בשבע 527: הגשם יורד, מחיר המים - לא

מדוע אין הרבה סיכויים שמחיר המים יוזל, למרות עונת הגשמים הברוכה? האם הגירעון החריג מעיד על התנהלות כלכלית מופקרת?

עדי גרסיאל , ו' בשבט תשע"ג

השבוע שעבר היה אחד השבועות הברוכים ביותר בגשמים בעשרות השנים האחרונות. מפלס הכנרת ומפלס מי התהום באקוויפרים השונים עלו במהירות רבה, והעניקו מידה רבה של אופטימיות בכל הנוגע למילוי מאגרי המים של ישראל במהלך עונת הגשמים הנוכחית. מיום חמישי לפני כשבועיים ועד ליום ראשון בבוקר השבוע עלה מפלס הכנרת ב-84 סנטימטרים והגיע לרום של כשני מטרים מעל לקו האדום התחתון. הכנרת צפויה לעלות עוד במידה ניכרת, זאת מאחר שלעונת הגשמים נותרו עוד למעלה מחודשיים ומפלס הכנרת ממשיך בדרך כלל לעלות עד חודש מאי. ברשות המים משתדלים להיות זהירים, אולם כבר כעת ברור שעונת הגשמים הנוכחית עשויה למלא במידה ניכרת את מאגרי המים.

מטבע הדברים, לנוכח שפע המים שואלים את עצמם אזרחים רבים מדוע לא להוריד את מחירם, אשר עלה במידה רבה במהלך השנים האחרונות. לכאורה יש צדק בדברים. אם במהלך תקופת הבצורת האחרונה נוצר הצורך להעלות את מחירי המים, כעת הגיעה העת להורידם. מי שנתן ביטוי לתחושה הזו, ייתכן שבמידה מסוימת גם לצורכי בחירות, הוא ראש הממשלה נתניהו, אשר לצד הבטחתו לסייע לנפגעי נזקי הסופה ביקש מהגורמים המקצועיים "לבחון את האפשרות להוריד את מחירי המים". אולם למרות שהדבר נראה לכאורה הגיוני, הסיכוי שמחירי המים ירדו נראה קלוש למדי, וזאת לאור הסיבות לעליית המחירים.

ראשית, חשוב לזכור ששנת הגשמים הברוכה הנוכחית איננה מהווה חריגה מהנורמה. בכל עשור ישנן בישראל שנה או שתיים של גשמים מרובים, שנראות כאילו הן משנות את מאזן המים הלאומי. אבל מבט רחב מגלה שבין השנים הברוכות מסתתרות לא מעט שנים שחונות. עקב שנות הבצורת הללו ועליית כמות המים הנצרכת בישראל, החלה המדינה בהתפלת מים בקנה מידה רחב. אחת מתוצאות מפעל ההתפלה היתה ירידה קטנה יחסית במפלס הכנרת במהלך הקיץ האחרון, עקב הפחתת השאיבה. כתוצאה מכך, המפלס כעת גבוה יותר מאשר בסוף עונת הגשמים הקודמת. את כמות התפלת המים בישראל לא ניתן להפחית משמעותית, משום שעל מנת להפוך את ההתפלה לכדאית התחייבה המדינה לקנות כמות מינימלית של מים מותפלים מהיצרנים.

מחירי המים מבטאים, מעבר לעלויות ההתפלה, גם את עלויות ההפקה והשינוע של המים שהמדינה ממשיכה לקבל מהטבע. עלויות אלו סובסדו בעבר באופן עקיף על ידי תקציב המדינה, ועליית מחירי המים היתה בין השאר ביטוי להחלטה להפסיק את הסבסוד הזה. ההחלטה הזו, לגלם בתוך מחירי המים גם את עלות בניית הצנרת ותחזוקתה, את עלויות הטיפול בשפכים ואת כל העלויות הנלוות, אינה קשורה כלל לבצורת, למרות סמיכות הזמנים. לכן קשה לראות כיצד שנת הגשמים הברוכה הנוכחית, למרות השמחה הגדולה שהיא מביאה ללבות כולנו, תוכל להשפיע על מחירי המים כפי שמקווה ראש הממשלה.

אסון הגירעון?

