בשבע 527: ביקורת התקשורת - וינר, נהדרת וסוף עונת הבחירות

כתבי בשבע , ו' בשבט תשע"ג

מקורבים לקלחת / עדי גרסיאל

"בלעדי: גרסת וינר" היתה ההפניה מעמוד השער של 'ידיעות אחרונות' ביום שישי שעבר. ואכן, בכותרת הכתבה במוסף הפוליטי של העיתון צוטט אל"מ ארז וינר, מגיבורי פרשת הרפז שמאז כבר הודח מהצבא על ידי הרמטכ"ל, כאומר "אני מתבייש בעובדה שאני צריך להתבייש". רק בכותרת הגג, באותיות קטנות הרבה יותר, הסבירו לנו כי מדובר בעצם ב"שיחות עם עורך דינו". בהמשך מתברר כי וינר לא מדבר רק איתו, הוא גם "יושב על כוס קפה במזנון הקריה, בחברת קצינה בכירה לשעבר ששירתה איתו בלשכה. 'זה קצת עצוב וקצת מעליב', הוא אמר לה בחיוך מר". אחר כך נקרא שוינר מצהיר "בשיחות עם מקורביו" כי "השנה וחצי בלשכת הרמטכ"ל היתה התקופה הכי קשה שלי בשירותי הצבאי". גם באוזני "חברים וקרובים" השמיע וינר כמה מילים, וכן שוחח עם "חבר קרוב", וכל חילופי הדברים הללו הגיעו לידיעת העיתון. 

אז מה קורה פה בעצם – האם אתי אברמוב ואמירה לם, שתי העיתונאיות שחתומות על הכתבה, הסתובבו שבוע שלם בין כל מי שוינר שוחח איתו כדי לדלות מהם את דבריו? 

לפני שנשיב, נבהיר כי איננו מתייחסים לעצם שאלת מעורבותו של וינר בפרשה, שהמילה האחרונה בה טרם נאמרה, מן הסתם. אנחנו נתמקד רק בצד העיתונאי של ה'ריאיון'.

הבה נדמיין לעצמנו תרחיש: נניח שקצין בכיר בצבא מרגיש שהקרקע בוערת מתחת לרגליו. רגע לפני שיהיה מאוחר מדי, הוא מחליט לפרסם את גרסתו כדי לנסות לקרוע את רוע הגזירה. אלא שכדי להתראיין הוא זקוק לאישור מדובר צה"ל, שאותו אין הרבה סיכויים שהוא יקבל. במצוקתו הוא פונה לכלי תקשורת גדול ומסביר את קשייו. אין בעיה, משיבים שם, תבטיח לנו בלעדיות ואנחנו נסדר לך ריאיון מפרגן שבו תוכל לשטוח את כל טענותיך. אבל איך אדבר? תוהה הקצין. סמוך עלינו, משיבים לו, אתה לא מוציא מילה מהפה. את הכל יגידו אנשים אחרים ששמעו ממך.

זהו כמובן תסריט דמיוני לחלוטין. אבל לפעמים, במטבחון הצנוע במערכת 'בשבע', מקורבינו שומעים אותנו תוהים בקול אם באמת אין שום סיכוי שהוא אי פעם יתרחש במציאות.

הארץ נעדרת / חני לוז

עיתון דיבת הארץ חשף השבוע את האג'נדה שלו בצורה גלויה וחסרת תקדים: מאמר מערכת בערבית. למה? כדי לעודד את ערביי ישראל להצביע בבחירות. שהרי אם הערבים יחרימו את הבחירות, ייכנסו לכנסת נציגים רבים יותר למגזר היהודי המצביע, וזו סכנה לדמוקרטיה.

את המעשה הסבירו עורכי 'הארץ' לכתבת של אתר 'מאקו' (זכיינית ערוץ 2, 'קשת'): "האזרחים הערבים הם חלק חשוב ובלתי נפרד מהחברה הישראלית, והם תורמים לה במגוון תחומים. כמיעוט לאומי הם גם מעשירים ומאתגרים את הדמוקרטיה הישראלית, ועל כן מן הראוי שיהיה להם ביטוי פוליטי שישקף את חלקם באוכלוסיית ישראל".

הכתבת שסיקרה בעין ביקורתית את המהלך של 'הארץ', מצאה רק את השאלות הנוקבות הללו לשאול את העורכים: "האם אין בכך איזושהי הודאה שביומיום 'הארץ' לא פונה לאזרחים הערבים?" ו"אתה לא חושב שזה ייתפס כפטרוני?"

'קשת' היא גם בעליה של יצירת המופת הדמוקרטית 'ארץ נהדרת'. התכנית היתה כל כך חשובה להם, עד שהם שביטלו את השידור הקבוע של 'מאסטר שף', יצרן רייטינג ענקי, לטובת מהדורת הסאטירה הידועה באג'נדה הדמוקרטית שלה: טוב לצחוק על כולם, אבל רק על המסרים של הימין והדתיים.

