בשבע 526: הדרת נשים או הדרה מהקואליציה?

האם הקואליציה הבאה תהיה עם הימין או עם השמאל? האם חזון המדינה הפלשתינית עדיין בתוקף? אם הליכוד לא רוצה שעוד מצביעים ינטשו אותו, כדאי שיפזר את הערפל

עמנואל שילה , כ"ח בטבת תשע"ג

1. לפני מספר ימים נראה היה לרגע כאילו מפלגות השמאל-מרכז עשו יד אחת כדי לעזור לליכוד. היוזמה של ציפי לבני להקמת גוש מתואם של שלוש המפלגות - התנועה, יש עתיד ומפלגת העבודה - אפשרה לנתניהו לייצר תחושת בהלה כאילו מעמדו כראש הממשלה הבא עומד בסימן שאלה. נתניהו רץ לתקשורת עם קריאות מצוקה, אמיתיות או מעושות, שנועדו להחזיר לליכוד-ביתנו מצביעים שמעדיפים לתמוך במפלגות אחרות בגוש הימני-דתי תוך הסתמכות על כך שניצחונו של נתניהו כבר מובטח. אבל הקמפיין הזה נגדע די מהר, לאחר שיחימוביץ' ולפיד לא הצליחו להגיע להסכמות והפגישה המשולשת שלהם הסתיימה באווירת פיצוץ.

2. האמת היא שהניסיון של הליכוד-ביתנו לייצר תחושת מצוקה יכול לעבוד רק על מי שלא פוקח מעט את עיניו. פחות משבועיים לפני סגירת הקלפיות, תמונת המנדטים בסקרים מלמדת שלנתניהו לא צפויה שום בעיה להקים מחדש את הקואליציה הקודמת והמאוד יציבה שלו, והפעם על יסודות חזקים עוד יותר. בבחירות הקודמות היו לליכוד רק 27 מנדטים. גם לפי הסקרים הגרועים ביותר מבחינתו, יהיו לו הפעם למעלה משלושים. בכנסת הקודמת עמד מולו גוש שמאל שבראשו סיעה גדולה יותר מהליכוד. הפעם מובטח שהליכוד-ביתנו תהיה המפלגה הגדולה ביותר, ובפער של למעלה מעשרה מנדטים. ש"ס ויהדות התורה צפויות פחות או יותר לשמור על כוחן. מה שצפוי להשתנות הוא שבמקום מפלגת ישראל ביתנו, שחמישה עשר המנדטים שלה נבלעו ברשימה המשותפת, תבוא מפלגת הבית היהודי המפתיעה כשלרשותה פחות או יותר מספר מנדטים דומה.

אם ירצה נתניהו ללכת בדרך הישרה והפשוטה ולהרכיב קואליציה עם שותפותיו הטבעיות, לא תהיה לו בעיה להקים גוש ימני-דתי של למעלה משישים מנדטים, שיבטיח את כהונתו כראש הממשלה. אחר כך, אם ירצה, יוכל נתניהו לצרף אחת או שתיים מבין ארבע מפלגות המרכז-שמאל. יש להניח ששלי יחימוביץ' תעדיף לכבד את הבטחתה ולהישאר באופוזיציה, כך שהמועמדים להצטרף יהיו יאיר לפיד, ציפי לבני ושאול מופז - במקרה שקדימה תצליח לעבור את אחוז החסימה.

3. אפשר להבין את האכזבה של הליכוד מהפער בין הציפיות ל-45 מנדטים לבין הסקרים שמנבאים הרבה פחות. אף מפלגה אינה אוהבת לאבד מכוחה. לגבי מועמדים מהעשירייה הרביעית, שעלולים להישאר מחוץ לכנסת, מדובר במצוקה אישית שמן הסתם מדירה שינה מעיניהם. גם חברי הליכוד שממוקמים גבוה יותר עלולים להיפגע אם מפלגתם תיאלץ להפריש מהעוגה הממשלתית חלקים גדולים מהמתוכנן לשותפות קואליציוניות שיהיו גדולות יותר מהצפוי. ח"כים שמצפים להתמנות לשרים עלולים להישאר מחוץ לממשלה, ושרים עלולים למצוא את עצמם עם תיקים רזים מהמצופה. כל מפלגה שואפת למקסם את הישגיה בבחירות, וגם לרשימה המאוחדת הליכוד-ביתנו מותר לפעול בדרכים המקובלות כדי להגדיל את כוחה. אך אי אפשר להתעלם משני מרכיבים מעוררי דאגה במיוחד בתחרות שמקיים הליכוד מול מפלגת הבית היהודי.

העובדה המדאיגה הראשונה היא שהליכוד נראה כמי שאינו מתאמץ כלל לשאוב מנדטים מן המרכז ומן השמאל, וכל מעייניו נתונים לצמצום הישגה של מפלגת הבית היהודי. כך למשל, לאחר שהליכוד כבר הצליח להחתים כמעט את כל ראשי המועצות ביו"ש בקריאה לתמוך בו, הוא המשיך לחרוש באותה חלקת אדמה עד שהצליח השבוע להעביר לצדו גם את יו"ר המועצה דני דיין. מדוע לא מתנהל מאמץ דומה כדי להשיג הבעות הזדהות מצד אישים המזוהים עם המרכז הפוליטי?

