חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

יוסף קרדונר - מוסיף ועולה

צוואתה של אמו על ערש דווי הולידה את אלבומו האחרון של יוסף קרדונר 'דיבור פשוט'. הילד חובב הספורט שניצח על מקהלות זמר כנער, הגיע אל היהדות לא מעט בזכות המפגש עם עוזי חיטמן ז"ל. היוצר של הלהיט הבינלאומי 'שיר למעלות' מספר על הולדתו של הלחן הפופולרי, מסביר איך מוציאים קלטת ב-24 שעות, ומגלה מדוע אינו אוהב לשמוע את השירים של עצמו בבית
17/01/13, 00:30
דודו כהן

יוסף קרדונר צילום: דוד הוכברג
עד לשנה האחרונה יוסף קרדונר לא היה בטוח שזה זה. בראשו עברו לא מעט הרהורי פרישה. הוא חש שקולו לא צלול כבעבר, וגם הגיל עשה את שלו. אבל בסופו של דבר הוא קיבל חיזוק ממקום לא צפוי, בזמן לא צפוי. התוצאה די מפתיעה: האלבום שיצא לאחר מכן, 'דיבור פשוט', הוא מבחינתו של קרדונר למעשה אלבומו הראשון, באופנים מסוימים.
החיזוק הגיע דווקא מאמו של הזמר הוותיק, שנפטרה בחודש אייר תשע"ב. כבר מילדות היא תמכה בבנה בכל הנוגע לנגינה, עודדה אותו לצאת להופעות והעניקה המון לדבריו. "היא תמיד נתנה, ולא רצתה לקבל שום דבר", הוא מספר בטון מהורהר. "גם כשרציתי לכבד אותה, לא נתנה לי. היא לא הטריחה ולא אהבה טובות. שלושה חודשים לפני שנפטרה נפלה למשכב, וזכיתי ממש למסור נפש וללוות אותה בתקופה הזאת. הייתי איתה ימים על גבי ימים, וישנתי איתה בבית ובבית החולים. בשעות הבודדות שהגעתי לבית החלטתי להקליט שירים חדשים. להפתעתי ההקלטות זרמו. הרבה פעמים אפשר להקליט עשר סקיצות עד שמגיעים לתוצאה הרצויה, אבל כאן היתה לי ממש ברכה מבחינת המהירות. אולי בזכות הכיבוד-אם שעשיתי". 
שבוע לפני שאמו נפטרה, בעודה מאושפזת בבית החולים כשהיא רוב הזמן ישֵנה, החל בנה לשיר לה. היא פתחה את עיניה, התפעלה, הביעה את אהבתה, ביקשה עוד, ואז זרקה לחלל החדר שאלה חצי רטורית, שהרי ידעה את התשובה: "אתה מופיע גם בפני ציבור?". קרדונר השיב בחיוב, אבל החליט לפתוח את סגור לבו בפני אמו, שהיתה כבר על ערש דווי. "אמא, אני כבר מבוגר, הקול שלי כבר לא צלול כמו פעם", אמר, "אני חושב לעזוב את הכל". התשובה של אמו היתה נחרצת: "לא, אתה חייב להמשיך. יש לך כזה כישרון. אל תעזוב בשום אופן".
שבוע לאחר מכן האם נפטרה, וקרדונר ראה את דבריה כצוואה. ואכן, 'דיבור פשוט', אלבומו החדש, יצא כעבור מספר חודשים ונתפס על ידו כהתחלה ראשונה, וכאמור אפילו סוג של אלבום ראשון. ובצדק. קשה שלא לשים לב לשינוי בהפקה, לבגרות המוזיקלית ולקסם שנשפך מכל רצועה באלבום. "משהו נפתח מאז, האלבום מקבל תגובות טובות במיוחד, ויש יותר כניסה לכלל הציבור", הוא אומר, וקשה שלא להסכים איתו. האלבום החדש אכן עשוי ברמה אחרת, וגם הביקורות המפרגנות מעידות על כך. ואולי בגלל זה הוא נפתח יותר בריאיון שערכנו בביתו שבבית שמש, בשעת לילה מאוחרת, באווירה פשוטה וכנה.
