בשבע 528: ביקורת תקשורת: יאיר לפיד, פיצוץ הר הבית ועוד...

כתבי "בשבע" , י"ג בשבט תשע"ג

התור של יאיר / עדי גרסיאל

הרבה מניפולציות תקשורתיות נעשו במערכת הבחירות הזו, ועוד ידובר בהן, אבל מותר גם לומר כמה מילים לטובת המדיה. אלה היו בחירות פרסונליות, שבהן המפלגות ניסו בעיקר להבליט את הצמרות שלהן ולטשטש את האידיאולוגיה. לזכותם של חלק די גודל מהעיתונאים ייאמר שהם לא ויתרו, וריאיון הסרבנות המפורסם של נפתלי בנט אצל ניסים משעל הוא רק דוגמה אחת, בוטה ומקוממת ככל שתהיה. כמעט כל העיתונים גם ניתחו את המצעים הכלכליים, החברתיים והמדיניים של המפלגות וקיימו עם ראשיהן ראיונות עומק שבהם הם נשאלו שאלות לא קלות. אמנם על פי התוצאה המפתיעה של הבחירות – נסיקתה של 'יש עתיד' בעלת המצע המעורפל שנשענת רק על אדם מפורסם אחד - זה לא כל כך עזר. אבל לפחות במקרה הזה התקשורת לא אשמה.

ועוד מחשבה על הקשר בין המדיה לפוליטיקה. מי שרשמה הישג מרשים היא כאמור דווקא מפלגתו של עיתונאי לשעבר במדיה הישנה, יאיר לפיד. קשה להתווכח עם הטענה שאם לפיד לא היה כותב טור פופולרי ב'ידיעות' ומגיש בטלוויזיה, הוא לא היה עומד להנהיג את הסיעה השנייה בגודלה בכנסת הנבחרת. 'ארץ חדשה', לעומתו, מפלגה שלא זכתה לסיקור עיתונאי ופעלה – בבולטות רבה - רק בזירה של המדיה החדשה, לא עברה את אחוז החסימה. 

ומילה אחרונה על לפיד והתקשורת: לפני שנה בדיוק ('בשבע', גיליון 478) בעקבות חשיפת 'הארץ' על לימודי הדוקטורט של לפיד, שאינו מחזיק אפילו בתעודת בגרות, כתבנו כך במדור זה: "נדמה ש'הארץ' מחפש את לפיד. העיתון הקפיד לעקוב אחרי הפרשה (של הדוקטורט) מדי יום. בנוסף לכך, לפני מספר ימים פרסם 'דה-מרקר' מבית 'הארץ' בלעג כי 'יאיר לפיד מצטנע: החליף את הב.מ.וו ברכב 4X4 שעולה 360 אלף שקל...'" תהינו אז "אולי 'הארץ' החליט לאסור מלחמה על לפיד מחשש שמפלגתו החדשה תפצל את מחנה השמאל ותנציח את שלטונו של נתניהו?"

זה קורה אמנם לעיתים רחוקות, אבל נדמה שלעיתונו של עמוס שוקן מגיעה הפעם טפיחה על השכם, השמאלית כמובן, על תחזיתם המוצלחת.

המופע המרכזי / חני לוז

התקשורת, כרגיל, אנטי ביבי, ולא פוסחת על כל אייטם איזוטרי כדי להשניא על הציבור באופן סמוי את נתניהו. תכנית הסאטירה בגל"צ עם דנה מודן משווה את הג'ינגל של הליכוד שדומה ל"ישראל מחכה לרבין" 1992, בעקיצה רוויית שמאלנות "הרצחת גם ירשת". 

למרות עוצמת השנאה לראש הממשלה המכהן, התקשורת ראתה בחלחלה את נסיקתו של בנט, החליטה שזליגת קולות חילונים למפד"ל החדשה היא סכנה גדולה עוד יותר, ושיתפה פעולה בצייתנות מופלאה במינוף התעמולה הנבזית של הליכוד נגד מפלגת הכיפות הסרוגות. אחד אחד חזרו נציגי העדר ושאלו את אנשי הבית היהודי את אותן שאלות לעוסות: סרבנות להרס יישובים, תג מחיר משוטרים אלימים, פיצוץ הר הבית והדרת נשים. דנה וייס בתלישות יוצאת מן הכלל מהמציאות מתחילה את הריאיון ב"שאפו על מבצע ההסתרה המוצלח ביותר בתולדות מערכות הבחירות בישראל", כשמצד שני התקשורת המשיכה להדיר כל שאלה או ניסיון לחשוף את הרשימות של 'העבודה', 'התנועה' ו'יש עתיד'. 

הפיצוץ השבועי שחיכה לסרוגים בפינה אחרי שבת היה הפעם בהר הבית. יעל דן, למשל, בריאיון תוקפני עם אורית סטרוק, היתה בטאומה ממשית ממיקום המקדש שכולנו מייחלים לבנייתו: "אבל איפה זה יהיה? איפה הוא יקום? איפה יקום הר הבית? במקום של כיפת הסלע?"

* 'הארץ', כמה ימים לאחר שפרסם מאמר מערכת בקריאה לערבים להצביע בהמוניהם, הוכיח גם הוא השבוע שהוא לא מבין את הלך הרוח היהודי-ישראלי והציג את נפתלי בנט כמי ש"הילך קסם על בוחרים רבים למרות ההצהרות הנציות, למרות העבר במועצת יש"ע, וחרף חברי הרשימה הקיצוניים מסוגה של אורית סטרוק והלל הורוביץ".

