בשבע 528: חג הפירות היבשים

עדי דוד , י"ג בשבט תשע"ג

 

עוד לפני שהגענו שמעתי את קולות הרוכלים, וראיתי את המון האנשים שממהרים בדרכם ובידיהם שקיות מלאות. החזקתי חזק בידו של סבא, וניסיתי לצעוד מהר יותר.

בערב שבת השוק תמיד מלא באנשים ובתנועה עליזה וממהרת, אבל היום, לפני ט"ו בשבט, נראה כאילו הדוכנים התקשטו במיוחד. ריחות של גויאבות וקלמנטינות התערבבו בצבעו האדום של הרימון ובכתום המסנוור של האפרסמון, ומעל כל אלה צעקות המוכרים שמכריזים במנגינות שונות על הפירות וגם על טיבם.

סבא לקח אותי הישר לחנות הפירות הרגילה, שם היו הפירות הקבועים: תפוחים בכמה צבעים, פירות הדר וגם קיווי. אבל לא היו שם הפירות היבשים שאני אוהב.

נתתי לסבא לסיים את קניותיו, וביקשתי שנלך לראות חנות נוספת. ידעתי שאנחנו ממהרים, אבל לא רציתי לוותר על הדבלים והמשמשים המיובשים. 

עברנו כמה דוכנים, והגענו לדוכן עמוס בכל הפירות המיובשים האפשריים: קוקוסים חתוכים, פרוסות בננה, צימוקים ומשמשים, כל סוגי האגוזים ואפילו כמה פירות צבעוניים וממותקים שלא הצלחתי לזהות. ביקשתי מסבא שיקנה, אבל הוא הסתכל בכל פרי ולבסוף קנה רק צימוקים. כמה קיוויתי שיבחר מלוא השק מכל הסוגים, התחננתי ואפילו קצת בכיתי כשראיתי שהוא לא מתכוון לקחת אפילו לא פרי מיובש אחד נוסף מהדוכן. סבא מצדו היה מופתע בהתחלה מהבכי שלי, אחר כך ניסה לשדל אותי להירגע ובסוף נראה מאוד מאוכזב. כשחשבתי שהוא רק חוסך, הבטחתי שאחזיר לו את הכסף מדמי הכיס שלי, אבל הוא סירב. בעיניו הוא בדק את האריזות של שאר הפירות, והתעכב כשהמשכנו ליד דוכנים אחרים של פירות יבשים, אך הביתה חזרנו רק עם הצימוקים.

כשהתרחקנו מההמולה הרועשת של השוק ויכולנו סוף סוף לשמוע זה את זה, התפרצתי בכעס, צועק אל סבא בדמעות: "למה לא קנית פירות יבשים? ט"ו בשבט הוא החג של הפירות היבשים, ורק בגלל שאתה חוסך - נהרס לי החג!" סבא שתק רגע. כעסתי כל כך, שאפילו לא שמתי לב שהוא בוחר למעני בזהירות את מילות ההסבר.

"ט"ו בשבט הוא לא חג הפירות היבשים", הוא אמר לאט, "הוא החג של פירות ארץ ישראל. כשהייתי ילד וגרנו בארץ רחוקה, חיכיתי כל שנה לחג הזה. אבא היה מביא לנו שקית קטנה של צימוקים מארץ ישראל, ומחלק לכל ילד צימוק. אתה מבין, אילן, בגלל שלא יכולנו להשיג פרי טרי מארץ ישראל, הסתפקנו בפירות המיובשים שאפשר היה להביא אלינו ולא הרקיבו בדרך. בזמן שמצצנו לאט את הצימוק, אבא שלי היה מספר לנו על הסגולה של פירות ארץ ישראל. הוא הסביר לנו איך מפרישים מפירות ארץ הקודש תרומות ומעשרות. הוא סיפר איך פעם היו עולים לבית המקדש ומביאים את הביכורים ולימד אותנו מהי שמיטה. ואנחנו היינו נושכים לאט את הצימוק ומקווים שבשנה הבאה נגיע לארץ ישראל ונהנה מפירותיה שספגו את הטעם של המצוות. היום לקחתי אותך לחנות שכל הפירות שנמכרים בה גדלו בארץ ישראל. כשראיתי שאתה רוצה פירות מיובשים - חיפשתי למענך פרי של ארץ ישראל, ואני שמח מאוד שהצימוקים שקנינו גדלו ויובשו בארץ. הפירות המיובשים האחרים בדוכן היו מיובאים מארצות אחרות והם לא פירות של הארץ".

את שאר הדרך הביתה עשינו בשתיקה.

בינתיים לא דיברתי עם סבא ולא אמרתי לו כלום בנושא הפירות. אבל עכשיו, כשאני מוצץ לאט צימוק מהשקית שהוא קנה לי ומרגיש את הטעם המיוחד של הפרי, פתאום אני מבין את מה שסבא אמר, ומקווה שהוא יסלח לי ויסכים לספר לי עוד על הפירות של הארץ שלנו.