הסאטירה הנשכנית שמה השבוע ללעג את נתניהו כמובן, את שטייניץ, את מופז ואת יחימוביץ'. המסר היה ברור ואת זמן המסך המרבי כפוליטיקאי תפס נתניהו. היו ירידות על ש"ס ובנט. מר"צ היתה שותפה למשחק, אך לא ממש מושא ללעג. ההבדל היה חד לחדי העין – ביקורת על המסרים של המפלגות היתה רק בעין שמאל. אורית סטרוק המפחידה והמסוכנת, 'הבית היהודי' כרדופי מיליטנטיות, גדעון סער גורם לילדינו להפוך לעדר לאומני והליכוד הגזעני רודף שחומי העור. את הנעדרים ציפי לבני, יאיר לפיד וזהבה גלאון מתבקש הציבור לחפש ולהודיע לתחנת הסאטירה הקרובה. היוצרים לא מצאו אף עקיצה כואבת לרעיונות של השמאל והערבים ואלו שמכנים אותם מרכז. כי כאמור, יש מיעוט מאתגר, ויש את האחר שמסכן את ההגמוניה.

רגע לפני הבחירות / ישראל מידד

לפי מחקר של צוות 'לדעת', התקשורת התמסרה למועמדים ואפשרה לרבים להופיע ולגלוש לתעמולה. החוק שוב נפרץ. גרוע מזה, התקשורת התנהגה כסוכנת שיווק בעד ונגד מפלגות שונות ורשימות והציגה העדפות שבעצם מהוות הטיה אסורה. הקדימון של הערוץ הראשון טען אמנם שעובדיהם בחרו להיות עיתונאים – ולא פוליטיקאים – אך הם ועמיתיהם הגישו סיוע רב למתמודדים. זאת על ידי ראיונות בחדשות ובתכניות דיון וסאטירה.

* עדיין איננו יודעים איזה חתול שחור עבר בין נפתלי בנט ובני הזוג נתניהו, אבל לפחות למדנו כעת מדוע התבקש בנט לסיים את תפקידו כמזכ"ל מועצת יש"ע. לגרסתו של דני דיין, שהתפטר מתפקיד יו"ר המועצה לטובת תמיכה בליכוד, בנט הביע העדפה לציפי לבני על בנימין נתניהו לאחר אירוע מגרון. 

* ואם כבר מזכירים חתול שחור, שמעתי את הרב אמנון יצחק מכנה את ש"ס "מפלגה טאליבנית" בערוץ 2 אצל סיון רהב-מאיר, וטוען שש"ס מסכנת את הדמוקרטיה הישראלית. אם זה לא היה משודר לא הייתי מאמין.

* ואם הזכרתי את ש"ס, המפלגה הלכה ראש בראש נגד איש תקשורת מרכזי, ודרשה שנחמיה שטרסלר יושעה בעקבות האמירה שלו שתשדיר הגיור של ש"ס הוא ה"נאצי", והטענה כי "זה כמו להציג ארי לעומת יהודי". שמעתם מהומה תקשורתית על השימוש במונח זה בפי איש לא-ימין?

* ודבר אחרון: אחד הסיפורים שצריכים טיפול תקשורתי רציני הוא התערבותו המוזרה ולעיתים הלא-הגיונית של יו"ר ועדת הבחירות, השופט אליקים רובינשטיין, שצנזר תשדירים מימין ומשמאל ובמרכז. אזרחית לא-נאמנה למדינה זוכה לרוץ, אבל תעמולה למען הדמוקרטיה נפגעת קשה כתוצאה מהחלטותיו של השופט. ביטוי חופשי, מישהו? והנה מהפך: בג"ץ אישר לשדר תשדיר שמלגלג על ההמנון וגם תשדיר של 'עוצמה לישראל' הותר. 

חדשות בחדשות

מוסף הכלכלה של 'מעריב' מופק החל מהשבוע בידי העיתון 'גלובס' ונקרא 'גלובס על הבוקר'. 'מעריב' הודיע כי הוא משיק קמפיין פרסומי בטלוויזיה המציג את מהדורת סוף השבוע החדשה והמורחבת שלו. עוד הודיע כי מחיר העיתון בסוף השבוע עלה ל-15 שקלים.

החודש צפויה להיערך פגישה ראשונה בין נציגי עובדי חברת החדשות של ערוץ 2 לבין הנהלת הערוץ. זאת לקראת הכרה בוועד עובדים יציג בחברה במסגרת ארגון העיתונאים. כך דיווח אתר 'וואלה'.

מפקד גלי צה"ל ירון דקל הודיע השבוע על הקמת ועדה שתבחן את הפניות לקבלת היתרי עבודה נוספת של עובדי התחנה, על מנת למנוע מצבים שבהם העובדים יימצאו בניגוד עניינים. 

ביקורת הנקרא

"ממי מנסה בר רפאלי להסתתר?" (כותרת במעריב nrg)
מוזר. בפעם האחרונה שבדקנו במילון, המלים בר רפאלי והסתתרות הוגדרו כאוקסימורון

"'שומרי הסף' איננו עוד סרט מחאה שמאלני נגד הכיבוש. רחוק מזה" (אלוף בן, 'הארץ')
ברור, אחרת אין מצב שהוא היה מועמד לכל כך הרבה פרסים בחו"ל

"מינוס 000 000 000 39" (כותרת ב'ידיעות' על הגירעון הצפוי)
תודה שחסכתם מאיתנו את פירוט הסכום באגורות ישנות