בשבע 528: מים בשפע?

מחירי המים אינם צפויים לרדת, מכיוון שישראל מתפילה את רוב המים שלה. אבל גם לתהליך ההתפלה יש חסרונות.

שלמה פיוטרקובסקי - ערוץ 7 , י"ג בשבט תשע"ג

"תם משבר המים בישראל", הכריז שר האנרגיה והמים, ד"ר עוזי לנדאו, בעיצומו של פרק הגשם החריף שפקד את ישראל לפני כשבועיים. אך האמירה הכמעט סנסציונית של השר טבעה בתוך ים השיטפונות וההצפות מחד וכותרות הגירעון והבחירות מאידך. כדי לנסות לתרגם את דבריו של לנדאו למספרים, נעשה זאת בין השאר באמצעות מפלס הכנרת. בראשית השבוע חצה מפלס הימה הצפונית כלפי מעלה את מחצית הדרך בין הקו האדום התחתון והקו האדום העליון של האגם. הקו האדום התחתון של הכנרת, אותו הקפידו הרשויות במשך שנים לא לחצות כלפי מטה (עד שנשברו אי שם במהלך שנות ה-90), נקבע על 213 מטרים מתחת לפני הים. גובה הקו משקף הערכה הידרולוגית בנוגע למפלס המינימלי של המים שמתחתיו נגרם נזק לאיכות מי האגם. הקו האדום העליון, שמעליו אסור לאפשר לכנרת לעלות מחשש להצפת חופים וגרימת נזק ליישובים הסובבים אותה, נקבע על 208 מטרים ו-80 סנטימטרים מתחת לפני הים. השבוע חצה מפלס האגם כאמור את קו מחצית הדרך, כאשר ביום שני הגיע המפלס לגובה של 210 מטרים ו-88.5 סנטימטרים מתחת לפני הים, 2 מטרים ו-11.5 סנטימטרים מעל לקו האדום התחתון.

הסיבה לעליית מפלס הכנרת לרום הנאה הזה באמצע עונת הגשמים היא במידה רבה גשמי השנה שעברה וגשמי השנה הנוכחית. אולם ישנה עוד סיבה, שעליה מדברים פחות אך היא רלוונטית להבנת מצב משק המים אף יותר מאשר כמות הגשם בשנה זו או אחרת. לאחר שנים של עיכוב בתכניות, הוחל בשלהי העשור הקודם במהלך מואץ לבניית מתקנים להתפלת מי ים, אשר אמורים לבטל לחלוטין את תלותה של מדינת ישראל בהפקת מים ממקורות טבעיים. בניית מתקנים אלו הואצה בעקבות הבצורת הקשה שפקדה את ישראל במחצית השנייה של העשור הקודם, וההבנה שהחלה מחלחלת שגם בממוצע רב שנתי מדינת ישראל איננה מסוגלת להסתפק במקורות המים הטבעיים. 

על פי התכניות, כבר בשנה הקרובה (2013) תתפיל ישראל למעלה ממחצית המים הדרושים לה לכל השימושים גם יחד. על מנת לקבל מעט מושג על כמות המים שמתפילה המדינה, נציין כי צריכת המים השנתית לכל השימושים השונים עומדת על 800 מלמ"ק (מיליון מטר קוב) בשנה. נתון זה כולל את הצריכה הביתית, הציבורית ואת צריכת המים לתעשייה. בשנת 2005 הותפלו בישראל רק 23 מלמ"ק; בשנת 2009 הגיע שיעור ההתפלה השנתי ל-173 מלמ"ק, ואילו בשנה שעברה (2012) עמד שיעור ההתפלה השנתי על 315 מלמ"ק, והשנה הוא צפוי להגיע ל-428 מלמ"ק. מדובר בכמות מים עצומה בכל קנה מידה, אשר משנה מהותית את מצב משק המים בישראל. אם נשווה את כמות המים המותפלים למקורות מים אחרים, נגלה כי מדובר בכמות גדולה יותר מזו שנשאבת מהכנרת מדי שנה.

כמות המים המשמעותית שהותפלה כבר אשתקד אפשרה להפחית במידה רבה את שאיבת המים מהכנרת ומאגני מי התהום, כך שירידת המפלס במהלך הקיץ היתה קטנה מהממוצע. השילוב בין חורף גשום מהממוצע אשתקד והקטנת השאיבה במהלך הקיץ הביא את מינימום המפלס השנתי, הנרשם בדרך כלל בראשית עונת הגשמים, אל מעל הקו האדום התחתון, לראשונה מאז שנת 2007. הפער בין מפלס המינימום ערב עונת הגשמים אשתקד לבין מפלס המינימום ערב עונת הגשמים השנה היה למעלה ממטר, חלק ניכר ממנו בזכות הפחתת השאיבה. ברשות המים מעריכים כי עם התפתחות התפלת מי הים, אשר צפויה להגיע בשנת 2020 לרמה של 740 מלמ"ק לשנה, יגיע משק המים הטבעי של ישראל לאיזון, כך שניתן יהיה להבטיח את מילוים של מאגרי מי התהום והכנרת.

ההתפלה כפתרון קסם

ההתפלה אם כך היא לכאורה פתרון הקסם לבעיות משק המים של ישראל. מה פשוט יותר מלהקים מתקני התפלה לאורך החוף ולהפיק מי שתייה ממי הים? הים כידוע גדול ורחב ידיים וכמות המים בו אמנם איננה אינסופית, אולם בוודאי שאינה מושפעת מצריכת מים אנושית כלשהי. אין לכאורה סיבה שלא להתפיל כל כמות של מים הנדרשת לצורך השימושים השונים הנדרשים למשק, ובכך להשתחרר מהתלות המעיקה כל כך במי הגשמים ובטבעם ההפכפך. אך למרות זאת, מתברר שהתמונה אינה פשוטה כל כך. 

להתפלת המים ישנם חסרונות אשר הופכים אותה לפתרון שאיננו קוסם כל כך. הראשון הוא המחיר. סוגיית המחיר הכספי בהקשר זה היא בעלת שני רבדים. תחילה יש לציין כי הפקת מים מהטבע, בשאיבה מהכנרת או בשאיבה ממאגרי מי התהום באמצעות קידוחים, זולה משמעותית מהפקת מים בדרך של התפלה. מחירי ההתפלה הוזלו אמנם במידה ניכרת במהלך העשור האחרון, אולם מדובר עדיין בטכנולוגיות יקרות ומורכבות, המתבטאות בסופו של דבר בעלות ההפקה. אולם, מעבר לעלות ההפקה לפי מ"ק, בנויה שיטת הפעלת מתקני ההתפלה בישראל כהתחייבות הדדית. החברות המתפילות מתחייבות לספק כמות מוגדרת של מים, והמדינה מצדה מתחייבת לרכוש את אותה כמות. כך יוצא שגם בשנה שבה יש עודף מי גשמים וניתן היה לכאורה להתפיל פחות ולהוזיל את המים, אופציה כזו איננה קיימת וממילא לא ניתן להוזיל במקרה כזה את המים. מכאן עולה שגם כמות הגשמים המשמעותית השנה לא צפויה להוזיל את המחירים. בנוסף לכך חשוב לזכור כי להתפלת מי הים יש מחירים סביבתיים, בין השאר בהקטנת שטח החופים הפנויים, בזיהום הים ובשימוש מוגבר באנרגיה. המחירים הסביבתיים הללו נראים לכאורה רק כעניין של איכות חיים. אולם בסופו של דבר גם הם מתורגמים לכסף.