בשבע 528: בעקבות מפא"י?

הפגיעה בהתיישבות, המתקפות על הבית היהודי, היהירות והזגזוג המדיני - נתניהו יכול להאשים בעיקר את עצמו בתוצאות הבחירות

אליקים העצני , י"ג בשבט תשע"ג

ובכן, מהפך לא היה. לשמאל-מרכז אין רוב להרכיב ממשלה, וגם להקים גוש-חוסם אין לו סיכוי. ממילא, גם אם הנשיא יעשה שמיניות באוויר הוא ייאלץ להטיל את הרכבת הממשלה על נתניהו, אף כי יהיה זה נתניהו קצוץ כנפיים. הרבה לקחים עוד יילמדו מהבחירות האלה. אנו נתרכז בשאלה כיצד נתניהו קצץ את הכנפיים האלה – לעצמו.

ההפתעה הגדולה של הבחירות, זרימת הקולות הגדולה אל יאיר לפיד, התרחשה לדעת המומחים בימים האחרונים ממש, בין היתר על חשבון 'הבית היהודי'. את הקולות – בעיקר מן הרכש המפתיע מקרב הציבור החילוני – איבד בנט תחת מטר המכות-מתחת-לחגורה שהנחית עליו הליכוד, כנראה ביוזמת נתניהו, ולפחות על דעתו. כך ירה הליכוד לעצמו ברגל: לא רק שלא הרוויח מנדטים מהשחרת פניו של הרב ליאור ורצח האופי של אורית סטרוק, להפך - הוא הבריח את הקולות מתוך המחנה הלאומי אל לפיד. מכונת התעמולה של הליכוד לא חדלה מלהמטיר אש אוטומטית על בנט, עד שהביאה את הליכוד אל סף אובדן השלטון. 

מנדטים רבים עוד יותר דימם הליכוד בגלל התנהלות רבת שנים שהיתה פסולה ומכוערת, לא מוסרית וגם לא חכמה. אלה המנדטים שהיו עושים את ההבדל בין המצב הנוכחי של הישארות-בקושי-בחיים, למטרה הנכספת של נתניהו: בסיס איתן ומשילות יציבה. את המנדטים החסרים הפסיד נתניהו לבנט - לא בגלל כישרונותיו המעולים של האחרון (ויש לו כאלה), כי אם באשמת מעשיו של נתניהו שהרחיקו מן הליכוד את האלמנטים האידיאולוגיים שלו, ולא הותירו להם בית אחר זולת 'הבית היהודי'. קצרה היריעה מלמנות את כל המעשים והמחדלים האלה. נסתפק בכותרות: 'שתי מדינות לשני עמים'; הקפאת ההתיישבות, כולל בירושלים; הסגרת מפעל ההתנחלות לרדיפות אהוד ברק, אויבו, שהפעיל נגדו את כל אמצעי הדיכוי העומדים לרשות הממשל הצבאי; החרבות וגירושים באישון לילה; הגליה והרחקה; השלכת דו"ח אדמונד לוי לפח האשפה; פגיעה אנושה בזכויות הקניין של יהודים בחברון; השארת אתגר המדינה הפלשתינית באו"ם ללא מענה של ממש.

אם נתניהו לא חישב מראש שלמעשים ולמחדלים מסדר גודל כזה יהיה מחיר, משהו פגום בשיקול דעתו. ואם חשב שתמורת אובדן הגרעין האידיאולוגי הקשה של תנועתו, שהעניק לה את צביונה ורוחה, את הנשמה היתרה שלה, הוא ירכוש לעצמו ולו גרגיר אחד של אהדה ב'מחנה השלום', משהו פגום בראיית המציאות שלו. ואם השלה את עצמו שמנהיגי העולם יעריכו אותו על הקרבת נאמני הנאמנים של מפלגתו על מזבח המתינות, הגמישות והפרגמטיזם, גם בכך טעה בגדול. להפך, נשיא צרפת קרא לו שקרן ונשיא ארה"ב, באותה השיחה, התלונן על מר גורלו אשר מאלץ אותו לקיים איתו מגעים תכופים. 

הליכוד אוהב להתהדר בתואר מפלגת שלטון. הבה ונזכיר לו שהיתה מפלגת שלטון לפניו, עד היום סימנה אמת, והיא הובסה וירדה משלטונה תחת הסיסמה "דברי אלינו אמת!". וכל כך למה? מפני ששיקרה ושיקרה, עד שנפלה תחת כובד שקריה. 

אין ספק, שגם אילולא היה נתניהו נוהג להבטיח לכל מדינאי מבחוץ ולכל עיתונאי ופוליטיקאי כאן את כל מה שהוא רוצה לשמוע, ותמיד על מנת שלא לקיים כלום - גם אילו היה מדבר, נואם ופועל בכנות וביושר על פי האמת היהודית והציונית שלו, עולם עוין ושמאל סהרורי לא היו חדלים מלתקוף אותו. אולם, הם היו לפחות מכבדים אותו, תופסים מרחק של דרך ארץ. גם בעם בישראל לא היתה מתפתחת כלפי הליכוד ומנהיגו אותה אדישות, אותה אפאתיה, שהמשקיפים הבחינו בה ערב הבחירות האלה. פעיליו לא היו מגלים שהציבור כבר אינו מצפה ממפלגתם לכלום ולא מאמין לה בכלום. את היחס הזה הרוויח הליכוד ביושר, והוא שעלה לו באותם המנדטים שעושים כעת את כל ההבדל.

ממשלתו השלישית של נתניהו תהיה לו מעין מועד ב', שבו עוד ניתן לו סיכוי לחזור בתשובה, אם הוא מסוגל לכך ואם מפלגתו לא תחליפו באחר.

לעומת זאת, אם ימשיכו חכמי הליכוד בדרך הקלוקלת שהלכו בה בזמן הקמפיין ושוב ינסו להטיל את האשם בזולתם, הם ימצאו את עצמם מהר מאוד במקום שאליו הגיעה מפלגת השלטון הקודמת. ויש מי שיחליף אותם. הוא מצוי בגרעין הלאומי המצוין שהליכוד בעצמו בחר בפריימריז שלו ובמפלגות הימין שמחוצה לו. לא אלמן ישראל.