בשבע 528: העבריינות משתלמת, ועוד איך משתלמת

היחס הסלחני של רשויות החוק אל המתחם המסחרי הפיראטי ירקונים נמשך כבר למעלה מעשרים שנה. האם החלטת בית המשפט לסגור אותו סופית בעוד שנתיים וחצי אכן תצא אל הפועל? שופטי בג"ץ לא שיתפו פעולה עם ניסיון להביך את נתניהו רגע לפני הבחירות. סרבנות גט בנישואים קתוליים - כן, יש דבר כזה.

יאיר שפירא , י"ג בשבט תשע"ג

אנחנו מאמינים לשרי הליכוד, לאנשי הפרקליטות, לשופטי בית המשפט העליון ולתקשורת, ומשוכנעים כי מדינת ישראל היא מדינת חוק. לכן אנחנו לא מתייאשים ועוקבים כבר שנים אחרי ההליכים המתמשכים בניסיון לסגור את המתחם המסחרי הפיראטי הגדול שבצומת ירקונים. 
מתחם ירקונים אדם פרופ

המתחם המסחרי ירקונים נבנה לפני יותר מעשרים שנה. הוא אחד ממתחמי הקניות הגדולים שהחלו לצוץ בראשית שנות ה-90, כשהם נבנים באופן בלתי חוקי על קרקעות של מושבים ובעיקר קיבוצים הסמוכים לערים גדולות. הקניון הפתוח (המכונה פאוור סנטר) היווה חלופה מוצלחת לקניונים שצצו באותה תקופה בערים. הלכה למעשה, שטח הקניון הפתוח היה בלתי מוגבל. הבנייה - בנייה קלה, ובמשך תקופה ארוכה גם מחירי הארנונה היו צנועים בהרבה לעומת הקניונים בעיר. התופעה אפשרה את צמיחתן של רשתות קמעוניות גדולות בבעלותן של חברות מובילות במשק, ובהן חברות ציבוריות. הן הקימו בצומתי דרכים ראשיות חנויות ענק שלצידן שטחי חניה רחבים. קיבוצים ויזמים זריזים הפכו קרקע חקלאית בשווי של עשרות אלפי שקלים לנכסים בשווי של מאות מיליונים. הרשתות הגדולות הלכו והתחזקו, כשהן הולכות וחונקות את החנויות הקטנות שבערים. אפילו הרשויות המקומיות, שהבינו מהרה שטוב יותר להצטרף לחוגגים מאשר לנסות להילחם בהם, החלו ממלאות את קופתן בארנונה שהגיעה ממרכזי הקניות החדשים. 

כל החגיגה הזו היתה כמובן הפרה פרועה של כל חוקי התכנון והבנייה. עבירה גוררת עבירה, והמתחמים הרחוקים מעיני האוכלוסייה הדתית שבתוך הערים נפתחו גם בשבתות, תוך הפרה של חוקי עזר עירוניים ושל חוק שעות עבודה ומנוחה. המתחמים הפיראטיים עודדו עוד יותר את תרבות הצריכה בשבת, והעסקים הקטנים בתוך הערים שביקשו לשמור על החוק ועל השבת ספגו מכה נוספת. 

במהלך השנים הצליחו חלק מבעלי המתחמים הפיראטיים - מגובים בכסף גדול, בלובי חזק של רשתות השיווק ובקשרים בשלטון המקומי ובשלטון בכלל - להכשיר את המתחמים. בכל פעם שמתחם כזה הוכשר, העניקה המדינה מתנה בשווי של מאות מיליונים לפורעי חוק. נדגיש כי במשך השנים הוקמו מתחמי מסחר דומים באופן חוקי. רובם המשיכו את מסורת פריעת החוק של הפאוור סנטרס רק בכל הנוגע לחוק שעות עבודה ומנוחה. 

מכל מקום, מזלם של יזמי מתחם ירקונים לא שפר עליהם. או ליתר דיוק, שפר עליהם - אך פחות. מתחם ירקונים הוקם כמקובל על קרקע חקלאית, אך כזו שיועדה לבניית פארק גדול, בחלקו מוכרז כגן לאומי. את זה היה קשה יותר להכשיר, אך במשך שנים רבות לא היתה לכשרות החוקית כל משמעות. בשנת 2005 הקימה פרקליטות המדינה מחלקה ייעודית לטיפול בעבירות חמורות של תכנון ובנייה, בעיקר כאלה שהרשויות המקומיות העדיפו להשלים איתן. מתחם ירקונים היה כמובן אחד היעדים הראשונים של המחלקה החדשה לאכיפת דיני מקרקעין. שנה לאחר הקמת המחלקה כבר הוגשו כתבי אישום נגד היזמים ובעלי הקרקע, והחלו הליכים בבתי המשפט השונים כדי להביא לסגירת המתחם. 

