בשבע 528: חזון אחרית הדד-ליין

אבי סגל , י"ג בשבט תשע"ג

אז זהו המצב: מדור זה נכתב לפני הבחירות. אתם תקראו אותו או תדלגו עליו תוך נחירות בוז אחרי הבחירות. הדבר המטופש ביותר שאוכל לעשות כעת הוא להמר על תוצאות הבחירות, כשהקורא כבר יודע את תוצאות האמת, נכון? ובכן, זה בדיוק מה שאני עומד לעשות.

הנה ההימור: עוצמה לישראל, עם שלם, עלה ירוק, ארץ חדשה וככל הנראה גם קדימה – נותרו מחוץ לכנסת. הציבור כבר הוכיח בבחירות הקודמות שהוא נרתע ממפלגות שמגרדות את אחוז החסימה, והחשש מאובדן הקול הוא גדול מכפי שניתן לחשוב. אגב, אין מצב שההימור שלי ייכשל: אם צדקתי – יצאתי גדול, ואם מפלגות אלו או חלקן נכנסו לכנסת בכל זאת – תמיד אוכל לטעון שההימור עצמו שימש סגולה להצלחתן. תגידו, כמה יצא בנט?

מערכת העצבים

אם כבר עשיתי מעצמי צחוק בהימור על דבר שכבר התרחש, הנה הימור על מה שבוודאי לא התרחש ביומיים האחרונים: א. מאז סגירת הקלפיות ועד עתה לא שמעתם אפילו פעם אחת את המשפט "נפתלי בנט הוא סרבן ולכן לא יישב בממשלתי". ב. כמו כן, מאז ההכרזה על המדגמים, לא פורסמה אפילו פעם אחת הטענה "יגאל עמיר הורה להצביע לבית היהודי". ג. (וכאן אני עומד להתפרע לחלוטין) איש מהפוליטיקאים שהבטיחו להחרים מפלגות אחרות לא חזרו על ההבטחה ב-48 השעות האחרונות. טוב, אולי למעט ציפי לבני, אבל זה רק כי לא הבטיחו לה רוטציה בראשות הממשלה.

גם אם ההימור הזה לא הצליח (אבל צדקתי, נכון? בבקשה תגידו לי שצדקתי במשהו), מערכת הבחירות הזו אופיינה בלא מעט שקרים וספינים וסיסמאות נבובות. זאת היתה מערכת הבחירות הראשונה שבה נמנעתי מצפייה בתשדירי הבחירות הטלוויזיוניים, ועל מעט החומר המצולם שאליו נחשפתי באקראי אני שוקל להגיש תביעה לפיצויים על נזק נפשי. הארתור-פינקלשטניזציה שאנו עוברים מבחירות 1996 והלאה מחריבה כל אפשרות לפולמוס אמיתי, רציני ומעמיק בין המועמדים השונים. יש לי סטארט-אפ מטורף לקראת מערכת הבחירות הבאה: תשדירים שבהם מופיעים פוליטיקאים ואומרים מה שהם חושבים. אני כמעט משוכנע שזה יתפוס.

הסיסמאות בשלטי החוצות היו נהדרות, באמת, אילו היתה זכות הצבעה לתלמידי גן חובה. מצד אחד המודעות של ציפי לבני, אלו שבהן "אסון" התחרז עם "שלום" ו"סכנה" עם "תקווה". מצד שני נתניהו ה"חזק" על כל פינת רחוב ומודעה: ראש ממשלה חזק, ישראל חזקה, באנו מחזקים ויצאנו מחוזקים, חזק חזק ונתחזק. בפעם הבאה שיאיר לפיד יופיע בטור של רעייתו תחת הכינוי "החזק", זו כנראה תהיה הפרה של ההסכם הקואליציוני המתגבש.

בניגוד לכמה מחבריי, אנשים חכמים והגונים, שמערכת הבחירות הנוכחית ריתקה והסעירה אותם מתחילתה ועד סופה – אני בעיקר חיכיתי שהיא תסתיים. היא דחתה אותי. כמעט כל דבר שהתרחש בה הותיר בפי טעם מר: הפוליטיקאים הישנים עם השטיקים החדשים, הפוליטיקאים החדשים עם השטיקים הישנים, אנשים שאתמול היו שם והיום הם פה ומחר מי יודע, אלה שנבחרו רק בשל היותם ידוענים, אלה מהתקשורת שאיבדו כיוון בשל היותם חברים של הידוענים, ההשמצות הזדוניות בין יריבים פוליטיים, ובעיקר המחשבה המצערת שהציבור כן שוכח וכן סולח לכל מי שלא מגיע לו. או לה. הלוואי שאני טועה, ובזמן פרסום מדור זה כבר התברר שכל הסקרים טעו ושכל התופעות הדוחות של מערכת הבחירות נדחו לחלוטין בפתקיהם של אזרחי ישראל. רק שאז נצטרך להוסיף לרשימה השחורה גם את הסוקרים.

