נרתעתי מצעד כל כך מרחיק לכת. לא רציתי להתנתק ממשפחתי וגם לא מיהדותי. הערבי הבין את הקשיים שלי והציע שנהגר לאמריקה ושם נתחתן, וכך הכל יהיה פשוט יותר. הוא ביקש ממני שאתן לו תשובה עד יום מסוים. לא ידעתי מה לעשות, איך להתמודד עם עניין רגשי כל כך קשה ומסובך.      

"הגיע היום המיועד ועדיין לא החלטתי מה לעשות, ואז בדיוק הגיע אלי הדף המצולם ששלחת לי. ראיתי את העיגול שסימנת מסביב למילים 'ולא ניכשל לעולם ועד'. מיד הבנתי שזו אמירה משמיים, שאם אתחתן עם אותו גוי זה יהיה כישלון לעולם ועד! תכף ומיד התקשרתי אליו והודעתי לו שאיני רוצה להתחתן איתו. 

"המקרה זעזע אותי והתחלתי להתבונן בחיי עד שהחלטתי לחזור בתשובה. כך הכרתי את החתן שלי, שגם הוא בעל תשובה כמוני, ובזכות ההשגחה שמנעה ממני להיכשל זכיתי ליום המאושר בחיי".

רפאל הקשיב לסיפור שתירץ את כל קושיותיו, והתפעם מכוחה של מצווה פשוטה שקיים. הוא אמר לכלה שוב "מזל טוב!", והפעם בהתפעלות רבה ומכל הלב.