עד כמה לא התרגש המגזר העסקי מהעניין אפשר ללמוד מהעובדה ששלוש שנים מאוחר יותר, ארבעה חודשים לפני שצו סגירה נגד החנויות במתחם ירקונים היה אמור להיכנס לתוקפו, שילם קבלן גדול מפתח תקווה לא פחות מארבעים מיליון שקלים עבור בעלות על חלק מהמתחם. אם מישהו השלה את עצמו שמדובר בשיגעון פרטי של הבחור, הרי שארבע השנים שחלפו מאז ועד היום הבהירו כי מדובר באיש עסקים מפוכח. כעבור מספר שבועות הוציאו הרשתות שבמתחם את עובדיהן להפגנות נגד הסגירה. בית משפט השלום בפתח תקווה נבהל ומיהר לדחות את צווי הסגירה וההריסה שהוצאו. עוד חצי שנה חלפה ופרקליטות המדינה הוציאה 14 צווים להפסקת פעילות החנויות וצו הריסה אחד, שהיה אמור להיות מבוצע בתוך חודשים ספורים. אם במקרה עברתם השבוע באזור, בוודאי ראיתם את המתחם עומד על תלו. מי יודע, אולי גם נכנסתם לקנות משהו באחת החנויות.

לפני חצי שנה, אחרי שש שנות טיפול משפטי, הצליחה התביעה להגיע להסדר טיעון עם עברייני הבנייה, היזמים שבנו את המתחם הפיראטי. הקנס שהוטל עליהם יכול להיראות דרמטי, לפחות לאזרח הישר העמל לפרנסתו. 15 מיליון שקלים קנס אינם דבר של מה בכך. אבל גם ההכנסות מהמתחם אינן מצומצמות ביותר. על פי הערכות, שכר הדירה הממוצע בקניון פתוח מסוגו של זה הפיראטי שבמתחם ירקונים הוא כמאה שקלים למטר בכל חודש. דמי הניהול החודשיים מגיעים בממוצע לעוד כעשרים שקלים למטר. שטחי המסחר במתחם עומדים על כ-11,500 מטרים, כך שניתן להעריך כי ההכנסה השנתית מהמתחם מגיעה לכ-17 מיליון שקלים. אם נכפיל את ההכנסה השנתית בשנות הפעילות של המתחם נתקרב לסכום של 400 מיליון. הכנסה נאה מאוד, גם בניכוי הקנס של 15 מיליון השקלים. בוודאי משתלם יותר מהאלטרנטיבה החוקית של השימוש בקרקע - כעשרים דונם של כרוב או חסה. 

אבל למה זה נדבר על הכנסות העבר? מה שהיה היה, ופנינו אל העתיד. השבוע, לאחר שנים של מאבק, הוציא בשעה טובה שופט בית משפט השלום בכפר סבא צו בהסכמה לסגירת מתחם ירקונים, על שלושים בתי העסק הפועלים בו. מכל מקום, אין צורך לרוץ עוד השבוע לסיבוב של קניות פרידה במתחם. סוללת עורכי הדין של אנשי העסקים בעלי המתחם ושל הרשתות הקמעונאיות ריככו את לבם של אנשי הפרקליטות, את לב אנשי היועץ המשפטי לממשלה ואת לבו של השופט. בשם מאות מעובדי החנויות שייאלצו למצוא עבודה אחרת, ובשם ההשקעות הרבות של הרשתות השוכרות חנויות במקום, הצו ניתן לעוד שנתיים וחצי. נוספה לכך גם הטענה כי בית המרקחת הפועל ברשת הפארם שבמקום נותן שירות חיוני בשבת (תוך כדי שהפעילות הנוספת בחנות הגדולה מפרה את חוק שעות עבודה ומנוחה, כמובן). עד אז ירוויחו מפֵרי החוק במקום עוד עשרות מיליונים. אחר כך יהיה טוב, כך הם מקווים. הם פועלים במרץ לנסות ולהכשיר את המקום. אחרי הכל מדובר במתחם ותיק שבעוד שנתיים ימלאו לפעילותו עשרים וחמש שנה.

התקציב יחכה לממשלה החדשה

שתי עמותות העוסקות בטוהר המידות ובשקיפות שלטונית, והמציגות את עצמן כנייטרליות מהבחינה הפוליטית, עשו מאמץ של הרגע האחרון כדי לפגוע ברשימת הליכוד ביתנו. בעתירה שהוגשה ערב הבחירות דרשו תנועת 'המשמר האזרחי' והתנועה לאיכות השלטון משופטי בג"ץ להורות לממשלה להציג בימים שנותרו עד הבחירות את תקציב המדינה לשנת 2013. הנימוק היה כי על פי חוק התקציב חייבת הממשלה להניח את הצעת התקציב לפני הכנסת לא יאוחר מחודשיים לפני תחילת שנת התקציב. כלומר, המועד האחרון לפרסום התקציב חלף לו לפני כמעט שלושה חודשים. לו היה מקבל בית המשפט את העתירה, נתניהו היה עומד במצב בלתי אפשרי. שעות ספורות לפני פתיחת הקלפיות הוא היה נאלץ להציג לציבור את הגזירות שנועדו לכסות על גירעון ארבעים מיליארד השקלים בתקציב. 

