בשבע 528: ילדה עם שרשרת פנינים

איך להתייחס לתסמונת הורמונלית שכיחה של נערות צעירות, שמדאיגה בעיקר את האימהות שלהן? מה קורה כשאישה עם סוכרת שוכחת לספר על מחלתה לחתנה המיועד

חנה קטן , י"ג בשבט תשע"ג

המראָה שעל הקיר בחדר שלה מאוד לא ידידותית כלפיה, בלשון המעטה. היא מביטה בה ומתבוננת בדמות שניצבת מולה - ילדה שמנמונת, עם תלתלים בהירים שמנוניים, וחצ'קונים חביבים מעטרים את הפלומה הבהירה שמצפה את פניה. הרופאה אמרה משהו על הורמונים, והמליצה לה על התעמלות יומית (הדבר השנוא עליה ביותר!) ועל דיאטה מיוחדת. היא ניסתה פעם-פעמיים לעשות 'רונדלים' סביב היישוב, כשהצלילים של אמיר בניון מלווים אותה, בוקעים מהאם-פי שאמא קנתה לה לכבוד המנהג החדש. אך הניסיון הזה החזיק מעמד בדיוק שבוע, כי קר בחוץ, וחוץ מזה יש שיעורים במתמטיקה, ובכלל מה הרופאה הזאת מבינה בבעיות הורמונליות... אבל הכי מגניב היה כשטכנאית האולטרסאונד החייכנית כתבה בדו"ח של קופת החולים ששרשרת פנינים יפהפייה מעטרת את שחלותיה. "אני ממש פוטוגנית", היא חשבה בלבה.

תסמונת השחלה הפוליציסטית היא תסמונת שכיחה שבה לוקות כעשרה אחוז מהנשים בגיל הפריון. היא יכולה להתאפיין בהשמנת יתר, באקנֵה ("פצעי בגרות"), בשׂיעור יתר (על רקע הורמונלי) ועוד. פעמים רבות פונות בחורות סביב גיל ההתבגרות לרופאה עם חוסר שביעות רצון בולט מעצמן, ואף עם טרוניה נוקבת (שלהן, או של אימותיהן הלחוצות) כלפי שמיא לגבי המראה החיצוני שהעניק להן ריבונו של עולם.

ראשית-כל, חשוב מאוד לתת להן תחושה חיובית לגבי הנשיות שלהן ולגבי פריונן העתידי, ולנרמל עד כמה שאפשר את התופעות המטרידות אותן, בהתייחסות אישית לנפש המיוחדת שהמילים הללו אמורות לפגוש בכל מקרה ומקרה. ואכן, אין נערה אחת דומה לאחותה. יש והיא מלאת אופטימיות מזהירה, ומילותיי תתקבלנה בטוב ובנחת על מים שקטים ורגועים; ומנגד קיימת הנערה החרדתית, שתמצא בין המילים המעטות והזהירות שאוציא מפי סיבה לעורר סערה בלב הים.

חשוב להתייחס לאספקטים המטבוליים של התסמונת, ולתת לילדה צידה לדרך למסלול חיים בריא הכולל תזונה נכונה, פעילות גופנית (דבר שכאמור הן נוטות שלא לחבב במיוחד), איזון ערכי סוכר ושומני הדם שעלולים להיות מעורערים בתסמונת זו, ובעיקר להטמיע בהן ביטחון מלא בנשיותן המתרקמת אט אט. חשוב שהדברים ייעשו דווקא בראשית גיל ההתבגרות, שהרי - כפי שאנו יודעים היטב - הרגלים ותחושות שנרכשים בגיל צעיר עשויים להישאר יציבים לאורך ימים ושנים.

ואז שואלת האם בדאגה: "ומה את אומרת, דוקטור, מה יהיה עם השידוך?" הרי אמרת לנו שיש סיכון עתידי לסוכרת, ליתר לחץ דם, למחלות לב, וחוץ מזה - תסתכלי על הבת שלי, היא שמנמונת, וכולה פורחת, ופלומת שיער בהיר מכסה את פניה וידיה... כך אומרת האם, והילדה נמסה בכיסאה.