הופעה לחמישה חיילים 
קרדונר, 44, נשוי ואב לשבעה ילדים, הוא אחד האמנים הוותיקים והמוערכים בשוק המוזיקה היהודית. הוא נולד למשפחה מסורתית, אך המשפחה היתה מקורבת לרב הראשי של ראש העין, וספגה ממנו לא מעט תוספי יהדות ואמונה. כילד הוא לא הצטיין במוזיקה, אלא בעיקר בספורט. בין השאר היה שחיין מקצועי במחלקת השחייה של מכבי תל אביב, הגיע למקום השני בתחרות הארצית של שחיית חזה 50 מטר, ושלח ידו גם בכדורגל, עד שנפצע במסגרת משחק עם מכבי פתח תקווה. 
בתחילת גיל הנעורים החל לנגן, והרגיש שמשהו בתוכו נפתח לעולם. הוא שר, ניצח על תזמורות בפתח תקווה עוד בהיותו נער, ניהל תזמורות של אירועים קטנים ועבד עם חבורות זמר צעירות. "זה בהחלט בנה אותי גם ברמת האישיות", הוא מעיד. בגיל 18 התגרשו הוריו. בהמשך שניהם חזרו בתשובה במסלולים נפרדים – האם עשתה זאת ביחד עם בנה, שמספר: "היא הולידה אותי ואני כביכול ילדתי אותה בתשובה. גם היא היתה ברסלבית חרדית, מלאה בתמימות ופשיטות. שלוש תפילות ביום, תהילים, חסדים בשכונה, צדקה, התנדבות בארגוני עזר וכל מה שמסביב".
כשהגיע הזמן להתגייס התקבל קרדונר ללהקת פיקוד צפון, שם הכיר מוזיקאים כמו אחינועם ניני, נאור כרמי, דני שטג ויצחק אזולאי, שבהמשך חזר בתשובה ועבד איתו רבות. בהמשך השירות הצבאי עבר קרדונר אל להקת המפח"ש "רוק בירוק", ושם הכיר את גיל עקיביוב, אבישי כהן ועוד. הוא זוכר את התקופה הזו כמרתקת במיוחד, ומספר על הופעות במוצבים קטנים מול חמישה או עשרה חיילים, שלפעמים היה צריך לקרוא להם מהחדר כדי שיבואו לראות את ההופעה המינימליסטית, הכמעט סמלית.
ברקע של כל זה נמצא עוזי חיטמן. קרדונר הכיר אותו עוד מתקופת הנעורים, אז היה חבר בחבורת הזמר "עבר הווה עתיד" בפתח תקווה, שחיטמן היה המנהל המוזיקלי שלה בזמנו. באחת הפעמים, הוא מספר, ישבו בני הלהקה עם חיטמן, שהתלונן על ההתמסחרות והשטחיות של המוזיקה הישראלית. "הוא התלונן וטען שלא יישאר מזה כלום", משחזר קרדונר, "פתאום הוא הצביע עליי ואמר לכולם 'אבל ממנו יישאר משהו לנצח'. זו היתה מעין נבואה, לא יודע איך הוא אמר את זה".
אחרי הצבא התקשר חיטמן אל קרדונר, והציע לו להצטרף להופעותיו כנגן בס. "בהופעה הראשונה היו לי הרבה טעויות, אבל כולם היו מרוצים", הוא צוחק. "מאז ניגנתי איתו במשך שנתיים. הלחנים שלו היו יפהפיים, מדהימים. המסר היה חיובי, מסר של אהבת הארץ".