השופטים דחו את העתירה מסיבות שונות - בין השאר בגלל היות העתירה הזו תיאורטית: גם אם מוכנה טיוטת תקציב, הרי שבלתי אפשרי לסגור אותו ולערוך אותו להגשה בזמן כה קצר. באותה הזדמנות חסכו עתירה מופרכת אחרת שהיתה עלולה להיות מוגשת כבר בחודש הבא. על פי החוק, אם הממשלה לא הצליחה לאשר את התקציב בתוך שלושה חודשים מראשית שנת הכספים, הרי שהכנסת אמורה להתפזר. השופטים הבהירו כי בנימין נתניהו כבר נקט באקט הזה כאשר הודיע בסוף השנה שעברה שהוא מפזר את הכנסת מחוסר יכולת להעביר תקציב. שעון החול התאפס, וראש הממשלה הבא יצטרך להגיש בפני הכנסת תקציב חדש בתוך ארבעים וחמישה ימים מיום הרכבת ממשלתו החדשה.

המרת דת זמנית

בעשור האחרון חוללו שופטי בתי המשפט למשפחה מהפכה קטנה בנושא סירובי הגט, כאשר החלו לקבל תביעות נזיקין של מסורבות ומסורבי גט במגזר היהודי. הפיצוי על כל שנת סירוב מגיע בפסיקה לכמה עשרות אלפי שקלים, גם בלי הוכחת נזק ממשי. לפעמים הפיצוי הכספי הוא רק פיצוי כספי, לפעמים הוא מביא לגט המיוחל, ובאופן מערכתי הוא שוט יעיל לזירוז מתן וקבלה של גיטין. בשנים האחרונות הסנקציה החלה להיות מופעלת גם במקרה של בני זוג מוסלמים. שם אין גברים מסורבי גט, שכן עניין הגירושין הדתיים תלוי שם באמירה אחת של הגבר (החוק הישראלי מטיל בשל כך פיצויים גדולים על גברים מוסלמיים שיגרשו את נשותיהן באופן חד צדדי ללא הסכמת בית דין שרעי). אך מסורבות גט מוסלמיות כבר זכו לפיצוי ולעיתים גם לגט בעקבות המדיניות המשפטית החדשה. 

בשבוע האחרון הפרקטיקה הזו הגיעה גם אל העדות הנוצריות. פחות מעשרת אלפים נוצרים מארונים חיים בישראל. קהילה ותיקה של כמה מאות מהם יושבת בגוש חלב, והשאר הם בעיקר משפחות פליטים של חיילי צד"ל. כמו הרבה עדות נוצריות אחרות, גם הנצרות המארונית לא מאפשרת למאמיניה להתגרש. כשכלו כל הקיצין, הפתרון ההלכתי-מארוני המקובל שם הוא המרת דת זמנית. בני זוג מארונים אשר מבקשים להיפרד ממירים את דתם באופן זמני, מתגרשים, ואז שבים ומקבלים עליהם את הנצרות המארונית. 

הבעיה שעמדה בפני שופטת בית המשפט לענייני משפחה בחיפה, אלה מירז, לא היתה פשוטה. אישה מארונית שחטאה לבעלה ואף העלילה עליו עלילת שווא וגרמה למאסרו, טענה שהיא מוכנה להתגרש מבעלה, אך אינה מוכנה להמיר את דתה. בית הדין המארוני תמך בגירושין וקבע שהשניים יוכלו לעשות כן על ידי המרת דת זמנית. אך האישה טענה כי לא בית הדין ולא בית המשפט יכולים לאלץ אותה לעשות זאת, שהרי מדובר בפגיעה חמורה בחופש הדת שלה. למרות הטענה, השופטת מירז פסקה לבעל פיצוי של עשרות אלפי שקלים, בתוספת של עשרים וחמישה אלף שקלים לכל שנה שבה אשתו תסרב להמיר את דתה ולהתגרש. את הפסיקה הבעייתית הזו נימקה השופטת בהתנהגותה המופקרת של האישה שלא על פי כללי דתה המארונית, בטענה כי אין דין המרת דת זמנית כדין המרת דת של ממש, ובעיקר בגלל תמיכת חכמי הדת המארונית בפתרון המקורי.