בשבע 527: חי חי הוא יודך

עודד מזרחי , ו' בשבט תשע"ג

חבר הכנסת חנן פורת ועוזרו חיים פלק נסעו לגייס תרומות למען עמותות לתרבות יהודית. בתחילה היו בארצות הברית ומשם טסו לפנמה. בשדה התעופה של פנמה סיטי חיכה להם אבי פרחי, מנהל בית הספר היהודי. הוא אמר להם שהם אורחי הרב של פנמה, הרב ציון לוי, ולכן עליהם להשתכן במלון מכובד. חנן אמר: "אני מבקש מלון פשוט". 

"אבל המלונות הפשוטים נמצאים במקומות מפוקפקים?!" אמר פרחי.

"לא נצא להסתובב. העיקר שנהיה במלון פשוט", השיב פורת. 

הם נסעו למלון, ואבי הציגם כחברי פרלמנט מישראל. מנהל המלון קד קידה והעלה אותם לסוויטה. חנן לא ויתר: "תגיד לו שאני מעוניין בחדר רגיל". הוא נתן לחנן חדר והציע גם לחיים חדר. "נסתדר בחדר אחד", הסביר חנן למנהל.

הם הגיעו למשפחה שאירחה אותם לארוחת ערב. השולחן היה עמוס בפירות. אחרי שעות מרובות שבהן לא טעמו כלום ניגש חיים לאכול בשמחה, ואילו חנן אמר: "תפילה עושה מחצה. קודם כל נתפלל ערבית". "אבל אני מת מרעב", אמר פלק. "אז תאכל. אני מתפלל קודם", השיב פורת. חיים הצטרף לתפילה. 

בעת הארוחה שאל המארח את חנן: "כמה כסף אתם מתכוונים לגייס פה?"

"לפחות עשרים אלף דולר", ענה חנן.

"איך תעשו זאת?!" תמה האיש, "יש לכם שלושה ימים! ובנוסף לכך עליכם לטוס במיוחד לקאולון, למקום שבו העשירים עובדים. הלוואי שתצליחו להחזיר את מחירו של כרטיס הטיסה..."

למחרת בבוקר הגיעו לבית הכנסת. בחוץ עמד אדם נמוך ומגולח שקידמם ב"שלום עליכם", והציג את עצמו כשמש. במהלך התפילה התברר שזהו הרב של פנמה, הרב ציון לוי.

בתום התפילה אמר הרב לוי לחנן: "שמעתי שאתה תלמיד חכם. בוא דבר איתי קצת בלימוד". חנן החל לומר דברי תורה והרב התרשם מאוד. 

אמר לו הרב, שהיה מצרי במוצאו: "תדע לך שבעוונותיי, כשאני מתקשה בלימוד, אני שומע את פריד אל-אטרש ומתעורר מזה". 

"מעניין", אמר חנן, "הרמב"ם שמע מוזיקה ערבית כאשר רצה להתרכז בלימודו".

"לא ייתכן!" אמר הרב.

"נדמה לי שהרמב"ם כתב כך באיגרת פלונית", אמר חנן. הרב הוציא את ספר האיגרות המבוקש מספרייתו, וחנן הראה לו שהרמב"ם כותב מפורשות כי בשעה שהיה מתקשה בלימודו, נהג להאזין למוזיקה ערבית אשר הטיבה עם נפשו. הרב ציון התרגש ושמח.

חנן וחיים היו צריכים לטוס לקאולון בתשע וחצי. חיים דחק בחנן: "לא באנו לכאן לדבר דברי תורה, אלא כדי לגייס תרומות". הרב סימן בידו לחיים שישתוק. 

נותר זמן מועט לטיסה, וחיים היה לחוץ. "מה הילד רוצה?" שאל הרב את חנן. חנן אמר לרב שבעזרת ה' נתענג על דברי תורה בשבת, וכעת עליהם למסור את הנפש על גיוס הכסף ולטוס לקאולון.

