בשבע 529: היעד הבא: הרבנות הראשית

לאחר ההצלחה בבחירות עלינו לאחד כוחות לבחירת הרב הראשי ולשנות את פניה של הרבנות הראשית

אמנון שפירא , כ' בשבט תשע"ג

הצלחת הבית היהודי (שיכלה להיות גדולה בהרבה, אלמלא תעמולת הכזב של נתניהו), מלמדת על כוחה של הציונות הדתית בהופעה מאוחדת. ואם נרצה, נעביר את השיטה המרעננת הזו גם לבחירות הקרובות לרב הראשי האשכנזי.

זכינו, והציונות הדתית מציגה שלושה מועמדים משורותיה, שלושתם תלמידי חכמים מובהקים ושלושתם ראויים. ועם זאת, רק לאחד מהם ישנן ארבע תכונות ייחודיות המצדיקות התלכדות סביב מועמדותו, והוא הרב דוד סתיו.

ראשית, הרב סתיו מציג בפומבי מזה זמן רב, יחד עם ארגון 'צוהר' שהוא עומד בראשו, תכנית רחבת היקף ואף מעוררת השתאות של שינוי פניה של הרבנות הראשית: מכשרות ונישואין ועד שמיטה, רבנות קהילתית וגיור (נושא רגיש במיוחד, לאור אפשרות של התבוללות קרובה של מאות אלפי עולים, שאינם יהודים על פי ההלכה). זו תכנית שאפתנית, שהגשמתה תצעיד אותנו הרבה צעדים קדימה.

שנית, תכנית זו אינה רק תיאוריה, אלא מופעלת למעשה בידי רבני 'צוהר' מזה שנים: אלפי חופות בדרכי נועם ורבבות משתתפים בתפילות ימים נוראים וחגים בכל רחבי הארץ הם דוגמה לתיאוריה המוגשמת הלכה למעשה. ה'דרכי נועם' אינה העמדת פנים חיצונית: החרדים אינם צריכים את הרבנות הראשית, כי ממילא יש להם מערכות פרטיות משלהם. גם הציונות הדתית היתה יכולה להסתדר בלעדיה, בהתחשב ברבני הקהילות, אבל הרבנות נחוצה בשביל רוב עם ישראל, מהחילוני ועד המסורתי, שבלי הקשר החי והידידותי למורשתו עלול לאבד אותה בתוככי מדינת ישראל (כעולה ממספרם הגדל של ישראלים שמתחתנים בקפריסין).

שלישית, הרב סתיו כרבה של שוהם הוכיח הלכה למעשה את כושר עבודתו ומנהיגותו ברבנות קהילתית של כלל התושבים, דתיים וחילונים, בפעילות רחבת היקף, בימות חול ושבת ובקירוב של המונים למסורת ישראל.

ורביעית, שלושה יתרונות גלויים אלה הצמיחו ממילא תמיכה בציבור הרחב, וממילא את יתרונו הרביעי: לרב סתיו ישנם הסיכויים הטובים ביותר לזכות באמונם של 150 הבוחרים את הרב הראשי. 

ולבסוף, כנראה שכמה ממעלות אלה לא בהכרח ימצאו חן בעיני אחרים. החרדים, למשל, אינם אוהבים את רבני 'צוהר', כפי שאינם מקבלים את מערכת הגיור שבראשה עמד הרב דרוקמן, כשם שאינם מקבלים את היתר המכירה שיסודו בגדולי ישראל - גם אם תיחרב בכך החקלאות בישראל, וישנה כאן התנגשות גלויה שאי אפשר להסתירה. 

יתרה מזו. לפני כשנה פרסם הרב אביחי רונצקי ב'מקור ראשון' מאמר כואב ובו קרא לפרק את הרבנות הראשית, וזאת בעקבות המכשולים ששמו בפניו אנשי ש"ס בבחירות לרבנות פתח תקווה. נאמר לו במפורש על ידי אחד מחברי הוועדה לבחירת דיינים, כי אם יגיעו שני מועמדים, הראשון ציוני-דתי, עילוי גמור, ומולו יעמוד דובר יידיש שנופל ממנו בהרבה דרגות, האחרון יזכה במשרה. והתהליך נמשך לאורך שנים: כמעט כל הדיינים כיום הם חרדים, וכך רובם של רבני הערים הספרדיים, במסגרת של השתלטות מכוונת של העולם החרדי על מוסדות נחשקים אלה. 

הרב רונצקי אינו היחיד שמציע לפרק את הרבנות הראשית, שנוסדה על ידי רבנו הגדול הראי"ה קוק שחלם, וחלמנו איתו, לראות בה התחלת "והשיבה שופטייך כבראשונה". אלא שלא זכינו. והנה, הרב סתיו מציג תכנית רחבת היקף לשינוי יסודי בכל המערכות. ועם הכירנו את מעלותיהם המצוינות של שאר המועמדים, הוא היחיד, כאמור, אשר מציג קבלות בכל תחומי העשייה הרבנית והלאומית בכל נושא שעסק בו, וזאת הריני אומר בלי שום נגיעה כלל. 

האחריות הרובצת עלינו היא כבדה מנשוא: האם לחזור להצעתו של הרב רונצקי, או להצעיד את הרבנות הראשית כרבנות אמיתית של כלל ישראל. לשם כך, עלינו להתאחד סביב המועמד בעל הסיכוי הטוב ביותר להיבחר, גם אם ישנן דעות חלוקות, וכפי שהוכח בבחירות האחרונות לכנסת: כוחנו באחדותנו.
 
הכותב הוא מזכ"ל בני עקיבא לשעבר ופרופ' לתנ"ך באוניברסיטת אריאל