בתוך המציאות הזו, מי שהעלה בקרדונר הרהורי תשובה היה לא אחר מחיטמן עצמו. "עד אז לא חשבתי יותר מדי. פשוט ביליתי. היינו נוסעים בוואן אחד להופעות, כל הצוות. בנסיעות האלה עוזי היה אוהב להטיף לנו מוסר. הוא תמיד אמר שאדם לא בא לעולם כדי לשתות, לאכול ולישון".
מאיפה עוזי עצמו הושפע?
"אביו של חיטמן היה יהודי דתי, חב"דניק, וכנראה שהוא היה שואל אותו את השאלות האלה. עוזי העביר אותן אלינו".
תנ"ך דרך התשבץ
יש בו, בקרדונר, משהו מאוד סגור ופרטי. אמנם אחרי שעה בחדר העבודה שבביתו הנעים – כאן הוא יוצר ומקליט כמעט הכל – הוא נפתח ומספר גם דברים מעברו שמעולם לא חשף, אבל עדיין מלווה אותו החשש שהגילוי יזיק. הוא לא שש לספר על עברו הלא ידוע בעולם הרוק הישראלי, אבל כשאני משכנע אותו שאין בגילוי הזה כל פסול, הוא מתרצה באופן חלקי.
ובכן, מעניין לגלות שקרדונר – חסיד נינוח ברמ"ח אבריו ושס"ה גידיו - היה בגלגולו הקודם הסולן והכותב הראשי של להקה שנחשבה להבטחת הרוק הישראלי לפני שני עשורים. את השם הוא אמנם מסרב לחשוף ברבים, אבל מספר שהלהקה מילאה אולמות, עמדה לחתום בחברת התקליטים הגדולה דאז, הד ארצי, וזכתה בתואר "הבטחת השנה" בסיכום השנתי של 'ידיעות אחרונות'. הם אמנם לא היו מוכרים ממש לקהל הרחב, אך לגרעין הקשה של הרוק הישראלי בהחלט כן.
אבל האידיליה הרוקנ'רולית הזו לא האריכה ימים, מסתבר. "ויום אחד, באחת החזרות, היה רעש חזק, ופתאום לא יכולתי לסבול יותר את השקר הזה, את ההצגה הזו", מספר קרדונר, "עצרתי את החזרה ושאלתי את הנגנים 'תגידו, אי אפשר לנגן יותר בשקט?'. כולם הסתכלו עליי כמו על עב"מ, ולפתע התפרצתי בבכי. לא היה לי מה להגיד, לא יכולתי לסבול יותר את השקר הזה. חזרתי הביתה, בוכה כמו תינוק. מאז נעצר הכל".
יכולת להסביר לעצמך מה קרה שם?
"לא. רק הרגשתי שאני לא יכול לחיות עם השקר הזה. זו היתה מוזיקה של רושם. בלי אהבת חברים, בלי מטרה, מוזיקה לשם להרשים, לשם ההצלחה. לא היה שם שום דבר אמיתי. בתקופה הזו התחולל אצלי משהו פנימי שאני אפילו לא יודע להסביר אותו. התקשרתי לעוזי חיטמן וסיפרתי לו את כל מה שקרה, ואיך התפרצתי בבכי, והוא ניחם אותי ואמר: 'אל תדאג, אתה תראה שייצא ממך משהו גדול יותר בסוף'. 
"הלהקה נגמרה בפתאומיות. המשכתי לנגן עם עוזי בהופעות, התחלתי לקרוא פתאום ספרי היסטוריה, והתחלתי לרצות לא לעבוד בשבת. מין הרגשה כזו. בכל פעם שעבדתי בשבת הרגשתי שאני לא יכול להמשיך. פתאום מצאתי את עצמי בבתי כנסת. אני זוכר שנכנסתי בפחד-פחדים לבית הכנסת, לא ידעתי מה אני עושה. היה לי רצון להיטהר. ואז באתי לבית כנסת ברמת אביב, והרגשתי חמימות גדולה. שמעתי שם פיוטים שהכרתי מהעולם החילוני. התרגשתי מכל דבר ודבר. בהמשך התחלתי לעשות קידוש בבית. 
