חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

מלחמות דוד

ד"ר יהודה דוד: "לא יכולתי לחיות עם השקר הגס הזה, שמופץ בכל העולם ויוצר דימוי שגוי על חיילי צה"ל"
24/01/13, 01:14
רבקי גולדפינגר

חודש בלבד לאחר שניצח כמעט לבדו בזירה המשפטית הבינלאומית בפרשת א-דורה, התבשר ד"ר יהודה דוד (59) על מחלת הסרטן המקננת בגופו. הידיעה הכתה אותו ואת משפחתו בתדהמה. הרופאים הבהירו כי מדובר בגידול ממאיר במח העצם, אשר נמצא בשלב מתקדם יחסית. אך כמי שניהל בימי חייו כמה וכמה קרבות וניצח, החליט ד"ר דוד כי גם בקרב על חייו בכוונתו להילחם בכל הכוח, ובשום אופן לא להרים ידיים. "הרופאים ישבו איתנו והסבירו בעדינות על סטטיסטיקות שיש בספרות הרפואית לסרטן מהסוג הזה. הם דיברו על חודשים ספורים עד מספר שנים בודדות לחיות. אבל אני בעזרת השם מתכוון לנצח את הסטטיסטיקה הזו", הוא אומר בנחישות, "אני מתכוון לעשות הכול כדי לצאת מזה בריא ושלם. יש לי עוד הרבה מה לעשות כאן". 

בימים אלו עובר ד"ר דוד סדרת טיפולים אינטנסיבית על פי תכנית שהכינו הרופאים במיוחד עבורו. הוא אולי חלש בגופו אך איתן ברוחו. לאורך כל הראיון, אשר נערך בביתו שביהוד, הוא משדר אופטימיות וחוסן נפשי. אולם בכמה רגעים בודדים הוא לא היה מסוגל לעצור את התרגשותו. היה זה כשהחזיק את נכדו הפעוט בן החודשיים וחיבק אותו בחום, וכאשר תיאר בעיניים נוצצות את הרגע שבו התבשר כי לאחר חמש שנות מאבק עיקש זוכּה בפרשת א-דורה. "איזו הרגשה נפלאה זו היתה. זה היה אחד מרגעי השיא בחיי. הצלחתי להביא כבוד לחיילי צה"ל ולמדינת ישראל", אומר ד"ר דוד במבטא צרפתי בולט. 

ד"ר יהודה דוד עופר עמרם

זרים בפריז

יהודה (ז'אן לוק) דוד נולד בשנת 1953 באלג'יר למשפחה יהודית מסורתית. כשהיה בן שמונה היגרה משפחתו לצרפת. הוא ואחיו נשלחו לבית הספר הציבורי בפריז וחוו את טעמה המר של הזרות. "אני זוכר איך היו מעליבים ומקניטים אותנו. בשביל הצרפתים היינו גם זרים אלג'יראים וגם יהודים. כינו אותנו בבוז 'רגליים שחורות' ו'זרים'. הרגשנו נטע זר". בבית חונך על ערכי הציונות. הוריו, הוא מספר, הקנו לו מודעות עמוקה לשואה שהתחוללה רק כמה שנים קודם לכן, ופגעה גם במשפחתו הענפה. 

בזמן מלחמת ששת הימים היה דוד נער צעיר בן 14. "אני זוכר את המלחמה הזו כתקופה מורטת עצבים. חששנו לגורל המדינה. ההורים שלי לא ישנו בלילה מרוב דאגה. ישבנו והאזנו בדריכות לרדיו. כשהגיעו שמועות על הניצחון של ישראל הייתי מאושר. אולי בפעם הראשונה בחיי הרגשתי מה זו גאווה לאומית". 

כבר כילד חלם להיות רופא, וכשבגר השלים את לימודי הרפואה באוניברסיטה בפריז. לישראל הגיע לראשונה כסטודנט בקיץ 1973 עם סיום לימודי השנה השלישית. הימים היו ימי טרום מלחמת יום כיפור. "אחד החברים שלי הציע לי לבקר בישראל, וזה מאוד משך אותי. נסעתי לשלושה חודשים שהיו מאוד משמעותיים בשבילי. התאהבתי מיד במדינה. הרגשתי בבית. התנדבתי בכמה מושבים והכרתי ישראלים אמיתיים", הוא אומר בחיוך. 

לצרפת שב יממה אחת בלבד לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים. "התחילה שנת הלימודים באוניברסיטה, אז לא היתה לי ברירה וחזרתי לצרפת. אבל אז הגיעה הידיעה שפרצה בארץ מלחמה. הרגשתי איום ונורא. זה עורר בי רגשות אשמה עצומים. כל החברים שהכרתי נלחמו בחזית, ואני המשכתי את חיי השלווים בקמפוס באוניברסיטה. אז נבטה בי ההכרה החד משמעית שלא משנה מה יהיה, במוקדם או במאוחר אני אגיע ארצה". 
עמוד 1 מתוך 2
הקודם | הבא