מפלגות שינוי

את קמפיין הבחירות של המפלגות השונות אפשר לסכם במשפט אחד: כולן התאמצו לשכנע אותנו שהן לא בדיוק מה שחשבנו.

הבית היהודי - לא בעד מתנחלים אלא בעד חילונים.

העבודה - לא נגד מתנחלים אלא נגד עשירים.

הליכוד – לא נגד פלשתינים אלא נגד הבית היהודי.

יש עתיד – לא נגד חרדים אלא נגד לא זוכרים מה אבל יש לנו יו"ר חתיך.

ארץ חדשה – לא בעד שמאל (למרות שהיו"ר שלה שמאלן), אלא נגד שחיתות (למרות שהיו"ר שלה מושחת).

עלה ירוק – לא בעד סמים אלא בעד זכויות הפרט. וסמים.

עם שלם – לא הרב עובדיה בעד אלא הרמב"ם בעד.

ש"ס – לא נגד הרב אמסלם אלא נגד אמסלם.

התנועה – לא בעד אסון אלא בעד שלום.

עוצמה לישראל – לא בעד שום דבר.

קדימה - לא.

אוי לבושה

נושא אחר: מרים, אם לתלמידה מכיתה ט' באחת האולפנות, פרסמה בפייסבוק סטטוס ובו סיפרה בזעזוע על "מבצע צניעות" שנערך לבנות הכיתה. האירוע, לדברי האם, כלל טקס שלם ומשפיל של הפרדה בין בנות צנועות יותר ופחות, בחינה מדוקדקת ופולשנית של אורך החצאיות, ואזהרה בסילוק למי שלא תגיע בלבוש ההולם את תקנון האולפנא. הסטטוס, כצפוי, גרר אינספור שיתופים ותגובות משלל כיוונים ונקודות מבט. ככל שזה יישמע מוזר, בחלק גדול מהוויכוחים לא היתה מחלוקת שיפוטית, אלא כל צד בחר להתמקד בנקודה הנוחה לו: אלה מבקרים את הדרך שבה נהגה המורה, ואלה מתמקדים בהופעתה הלא הולמת של התלמידה.

באשר אליי, אף שאיני פמיניסט (ולפי מקורות זרים גם יש לי חוש הומור), תיאור המבצע הכיתתי המדוקדק עורר בי יותר מאשר אי נוחות. ברור לי שזכותו של כל מוסד חינוכי לקבוע קוד לבוש התואם את אופיו, ותלמיד שאינו עומד בתקנון – יצטרך לעזוב. השאלה היא באיזו דרך מטילים את משמעת הלבוש על התלמידים. למרות שמעולם לא יצא לי להיות תלמידה או מורה באולפנא, ארשה לעצמי לטעון כי אותו טקס שתואר בסטטוס, אם אכן קרה כפי שתואר, יכול היה להימנע מבלי לפגוע בחינוך הבנות או בצניעות לבושן.

כאשר במוסד חינוכי ישנו תקנון לבוש ותלמידים רבים מצפצפים עליו, המסקנה המתבקשת היא שהתקנון אינו מספיק. אם הנושא נראה לצוות החינוכי מספיק חשוב, אז במקום להילחם בתלמידים ולהשפילם יש להבהיר להם את חומרת התקנון ולאכוף אותו מהרגע הראשון, בלי בג"ץ ובלי בצלם ובעיקר בלי טקסים מביכים שנזקם גדול מתועלתם. לא הגעת בבגד הולם? לא תוכל לפתוח את שנת הלימודים. מי שנזקק למבצע-מלביש כחצי שנה בתוך שנת הלימודים, כנראה לא שמר על גבולות אכיפה ברורים קודם לכן, ולפיכך הוא יכול להאשים בעיקר את עצמו בחוסר ההקפדה או חוסר האכפתיות או הבלבול של התלמידים והוריהם.

בקטנה

רון נחמן ז"ל היה ראוי לפרס ישראל על מפעל חייו באריאל. אבל הוא היה ראוי להערצה גם על תכונות בסיסיות יותר, כמו רוח צעירה, מרץ אינסופי וחשיבה חיובית מול ממסד עוין וחרמות בזויים. בקיצור, כל התכונות שהייתי המאושר באדם אם רק היה לי מעט מהן. יהי זכרו וחיוכו הנצחי ברוך.