"באותה תקופה פורסם ב'ידיעות אחרונות' תשבץ על התנ"ך, וכדי לפתור הגדרות שלא ידעתי - פתחתי תנ"ך. כך התחלתי לקרוא את התנ"ך בשבתות. כשהגעתי לסיפור של עקדת יצחק - מאוד התרגשתי. בסיפור של יוסף הצדיק ואחיו - פרצתי בבכי. היו חברים שרצו לקחת אותי לנגן באירועים שונים בשבת. לפעמים יכולתי לסרב ולפעמים לא, אבל לאט לאט נטיתי שלא לעבוד בשבת. כנראה שזו היתה התחלה של תשובה שלא ידעתי עליה. זה היה רצון להיטהר - זה הביטוי. לא ידעתי מה ואיך".
האמת היא שקשה לי לדמיין אותך חילוני. אתה נראה חסיד מבטן.
"כן, עשיתי תפנית מאוד חזקה. אמנם לא הייתי בוהמיין, ולא אהבתי יותר מדי חברה, הייתי סגור מאוד ועדין יחסית. בכלל, המוזיקה עזרה לי מאוד לגבש ביטחון עצמי בחיים. כשהתחלתי בגיל 14-13, יכולתי ליצור ולגלות שיש בי דברים טובים ונקודות טובות. ואז יכולתי יותר להאמין בעצמי, להבין שיש דברים שאני מוכשר בהם".
התבודדות בצומת מורשה
אלבומו האחרון של קרדונר – שמחלק את יומו בין לימוד תורה לבין העיסוק במוזיקה - נקרא "דיבור פשוט", ונראה שאין מדויק מכך כדי לתאר את האישיות שלו. תוך כדי שאנחנו משוחחים, אני שומע צלילים מהדיסק החדש בוקעים מהסלון. "אני לא אוהב להשמיע בבית את הדיסקים שלי", הוא אומר בסוג של התנצלות, "אבל מדי פעם הילדים לוקחים את הדיסקים וחוגגים עליהם. אני פחות אוהב את זה. בגלל שמוזיקה היא המקצוע שלי, אני מעדיף שקט בבית".
קשה שלא למצוא את הנקודה הברסלבית במוזיקה של קרדונר. אחד השירים החזקים באלבום החדש הוא "ראש השנה שלי" (מתוך 'חיי מוהר"ן'). בעבר הקליט את "נוסעים לרבנו" שנשמע כמו שאנסון צרפתי, ועל עטיפת אחד מאלבומיו בעבר הופיעה כיפה ברסלבית גדולה. ההתמסרות הטוטאלית שלו להוויה הרבי-נחמנית היתה לדבריו מובנת מאליה כבר בהתחלה, למרות שחברו יצחק אזולאי, שחיזק אותו בשלבים הראשונים, הזהיר אותו ש"ברסלב זה הכי קשה". לצד ספרי יסוד כמו 'דרך ה'' ו'מסילת ישרים', הוא קרא בתקופה הראשונית קונטרסים של הרב ארז משה דורון, והתחבר אליו עד כדי לימוד פרטי משותף בביתו. "היה מרגש שהוא בא כל שבוע כדי ללמוד איתי. בשבילי זה היה דבר מאוד גדול. הוא היה אוכל אצלי קצת בבית, מתבודד, ואחרי זה היינו הולכים לשיעור. יצחק ניסה להזהיר אותי שברסלב זה הכי קשה, כי בנוסף לכל יש להם עבודה פנימית אמיתית, כדי לתקן את המידות באמת. על אף כל האזהרות האלה, אמרתי 'לא מעניין אותי, זה המקום שלי. זה הרבי שלי'".
נשמע שקיבלת את הכל מאוד בתמימות, בעוד הדור שלנו מאופיין דווקא בחקירות.
