בשבע 526: מילה של שוטר

תיאום עדויות של שוטרים, סתירות מביכות ורשלנות של הפרקליטות – לגוף הביקורת החדש על התנהלות התביעה לא תחסר עבודה * אם המשטרה לא תתעשת, המלחמות בין הפלגים הליטאיים עלולות לגבות מחיר בנפש

יאיר שפירא , כ"ח בטבת תשע"ג

אחרי הבחירות מבטיחים במשרד המשפטים למלא את ההתחייבות שנתנו לכנסת היוצאת, ולמנות גוף לביקורת פנימית. בשלב הראשון לפחות, הגוף החדש לא יקבל תלונות ספציפיות מאזרחים, אלא יופקד בעיקר על איתור כשלים עקרוניים בהתנהלותה של פרקליטות המדינה והתביעה המשטרתית. דוגמה לא רעה לכשל מערכתי כזה תתגלה לאנשי הביקורת, כאשר הם יבחנו את התנהלות התביעה בהעמדה לדין של אזרחים על תקיפה והעלבת שוטרים. את עיקר העבודה, כך הם יגלו, כבר עשו להם בתי המשפט, שלא מפסיקים לבקר את התביעה בזיכויים חלקיים ומלאים של אזרחים שהוגשו נגדם כתבי אישום בנסיבות כאלו. אנשי הביקורת לא יצטרכו אלא לאסוף את פסקי הדין ולכתוב את המסקנות. אנחנו נתרום למאמץ המשותף את הסטטיסטיקה המביכה של השבוע החולף: שלושה זיכויים.

הראשון הוא של אחת מפעילות תנועת 'נשים בירוק' בהנהגתה של נדיה מטר. היא הואשמה בבית משפט השלום בירושלים בתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות ובהעלבתו. בכתב האישום נטען כי בהפגנה שנערכה בהובלתה של מטר לפני חמש שנים נגד ממשלת אולמרט, תקפה הפעילה את אחד השוטרים. היא קראה לעברו "נאצי", הכתה אותו באגרופים ותלשה את דרגותיו. אלא שכתב האישום המבטיח התפורר בבית המשפט, על רקע התמהיל הרגיל של שקרים של שוטרים ורשלנות התביעה. 

בפני השופט איתן קורנהאוזר היו ראיות לרוב: דו"חות פעולה של שוטרים וסרט באיכות טובה שתיעד את ההפגנה כולה, ובתוכה גם את התקרית המדוברת. האגרופים לא נראו בסרט, והקללות לא נשמעו על ידי איש מהשוטרים במקום. מיקומו של השוטר המותקף ביחס לאישה התוקפת, יחד עם הרעש והמהומה שהיו במקום, הובילו למסקנה הבלתי נמנעת כי אפילו הוא לא היה יכול לשמוע את קריאת הגנאי שהוא העיד עליה. אפילו תלישת הדרגות נראתה בבית המשפט מרשימה הרבה פחות מזו שהשתקפה מכתב האישום. האישה העידה כי אכן אחזה בכתפו של השוטר כדי להפנות את תשומת לבו, והופתעה כאשר אחת הכותפות התרופפה פתאום. צפייה בסרט בהחלט לא סתרה את העדות. מה גם שהשוטר הודה כי הכותפת לא נקרעה, אלא פקע לו כפתור. השופט לא חשב כי משיכה בכתפו של שוטר היא חוקית, אבל אז הגיעה הפרק של רשלנות התביעה והבהיר כי טוב לו לכתב האישום הזה שלא בא לעולם. 

ראשית, לפרקליטות נדרשו לא פחות משנתיים וחצי להגיש את הכתב האישום. ונזכיר שלא מדובר בארגזי מסמכים ובחיקורי דין מורכבים בחו"ל, אלא במפגינה שעשתה טעות קטנה בעלת השלכות מזעריות. עינוי דין מתמשך יכול בהחלט להיחשב לסיבה סבירה לוויתור על כתב אישום בנסיבות כאלה. גם העובדה התמוהה כי נגד מטר עצמה, אשר על פי השוטרים במקום - הפעם גם בגיבויו של הסרט ובהסכמתו של בית המשפט - הפעילה אלימות של ממש נגד השוטרים שביקשו לעצור אותה, לא הוגש כתב אישום סייעה לשופט קורנהאוזר לקבל את דרישת ההגנה מן הצדק, ולבטל את כתב האישום.