* ציון לגנאי אחרון מוענק לציפי לבני ולמפלגה ההזויה של יוליה שמאלוב ברקוביץ', על הורדה של התעמולה לרמת חוסר צניעות נמוכה במיוחד. 

ניפגש במערכה הבאה.

ריגול סלקטיבי / ישראל מידד

ענת קם הסתייעה בכתב 'הארץ' אורי בלאו כדי לבצע עבירה. היא מסרה לו מסמכים שנגנבו ממקום עבודתה בצה"ל. בית המשפט מצא אותה אשמה בסעיף של ריגול חמור, ולאחר זמן גם בלאו זכה לטיפול משפטי על פי החוק בגין החזקת ידיעות סודיות בידי מי שאינו מוסמך. המניע של קם היה כנראה אידיאולוגי, אבל עדיין לא הוברר זה של בלאו: אידיאולוגי, מקצועי או סתם הזדמנות של השגת תהילה תוך הפלת חיילת מבולבלת. וכעת, במשפט אחר, שוב עולה עניין הריגול ב'הארץ', בפרסום בעיתון באמצע השבוע שעבר.

ראש תנועת 'אם תרצו' רונן שובל עמד על דוכן העדים במשפט הדיבה שלו נגד מי שכינו את תנועתו פאשיסטית. חקר אותו עו"ד מיכאל ספרד. ספרד קשור והיה קשור לכמה ארגונים ואגודות אשר שיטותיהם, החוקיות, הן סוג של ריגול: הם מתחקים אחרי בנייה, מארבים, מחסומים ועוד. 'שלום עכשיו' העלתה מטוסים באוויר כדי לצלם יישובים, 'בצלם' השיגו מסמכים ממשרדי ממשלה ומהסוכנות היהודית. אך כל זה היה בסדר ואפילו מכובד בעיני 'הארץ'. כתב העיתון עקיבא אלדר אף הוזן פעמיים בשבוע במידע שנאסף. 

עו"ד ספרד הוציא בחקירה מפי שובל שאכן נשלחו בלשים פרטיים למשרדו, ואף אל משרדיהם של ארגוני שמאל אחרים. ספרד, שבוודאי מכיר את החוק, ניסח את שאלתו אל שובל כך: "נראה לך לגיטימי לשלוח חוקר פרטי למשרד עורכי דין של מי שנתפס בעיניך כיריב פוליטי?" שימו לב לבחירת המילה, "לגיטימי". האם ספרד ניסה להחדיר לאולם בית המשפט את מושגי האידיאולוגיה הקיצונית שלו, המבוססים לא על החוק אלא על 'ערכים'? על מה שמכונה 'הרלטיביזם המוסרי' הכל כך חביב אצל קיצוני השמאל?

'הארץ' לא בדיוק ראה קשר בין הדברים. ועל כך הגיב עו"ד נדב העצני, בא כוחה של 'אם תרצו': "זה מתמיה שעיתון 'הארץ' משרת באופן שיטתי את הניסיון של חבורה של אנשים שמואשמים בפעולה בלתי חוקית... (ו)מנסה לספק להם הגנה ארטילרית עיתונאית כדי לשרת את מטרותיהם". ואולי פשוט בהתעלמותו מהקרש ניסה 'הארץ' להגן על עצמו?

ביקורת הנקרא

"בעולם תוהים: מי זה בכלל יאיר לפיד?" (nrg)
מותר להצטרף לתהייה?

"מלאכת ההרכבה: איך נתניהו ירכיב את הממשלה הבאה" (כותרת ב'ישראל היום' למחרת הבחירות)
תמיד טוב להסתכל על רבע הכוס המלאה

"תוצאות האמת: שוויון בין הגושים" (כותרת ראשית באתר 'הארץ')
אהם, שוויון? אז למה נתניהו הולך להיות ראש הממשלה הבא?

חדשות בחדשות

העיתונאי דוד בן בסט התנצל על שכינה את אורית סטרוק "כהניסטית", במהלך ריאיון שקיים ב'רדיוס'. זאת בעקבות מכתב התראה שקיבל מעורכי דינה. גם נחום ברנע, איש 'ידיעות אחרונות', שכינה את סטרוק "פורעת חוק", קיבל מכתב התראה. כך דיווח אתר ערוץ 7.

'גלובס' דיווח כי שילה דה בר, לשעבר עורך 'ידיעות אחרונות' וכיום יו"ר 'ידיעות טכנולוגיות', קיבל הצעה לשמש כמנכ"ל חברת החדשות של ערוץ 10. מועמדת נוספת לתפקיד היא טלי בן עובדיה, בעבר סמנכ"לית התוכן ועורכת המהדורה המרכזית של חדשות 10.

ניתוח הסיקור בכלי התקשורת השונים מאז הוכרז על הבחירות מעיד על נטייה ברורה שמאלה. על פי נתוני 'יפעת', העוקבת אחרי כלי התקשורת בארץ, אילו היו נערכות הבחירות בעיתונות היה גוש השמאל-מרכז מקבל 68 מנדטים לעומת 52 לימין. כך דיווח אתר News1.