"לא!" אמר הרב, "בפנמה לא עושים דבר ללא רשותי. אני לא מרשה לכם להיפרד ממני", והוסיף: "אתה תלמיד חכם. לא תתבזה אצלי בבקשת כסף. תבטל את הטיסה, והיום תלך לבית הספר לתת שיעור תורה". הוא ביקש מחנן גם להתארח אצל כמה עשירים בעיר ואמר: "תאמר דברי תורה. אל תאמר לאף אחד שבאת לאסוף תרומות. תכננת לאסוף אצלנו 25 אלף דולר? אל תדאג. הם מובטחים לך".

הרב הצביע על חיים: "וכדי שהילד יהיה מבסוט, קח אותו לראות את תעלת פנמה..."

באותו יום התארחו בבתים מפוארים וחנן דיבר דברי תורה. 

ביום שישי בבוקר ישבו חנן וחיים עם הרב לוי והוא התעניין בביקורם ושאל אם חיים נהנה מתעלת פנמה... לפתע אמר חנן: "תשמע, הרב. אתמול בלילה היה לי חלום. בחלומי ראיתי את הפסוק 'חי חי הוא יודך'". 

הרב חייך ואמר לחנן: "תלוי איך יהיה בשבת".

בליל שבת התארחו השניים בבית הרב. חנן אמר דברי תורה מרתקים עד אמצע הלילה, והרב ואשתו סיפרו על פעילותם. 

חנן וחיים למדו על טיבו של איש פשוט שחולל בפנמה מהפכה שלמה, כאשר סוד הצלחתו הוא בכך שהוא שונא כסף. דווקא משום כך כולם שמעו בקולו ולא עשו שום עסקה בלעדיו. 

הגיע מוצאי שבת. חנן וחיים עמדו לנסוע לשדה התעופה והרב קרא להם להבדלה. לאחר מכן הוציא ממגירתו חופן דולרים והורה לחיים לספור.

"אין צורך", אמר חיים, "מה שהרב נתן שתבוא עליו ברכה".

"אמרתי לך לספור!" פקד הרב, "אתה כבר יודע שכל יהודי בפנמה צריך לשמוע בקולי".

בסיום שאל הרב: "נו, כמה ספרת?"

"24 אלף דולר", אמר חיים. 

"יישר כוח גדול", הודה חנן, "זכינו לביקור בלתי נשכח והסכום הזה הוא בדיוק מה שאנחנו צריכים". 

"אבל הבטחתי 25 אלף דולר!" הקשה הרב.

"אין לנו שום בעיה עם זה", חייך חנן, "תודה רבה".

הרב הוציא פנקס צ'קים, רשם 12 אלף דולר "לזכות חנן פורת", ואמר: "כל כך הרשמת אותי. זה אישית ממני. אל תאמר לי מה אתה עומד לעשות עם הצ'ק", והוסיף: "כידוע לך, שום דבר לא נסתר ממני כאן. אני יודע שהגעת לפנמה עייף ורעב. הצענו לך מלון טוב, ביקשת מלון פשוט, הציעו לך במלון הפשוט סוויטה, העדפת חדר פשוט. הציעו לעוזר שלך חדר נפרד, ביקשת לגור באותו חדר. הגעת לבית מארחיך והציעו לך לאכול. אמרת: 'לא, תפילה עושה מחצה'. אתה צדיק וזו זכות עבורי לעזור לך. כשראית בחלום את הפסוק 'חי חי הוא יודך' ידעתי שזה חלום אמת, ולכן השלמתי את הסכום ל-36 אלף דולר".

מתוך הספר 'רציתי להיות טוב' על חנן פורת זצ"ל שיצא כעת לאור בהוצאת 'ראש יהודי' 

הסיפור שפורסם בשבוע שעבר 'לא ניכשל' נשלח אלי כסיפור אמיתי בן זמננו. לאחר הפרסום העירו לי כי הוא מבוסס על סיפורו של ש"י עגנון בספרו 'אלו ואלו'. עם הקוראים הסליחה