הם מכים גם שמאלנים

בפנייה חדה שמאלה, מאוד חדה, נפנה אל זיכוי אחר שניתן השבוע. הפעם מדובר בשניים מהקיצונים שבאנרכיסטים הפועלים באזור ירושלים. מיכאל סולסברי ויותם וולף הואשמו כי תקפו שוטרי מג"ב והעליבו אותם לפני שנתיים. השניים הגיעו עם עוד כעשרים פעילי שמאל קיצוני לאזור בית ג'אלה וניסו למנוע הריסת בית ערבי לא חוקי, שנבנה באזור גדר ההפרדה מעל כביש המנהרות. על פי כתב האישום הם התנגדו בכוח לפינוי, הפעילו אלימות נגד השוטרים וקראו להם "נאצים". הם הכחישו בחקירה ובבית המשפט את המיוחס להם, וטענו כי לא השוו את השוטרים לנאצים, אלא קראו קריאות המשוות את ההריסה "לתקופות אפלות בהיסטוריה" ואת האלימות, כך הם טענו, הפעילו בכלל השוטרים. שופטת בית משפט השלום בירושלים, חנה מרים לומב, לא נדרשה לסיכומי הצדדים ולהתלבטות ממושכת כדי להכריע את גורלו של כתב האישום. כבר באמצע הליך ההוכחות בתיק היא המליצה לתובעת המשטרתית לוותר ולבטל את כתב האישום. התביעה המשפטית התעקשה להמשיך. היא אמנם לא הצליחה להרשיע את סולסברי וולף, אך היא בהחלט אפשרה לנו עוד הצצה לכרעי התרנגולת שעליהם מגישים כתבי אישום נגד מפגינים. 

חוץ מהחומר הרגיל שמספקת משטרת ישראל לבתי המשפט במקרים הללו, סתירות מהותיות בין עדויות השוטרים, הפעם נמצאו סתירות מביכות בתוך עדויות השוטרים עצמם. אחד מהם טען בלהט כי השניים קיללו אותו בעוד הם מפונים לניידות "בשיטה שפינינו בהתנתקות, כל ארבע סוחבים אחד". תוך כדי דיבור תפס השוטר שבמקרה כזה צריכים להיות לפחות עוד שלושה שוטרים ששמעו את המפגין מקלל, ושיטת הפינוי השתנתה תוך כדי עדות. מפקד פלוגת מג"ב טען בתוקף כי הדו"ח שרשם על התקרית נכתב בו ביום, והתקשה להסביר מזכר אחר שכתב, שבועיים לאחר האירוע, ובו הוא מבטיח לחוקר לחבר את הדו"ח בימים הקרובים. החוקר המשטרתי לא הצליח לשכנע את בית המשפט שגביית העדויות מכל השוטרים כשהם יושבים זה לצד זה ומאזינים אינה נחשבת לתיאום עדויות.

כלבת פינצ'ר מסוכנת

הזיכוי השלישי שניתן השבוע אינו קשור למפגינים מימין ומשמאל, אלא לאדם שיצא לחצר הבית המשותף שבו הוא גר וישב לשוחח עם שתיים מאחיותיו, לאחר משמרת ארוכה באחד ממפעלי התעשייה באזור. על פי כתב האישום שהוגש נגדו, שלושה בלשים בלבוש אזרחי התקרבו אל האח ושתי אחיותיו ושאלו על צעיר המתגורר בבניין. אז התנפל כלבו של האיש על אחד השוטרים ונשך אותו ברגלו. השוטר הדף ברגלו את הכלב הנושך ובתגובה האיש דחף את השוטר ואיים עליו. הוא הואשם בתקיפת שוטר, באיומים וברשלנות בשמירה על כלבו. 

הגרסה של הנאשם, ושל עדים אחרים שנכחו במקום, היתה שונה במקצת. הם טענו כי האיש החזיק בידו את כלבתו הזעירה, מסוג פינצ'ר. כאשר עברו השוטרים היא זינקה לפתע ונבחה על אחד מהם. בתגובה הסתובב אליה השוטר ובעט בראשה. היא עפה באוויר למספר מטרים ואיבדה את הכרתה. האיש המבוהל מיהר לקום לעבר הכלבה הקטנה, אלא שהשוטר תפס אותו בפניו והטיח גם אותו בקרקע. הנאשם וחבריו אכן איימו על השוטרים, ואמרו שיגיעו עם העניין לראש המחוז וידאגו שלא ימשיכו לשרת במשטרה. 