"נכון. אגב, רבנו מאוד הזהיר מחקירות, והרבה לדבר על האמונה, על התמימות. התורה נפתחת ב'בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ', בלי חקירות. זה האוכל האמיתי והכי בריא לנשמה של היהודי - התמימות, האמונה. רבנו שיבח את האמונה של הנשים, הילדים ואמוני העם שקוראים הרבה תהילים בפשיטות. הוא אמר 'אני מקנא באיש יהודי כשר, תמים, פשוט'".
כמו בעלי תשובה רבים, גם קרדונר ניסה בשלבים הראשונים לגנוז את עברו, כולל את עצם העיסוק במוזיקה, ולהתמקד בתורה בלבד. אבל אחרי כמה חודשים, כשקרא בכתבי רבי נחמן על הנקודה הטובה שיש בכל יהודי ואין בחברו, הבין שלא לחינם השתכשך במוזיקה כבר מגיל 13. "הבנתי שאולי כל העבר הזה לא היה לחינם. אולי גם זה מכוון. לקחתי את הגיטרה בפעם הראשונה, והתפרץ לי השיר 'תשמח'. יצאו לי מילים ולחן בלי הבנה בכלל מה אני שר. לא ידעתי לעומק מה זה תורה ומצוות, אבל גם כאן הקב"ה שם סימנים ואיתותים בדרך. זה השיר הראשון שחיברתי בכיוון החדש.
"קיבלתי על עצמי לנגן כל יום כחצי שעה אחרי תפילת שחרית. היינו הולכים להתבודד כמה חברים בשדה, לפעמים בחצות הלילה, בצומת מורשה. אחרי כן ניגנתי עוד קצת בבית. בתקופה הזו חיברתי את השירים הראשונים. יום אחד, אחרי ההתבודדות, בנסיעה הביתה, שמעתי לפתע באמצע הנסיעה מין קול פנימי שהיה הלחן של 'שיר למעלות'. הרגשה נעימה מאוד ליוותה אותי. לא ידעתי מה זה, אבל הבנתי שיש כאן התחלה של ניגון. בבית לא אכלתי ולא שתיתי כלום. פתחתי את הסידור כדי למצוא מזמור או טקסט כדי להלביש עליו את המנגינה. פתחתי ב'אשרי יושבי ביתך', אבל מיד ראיתי שהמזמור ארוך מאוד, וזה לא התאים. דילגתי בזריזות בסידור והגעתי ל'שיר למעלות' בתפילת ערבית. אחרי כמה דקות הושלם כל הניגון. הטקסט השתלב במדויק עם הלחן".
אני מניח שבתקופה מבולבלת כזו לא ממש ידעת האם להקליט את השירים ולהוציא דיסק שלם.
"לאחר תקופה הצטברו אצלי כתשעה שירים חדשים. החלטתי להתקשר למורי ורבי, הרב ויזנפלד, שהדריך אותי בכל צעד ושעל. סיפרתי לו שחיברתי תשעה ניגונים, ושאלתי את הרב בדחילו ורחימו האם כדאי להקליט את השירים. הרב מעולם לא שמע אותי שר או מנגן, ולכן הופתעתי מאוד מהתגובה שלו, שנאמרה בהתלהבות: 'בטח, להקליט!'. ניסיתי להסביר: 'הרב, אלה לא שירים חסידיים, זה סגנון שונה. אולי זה יכול להזיק'. הרב אמר 'לא! צריך להעלות את הכל לקדושה!'. הופתעתי מאוד מהביטחון של הרב, ועם השמחה והביטחון האלה הלכתי להקליט את הקלטת הראשונה שלי, 'סימנים בדרך', כולל 'שיר למעלות', שבאמת התפרסם בכל העולם בכל הסגנונות, בכל הזרמים". 
היית אנונימי לחלוטין באותה תקופה, וגם עשית את הכל בלי יחסי ציבור או חשיפה תקשורתית. איך קישרו בינך לבין השיר?