4. עובדה מדאיגה נוספת היא הסגנון הנגטיבי המכוער והמעליל שננקט בקמפיין הליכוד נגד הבית היהודי. לוקחים אדם כמו אל"מ (מיל') מוטי יוגב ומדביקים לו האשמה מכוערת ומגוחכת של "הדרת נשים". וכל כך למה? מפני שכביכול בימיו כמזכ"ל בני עקיבא הוא הוביל הפרדת סניפים בתנועת הנוער הדתית. מבחינתי לייחס למישהו פעילות כזאת זו מחמאה, אבל כל מי שמעורה בציונות הדתית יודע שהפרדת סניפים לא באה ביוזמת מזכ"ל התנועה אלא כדרישה של הורים במקומות מסויימים. מדובר בתהליך שמתקיים כבר עשרות שנים, במקביל לכך שרוב הסניפים היו ונותרו מעורבים. לאחר ימי המאבקים של מזכ"לים מהקיבוץ הדתי שנאבקו בתופעה וסירבו להכיר בסניפים נפרדים, באו מזכ"לים אחרים כמו אברהם ליפשיץ ויונה גודמן שאיפשרו גם לסניפים שבהם הוחלט על הפרדה להישאר במסגרת התנועה. מוטי יוגב שבא אחריהם המשיך בקו הזה הנהוג עד היום. ההתקפה המכוערת הזאת פעלה כבומרנג, וכבר פגשתי אנשים מהציונות הדתית ששקלו להצביע לליכוד וחזרו בהם בגלל הקמפיין המעליב שבעצם תקף את הציונות הדתית, אורחותיה, השקפתה ורבניה. אי אפשר להתעלם גם מדיווחים מדאיגים אודות איומים גלויים מצד פעילי ליכוד על אנשי הציונות הדתית לגבי הגזירות הצפויות לגרעינים תורניים ולעוד מוסדות וגופים אם לא יספקו את סחורת פתקי מחל המצופה מהם. כאילו העובדה שאנשי הציונות הדתית נרתמים לפעילות ציונית שמשרדי הממשלה מתמרצים מחייבת אותם גם לתמוך פוליטית במפלגתו של השר המתקצב.

ככה לא מתנהגים אל מפלגה שותפה, גם כאשר מתקיימת מולה תחרות על אותו קהל בוחרים. בבחירות הקודמות התקיים תהליך דומה של התחזקות מפלגת ישראל ביתנו בסקרים על חשבון הליכוד שהלך והצטמק. בליכוד דיברו על כך שצריך לתקוף את ליברמן, אך נתניהו נמנע בשיטתיות מלצאת נגד מי שצפוי היה להיות שותף בכיר בקואליציה שלו. זה לא הפריע לליברמן לייבש את נתניהו ולהשתהות זמן רב עד שהואיל להמליץ לנשיא להטיל עליו את הרכבת הממשלה. נפתלי בנט לא מפסיק להצהיר על תמיכתו בנתניהו לראשות הממשלה, ובכל זאת הליכוד מכוון את כל התותחים אל הבית היהודי ונוקט כלפיו יחס מכוער גם כשזה עולה לו במנדטים.

5. היחס המנוכר הזה יוצר תחושה שהליכוד לא מעוניין לצרף את הבית היהודי לקואליציה שלו. נוצר רושם שנתניהו נאבק בבית היהודי ולא בשמאל משום שהשמאל הוא השותף המרכזי בקואליציה הבאה שהוא מתכנן לעצמו. לכך מצטרפים הצהרתו המקוממת של ליברמן השבוע שנאום בר-אילן יעמוד ביסוד דרכה המדינית של ממשלת נתניהו הבאה, העובדה המדאיגה שנתניהו לא חזר בו עד היום מחזון הקמת המדינה הפלשתינית, והאבק שמצטבר על דפי דו"ח השופט לוי שטרם הובא לדיון בממשלה.

יש לברך על הצעדים החשובים שעשה הליכוד בשבועות האחרונים לטובת ההתיישבות, אבל אי אפשר לבטל את החשד שללא התחרות מול הבית היהודי רק מעט מזה היה קורה. במהלך הקדנציה האחרונה פעל הליכוד לעיתים לטובת ההתיישבות ולעיתים לרעתה. נתניהו הפקיד את תיק הביטחון בידי אהוד ברק שעשה הכול כדי לעצור את התפתחות היישובים. לליכוד יש זכויות היסטוריות רבות בבניין ההתיישבות, אבל הליכוד הוא גם המפלגה היחידה שהרסה יישובים - גם בסיני ובחבל ימית וגם בגוש קטיף. אף אחד לא יכול לבנות את ההתיישבות כמו הליכוד, וגם אף אחד לא יכול להרוס אותה כמוהו. לכן הנוסחה הרצויה היא ממשלת ליכוד שבקואליציה שלה מרכיב יהודי-לאומי חזק יותר, שניתן לסמוך עליו יותר מאשר על הליכוד. אילו ידענו בוודאות שלקואליציה כזאת חותר נתניהו אפשר היה לשאת באורך רוח את הניסיון לחבל בהצלחה של הבית היהודי. אבל החשש שנתניהו חותר לקואליציית שמאל צריך להדיר שינה גם מעיניהם של חברי מפלגתו. לא רק ציפי חוטובלי, דני דנון וזאב אלקין - גם בכירים יותר כמו גדעון סער, גלעד ארדן וסילבן שלום צריכים לפעול בנחרצות כדי לחסום את האפשרות הזאת. גם הליכוד צריך להיות מעוניין לפזר את הערפל הזה, שרק עשוי לגרום לעוד אנשים לרצות לחזק את הבית היהודי.