ביום ראשון התפרסמו נתוני הגירעון התקציבי לשנת הכספים החולפת, שניתן לכנותם בהחלט מדאיגים. הגירעון התקציבי של ישראל בשנת 2012 הסתכם ב-39 מיליארד שקל, והגירעון מהתמ"ג הסתכם ב-4.2%. זאת לעומת יעד הגירעון שנקבע בתקציב המקורי - 2% בלבד. נתונים אלו עולים מאומדן ראשון של הגירעון ומימונו ושל ביצוע התקציב בשנת 2012, שנערך במשרד האוצר וברשות המיסים. נציין כי באוצר מייחסים את מרבית החריגה, כ-18.5 מיליארד שקלים, לגביית מיסים נמוכה מהתחזיות, ורק כ-2.2 מיליארד שקלים מהחריגה מיוחסת להוצאות גבוהות מהמתוכנן.

נתוני הגירעון החריגים הפכו סיבה למסיבה ליריביו הפוליטיים של נתניהו. יו"ר 'התנועה', ציפי לבני, טענה כי "ההפקרות הפוליטית של ממשלת נתניהו וסדר העדיפויות הלקוי והפוליטי של הממשלה הזו מובילים את ישראל לפשיטת רגל. נתניהו מעדיף לשלם לסקטורים שמתחזקים אותו פוליטית, במקום להתנהל על פי סדר עדיפויות לאומי וממלכתי". גם יו"ר 'הבית היהודי', נפתלי בנט, לא טמן את ידיו בצלחת, ואמר כי "ממשלת ישראל התנהלה בצורה חסרת אחריות. למרות שהממשלה ידעה שהיא מכניסה פחות, היא המשיכה לפזר יותר כספים, ואף התחייבה לקראת השנה החדשה בהגדלת ההוצאות בעוד שלושים מיליארד שקלים. הגיע הזמן לנהל את כספי האזרחים באחריות. תקציב המדינה לא שייך לממשלה אלא לנו. אנחנו משלמים מיסים ומגיע לנו שהממשלה לא תנהג בפזרנות".

מנגד מיהר שר האוצר, ד"ר יובל שטייניץ, להגן על מדיניות הממשלה ולנסות להרגיע את האזרחים. "ידענו מראש שהגירעון יהיה 4%, וכך אמרתי מראש שעתיד להיות", הבהיר שטייניץ, ומיהר לציין כי "בתחום המיסים ביצענו את ההתאמות הנדרשות כבר ביולי 2012 וכפי שזה נראה עכשיו לא יהיו עוד העלאות מיסים". שטייניץ ציין עוד כי למרות הגירעון, ישראל היא המדינה היחידה שהורידה את הנטל החוב הלאומי וכי צריך לראות את התמונה הכללית. "האזרח מבין שיש משבר כלכלי קשה מאוד באירופה והוא רוצה שיגנו עליו. התמונה הכללית היא שגם ב-2012 ישראל היא במקום הראשון בצמיחה כלכלית, ייצור מקומות עבודה והמדינה הורידה את נטל החוב הלאומי". שטייניץ הוסיף כי "כשהאזרח מסתכל ורואה שבמשבר המנהיגות הכלכלית שלנו מביאה אותו למקום הראשון בכל הפרמטרים, הוא מבין שצריך הנהגה כלכלית אחראית".

חשוב להדגיש כי התפיסה שהציג שטייניץ, אשר לפיה קיים קשר בין הגדלת הגירעון ובין מצב הצמיחה המשופר יחסית של ישראל, מנוגדת אולי לתיאוריות הכלכליות שנתניהו האמין בהן בעבר, אך תואמת תפיסות כלכליות מקובלות מזה שנים. על פי התיאוריה הכלכלית מבית היוצר של הכלכלן ג'ון מיינארד קיינס, דווקא קיצוץ בהוצאות בשעת משבר פוגע בכלכלה ולא להפך. הידוק החגורה גורם לביקושים בשוק לרדת, לאבטלה לעלות, למיסים לרדת ולגירעון לגדול, מה שצריך להוביל להורדה נוספת של ההוצאות, הפחתה נוספת בביקושים, פחות מיסים, יותר גירעון וחוזר חלילה. לכן, באופן מוזר, הדרך המומלצת להתמודד עם מצב כזה היא הגדלת הגירעון, כפי שבאמת עשתה הממשלה.