אני מעיפה מבט מאיים (ומאוכזב) לעבר האם, וחוזרת שוב על כך שזהו מצב שכיח מאוד, ושיהיו לה בעז"ה הרבה ילדים, ושכדאי שתיזהר שלא יחטפו את בתה מהר מדי. ואני מהרהרת בלבי: למה לא הוצאתי את האם מהחדר?! ומה באמת תספר הנערה על עצמה כשיבוא הנסיך הנכסף על הסוס הלבן בעוד שנים מספר? בכל אופן אני מנסה לעצב לה כרטיס ביקור ורוד עד כמה שאפשר.


שאלה לקראת שידוך

ואכן, אני נמצאת בלא מעט מקרים בצומת המביך שבו נקבעת איתי פגישה על ידי אחד מהמשודכים הפוטנציאליים, על מנת לברר מהו הגילוי הנאות המתבקש לקראת השידוך ההולך ומתרקם. או לחילופין, מהי המשמעות של חריגה פיזיולוגית כלשהי על איכות החיים העתידיים של היחיד ושל היחד, והאם קיימים ספקות ביכולת הפריון העתידי של בני הזוג. 

האחריות שמוטלת על כתפיי, כשאני נקרעת בין הזכות לסייע בהקמת משכן-מעט נוסף בעם ישראל ולחזק את יתדותיו, לבין האפשרות שאגרום, בלא משים, לפירוקו בטרם עת, היא כבדה. אני צריכה ללכת בין הטיפות ולנהל שיח פנימי מעמיק ולהחליט אם במקרה זה לגלות טפח או לכסות טפחיים, אם להתייחס למום המדובר בעין טובה וברוחב לב ולצבוע אותו בצבעים ורודים, או לחשוש שבגללי המיקח שיעלה בידי הקונה יהיה מיקח טעות! ואני תלויה בין שמיים וארץ.

לפני שנים פגשתי לראשונה את התופעה התמוהה של שתיקה שאיננה במקומה. פנה אליי זוג חביב עקב אי-פריון ראשוני. הבעל האברך ליווה את אשתו האהובה לכל פגישה ופגישה, ולאחר בירור יסודי הוחלט על טיפול מתאים, ואכן הזוג נפקד תוך זמן קצר לשמחת כל הצדדים. למחרת, בערב שבת קודש כמעט בין השמשות, קיבלתי טלפון בהול מהמעבדה, ובו התריעה הלבורנטית האחראית על ערכי סוכר מרקיעי שחקים אצל המטופלת הזו. תהיתי בלבי מדוע בדקה האישה את רמות הסוכר שלה, הרי טרם הספקתי להפנות אותה לבדיקות הרוטיניות של תחילת ההיריון. 

עוד אני תמהה על הבדיקה הזו, והנה אני מקבלת טלפון נוסף. הפעם ממנהל המחלקה האנדוקרינית של בית החולים שבו הגברת כבר דאגה להתאשפז, והוא מגולל לפניי את היכרותו ארוכת השנים עם הילדה הסובלת מסוכרת נעורים, שהפכה בעזרתי לאישה הרה בלי שידעתי כלל על מחלתה. 

אך לא רק ממני נמנעה הזכות לשמוע מפי האישה על מצבה הרפואי האמיתי. גם החתן הצעיר לא זכה לכך. היא מכרה לבעלה האהוב סיפור דמיוני על סוכרת היריון שנפלה עליה פתאום... מבחינה רפואית חששתי מאוד. מן המפורסמות הוא שחיוני לאזן את האישה הסוכרתית לפני כניסתה להיריון, על מנת למנוע מומים עתידיים אצל העובר - והנה שני עוברים בבטנה, ואני - אנה אני באה? 

בזכות אבות, ואולי גם בזכות התפילות שהתפללתי לשלומה ולשלום עובריה, לסיפור הזה לפחות היה סוף טוב: לידה של שני ילדים בריאים ושלמים, ושלום בית שנשמר. עד היום הסוד המתוק הזה נשאר ביני לבין האם המאושרת, והזוגיות שלהם פורחת.