"זהו, שאין לי מושג. למדתי אז בישיבה במאה שערים. הייתי ממש סגור בישיבה, ולמרות זאת אנשים הגיעו לשם - לא יודע איך - והתחילו להזמין ממני עשרים קלטות, חמישים קלטות וכן הלאה. לא יודע איך הגיעו אליי, אפילו הטלפון שלי לא היה על העטיפה. אבל כשה' רצה שזה יתפרסם, זה קרה. הרגשתי שהקב"ה אומר לי 'אצלי לא תפסיד כלום, אצלי רק תרוויח הרבה יותר ממה שאתה חושב'".
אין ספק שקרדונר הרוויח מאוד מהשיר, אבל במקביל גם חווה עגמת נפש לאחר שלהקת 'שבע' חידשה אותו, זכתה איתו להצלחה עצומה, אבל עשתה את כל זה בדרך שלא היתה לרוחו. הוא לא אהב את העובדה שבדיסק שבו נכלל "שיר למעלות" נכללו גם שירים על האסלאם והנצרות, ובאופן כללי חש שהשיר נלקח ממנו למחוזות לא רצויים מבחינתו. עם זאת, מאז הוא די השלים עם ההצלחה החיצונית. "אני חושב שה' רצה שהשיר הזה יתפרסם, בסופו של דבר", הוא אומר. "יש הרבה יהודים שלא מכירים מספיק את המזמור, ויכול להיות שאם הוא היה נשאר רק בביצוע שלי זה לא היה מגיע להרבה קהלים. וכשחידשו את השיר, זה הגיע לכל הקהלים. נכון שהפריע לי שבאותו דיסק היו גם שירים על האסלאם והנצרות. אבל בסופו של דבר, הכי חשוב שהרבה יהודים זכו להכיר פרק תהילים מההתחלה ועד הסוף".
דיסק בלי חיצוניות
מאז הדיסק הראשון שחרר קרדונר 11 אלבומים בסך הכל – הספק נאה בקצת פחות משני עשורים. הוא מסביר את קצב העשייה בגישה שלו המאופיינת בפשטות ותמימות, בעבודה שנעשית בעיקר מתוך האולפן הביתי, ובחוסר יומרה להביא את המוצר המושלם ביותר. "כשאדם שואף לשלמות, ומכל דבר הוא לא מרוצה, באמת יכול לקחת לו הרבה זמן עד שהוא יגיע לתוצאה המושלמת. כך הוא בעצם לא עושה הרבה. כשאדם מבין שהוא לא מושלם, הוא יותר זורם ולא מתחכם יותר מדי. כל מיני ידידים ניסו לעצור אותי בזמנו, אמרו שזה לא מספיק. אבל אני יודע שיש בשירים האלה דיבורים שעומדים ברומו של עולם. הקלטת הראשונה שלי, 'סימנים בדרך', הוקלטה תוך 24 שעות".
ובכל זאת, לפרנסה שיקולים משלה.
"פרנסה ה' נותן. אם לא מדיסקים - מהופעות. אם לא מהופעות - מהשמעות ברדיו. אני לא משקיע הרבה כסף בדיסקים שלי, לכן גם אין הרבה הוצאות".
אבל מצד שני, אולי בגלל זה הם לא תמיד מימשו את הפוטנציאל שלהם.
"אולי. אם היו לי 50,000 דולר להשקיע בדיסק - הייתי משקיע. ההפקה של הדיסק החדש עשירה יחסית. אם אני משקיע שעה-שעתיים ביום במוזיקה, זה ממש הרבה מבחינתי. יש הרבה שמשקיעים הרבה בחיצוניות, בעיבוד, בנגנים, ביחסי ציבור. יש כל כך הרבה חיצוניות, ואני לא מאמין בזה. מאמין בעיקר בדברים אחרים".
עמוד 4 מתוך 2
הקודם | הבא