בשבע 528: נאמן למקור?

אביה של שרה קמינסקי זייף תעודות ואישורים בזמן השואה והמשיך בכך גם אחרי המלחמה. ספרה של בתו מתמודד עם הצד המוסרי שבדילמת הזיוף

שפרה ריפקין , י"ג בשבט תשע"ג

'חייו של זייפן' שרה קמינסקי

מצרפתית: אביגיל בורשטיין

הוצאת זמורה ביתן, 192 עמ'

נדמה כי יחס החברה לזייפנים נחלק תמיד לשני מחנות. זה שהעריץ את כישרונם של מי שעסקו במלאכת הזיוף ותעתעו בחוק פעם אחר פעם, ומנגד אלו שדחקו את העוסקים בכך לשוליים התרבותיים באשמת הונאה והתחזות. ואולם, על סוג זיוף אחד הסכימו כולם, זה שנעשה בעתות מלחמה ומטרתו אחת: הצלת חיי אדם. 

בספרה מגוללת שרה קמינסקי את סיפורו של אביה אדולפו, יהודי צרפתי ממוצא ארגנטינאי, שהחל לזייף מסמכים כשהיה בן שמונה עשרה כדי להינצל מגירוש למחנה ההשמדה אושוויץ. אז גילה כי הוא ניחן בכישרון יוצא דופן וביכולת לזייף מסמכים בצורה מדויקת ונאמנת למקור. בזכות זהות בדויה שאימץ לעצמו דרך מפעיליו בתנועת ההתנגדות הצרפתית ('רזיסטאנס'), פעל קמינסקי האב להצלה יהודים‭ ‬מצרפת ‬הכבושה, ולא פעם סיכן את חייו כדי להעביר את התעודות שברשותו לאלו שנותרו מעבר לגבול. וכך הוא מעיד בפני בתו: "באותו יום, כמו ברבים כל כך לפניו, אני נוקש על כל הדלתות המופיעות ברשימה שקיבלתי יום לפני כן וששיננתי כל הלילה. רשומים שם השמות והכתובות של עשרות משפחות יהודיות שמחר עם שחר – ייעצרו ויגורשו. בכל פעם מחדש אני שב ומגלה פנים המוצמדים לאותם השמות האנונימיים. רחוב די מולאן ז'ולי, משפחת בלומנטל – מוריס לוסי וילדיהם קיבלו את המסמכים המזויפים. כעת הם יורדים למחתרת". 

בסוף המלחמה, לאחר שראה כי אין איש החושד בעבודתו, סייע אדולפו ‬למאות פליטים מ‬מחנות ‬העקורים בגרמניה להסתנן‭ ‬לארץ ישראל‭ ‬תחת‭ ‬עינם ‬הפקוחה של הבריטים ובהמשך הנפיק אישורים לכל דורש. תחת ידיו יצאו תעודות זהות, רישיונות נהיגה ודרכונים. האידיאולוגיה שהניעה את מפעלו קבעה: סיוע לכל מיעוט נרדף ברחבי העולם (כולל מורדי ה-FLN באלג'יריה).

הספר כתוב בגוף ראשון ומגולל את הנסיבות שהעניקו את קמינסקי את התואר גדול זייפני המסמכים של המאה ה-20. השפה קולחת ועשירה ונראה כי עבודת התרגום נעשתה על פי תיאום מדויק עם כתב היד המקורי. לכל אורכו מעמיד 'חייו של זייפן' דילמה אמיתית ומנסה לבחון את השלכותיו של מעשה הזיוף. האם זייפנות יכולה להיחשב הומנית בעתות מלחמה? ומה דינו של זייפן אידיאולוגי שנתפס בידי הרשויות? שרה קמינסקי יודעת את התשובות לשאלות הללו ומנסה לנווט את הקורא כדי שיגיע לכך מעצמו, דרך תחנות חייו של אביה. הכריכה היפהפייה, שבה מוצג דיוקנו של האב תחת שם הספר המועתק כביכול, יוצרת רושם אותנטי על המתבונן ומחדדת בו את תחושת המתח הנלווית לעבודתו של זייפן מקצועי. בכך מחזקת קמינסקי, אמנית ידועה בארצה, את הקשר בין ספרות ואמנות, ויוצרת שיח אמיתי בין השניים.