שלב עדויות השוטרים באולמו של שופט בית המשפט בבאר שבע, רון סולקין, הפך לקרקס של ממש. שוטר אחד טען שחברו אכן נדחף, אך לא הצליח להסביר מדוע אם כך לא נעצר האיש במקום. השוטר האחר טען כי בעל הכלבה אמנם לא דחף את השוטר, אך התכוון לדחוף אותו. השוטר המותקף עצמו אמר כי לא עצר את האיש, מאחר שדקות לאחר התקרית הם עלו אל דירתו וניסו "לסגור את הסיפור על כוס קולה".

ובאשר לגודלו של הכלב: שוטר אחד טען כי מדובר בכלב בגודל בינוני. השני טען בתחילה שאין לו מושג באיזה סוג של כלב מדובר, שכן הוא לא מבין בכלבים. בחקירתו הנגדית הודה השוטר שהוא מזהה פינצ'ר, אך העיר במלומדות שלדעתו מדובר בפינצ'ר מעורב. את הדיון הכריעה תמונה שהוגשה לבית המשפט ובו נראית כלבת הפינצ'ר הננסית. לאחר שהשוטר הסביר כי אין תיעוד רפואי לנשיכה, שכן "במרפאה טענו שאין צורך כי היא לא חדרה את העור", קבע השופט סולקין שהשוטרים העלילו על האיש כדי להקדים תרופה למכה במקרה שהוא יבחר להתלונן על התעללות בכלבתו. הוא הבהיר כי איום בתלונה למפקדים במשטרה אינו עבירה פלילית, וזיכה את האיש מכל אשמה. מדובר בסוף טוב, אם נתעלם מהעובדה שהאיש שכר הגנה משפטית וניהל משפט במשך שנה. השוטרים לא שילמו מחיר על ההתעללות או על העלילה. איש גם לא יעכב את קידומו של הפרקליט בפרקליטות מחוז דרום שהגיש את כתב האישום הרשלני.

מלחמות הליטאים

כדי שלא נהיה מן הצועקים לשעבר, בואו ונתריע כבר עכשיו על העתיד לבוא: אם משטרת ישראל לא תתעשת, לא ירחק היום ובמלחמת הליטאים יישפך דם. מזה מספר שנים מתחוללים בעולם החרדי הליטאי קרבות של רבנים ועסקנים. למלחמה הזו יש רקע אידיאולוגי מסוים - הבדלים אידיאולוגיים דקים מן הדקים בין חלק מההנהגה התורנית הליטאית הירושלמית ובין ההנהגה התורנית הליטאית היושבת בבני ברק. למלחמה הזו יש גם רקע יצרי יותר במאבק הירושה שנפתח בישיבת הדגל הליטאית, פוניבז'. הבני-ברקים התייצבו לצד בנו של ראש הישיבה המנוח, הירושלמים לצד החתן. 

אין כאן מקום להאריך בעשרות ההליכים המשפטיים המתנהלים בנושא בבתי הדין לממונות ולהבדיל בכל הערכאות האפשריות, או בכל הסתעפויותיה של אותה מחלוקת. נזכיר רק שני דברים הנצרכים לענייננו. הראשון הוא שבעקבות המחלוקת השתלטו אנשי בני ברק על העיתון 'יתד נאמן', שהוחזק עד אז בידי הקבוצה הירושלמית. והירושלמים, לאחר שנואשו להחזיר לידם את העיתון, פתחו מתחרה משלהם בשם 'הפלס'. השני הוא שהמלחמה בין המחנות גלשה לאלימות כבר לפני שנים. המשטרה נקראת מפעם לפעם להפריד בין הניצים, אך היא מתייחסת לעניין בסלחנות מפליגה, שחוסכת לה כאב ראש מיותר וחיכוכים עם העולם החרדי. 

לפני שלושה שבועות ארבו שני רעולי פנים לנתי גרוסמן, עורך עיתון 'הפלס'. הם התנפלו עליו, דקרו אותו בראשו והניחו לו רק כאשר אחד השכנים שמע את צעקותיו וחש לעזרתו. השבוע הוגש כתב אישום חמור נגד אחד, חיים פרלשטיין, צעיר מפוניבז' שעל פי החשד השתתף בתקיפה. מכתב האישום עולה כי המשטרה שוב לא עשתה מאמץ מיוחד כדי להתערב במלחמות החרדים. נגד פרלשטיין אמנם הוגשו סעיפי אישום חמורים, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות וקשירת קשר לביצוע פשע, אך נראה שהמשטרה ויתרה על חקירה ראויה בנושא, חקירה שתביא לתפיסת שותפו של פרלשטיין, ובעיקר לתפיסתם של מי ששלחו אותם לבצע את המעשה.