בשבע 529: מחירה של הקואליציה

בצל המשבר העולמי והגירעון התופח, הסוגיות הכלכליות עשויות לככב במשא ומתן הקואליציוני. לגודלה של הממשלה יש בעיקר משמעות סמלית. מדוע שר האוצר היוצא דווקא מרוצה מתוצאות הבחירות?

שלמה פיוטרקובסקי , כ' בשבט תשע"ג

מאז נודעו תוצאות הבחירות לפני כשבוע, החלה תקופת הדמדומים הפוליטית אשר במהלכה מתאימה את עצמה המערכת לסדר החדש שנוצר. תקופה זו מתאפיינת מטבע הדברים בעיסוק מוגבר בנושאים שעל קו התפר בין פוליטיקה, כלכלה וחברה, ובה למעשה נקבעים סדרי העדיפויות של הממשלה החדשה. אלה מציבים אתגר לא פשוט בפני כל השותפות לתהליך הקואליציוני ומחייבים קבלת החלטות מהותיות בשורה של נושאים. מאפיינים מסוימים של השיטה הפוליטית הישראלית גרמו לכך שכמעט כל ממשלה בעשורים האחרונים החלה את דרכה בהעברת תקציב מדינה. מכיוון שכך, ההסכמות על קווי המתאר העקרוניים של התקציב הושגו כבר בשלב המשא ומתן הקואליציוני, והעלו את הסוגיות הכלכליות לראש סדר היום.

ממשלת נתניהו השלישית, אשר תורכב ככל הנראה במהלך החודש הקרוב, מתחילה את דרכה באווירה כלכלית לא קלה. אם לפני ארבע שנים, כאשר הושבעה ממשלת נתניהו הראשונה, היה מי שקיווה כי הכלכלה העולמית תתאושש מהמשבר שנקלעה אליו במהירות יחסית ותחזור במהרה לדרך המלך, כעת מתברר שחלום החזרה לשגרה עוד רחוק. מה שהתחיל כמשבר סאב-פריים בארצות הברית במהלך שנת 2007, התגלגל לאחר זמן מה לאירופה והפך שם למשבר חובות ממשלתי מהגדולים שידע העולם. מדינות החברות בגוש המטבע הגדול בעולם, שוק האירו, מצאו את עצמן מול שוקת שבורה והפכו למשקולת כבדה על הכלכלה הגלובלית. מי שמביט בעיניים נכוחות אל מול פני ההתפתחויות בעולם, איננו יכול להעריך שההתאוששות העולמית קרובה במיוחד. למרות ניצנים חיוביים פה ושם והמשך הצמיחה במדינות המתפתחות ובענקיות המתעוררות במזרח, צמיחה גלובלית בשיעורים משמעותיים עדיין רחוקה מאיתנו.

הטלטלה העולמית התגלגלה לפתחה של ישראל בשילוב זמנים קטלני עם המחאה החברתית, ושתי המגמות הללו גם יחד גררו את ישראל למשבר גירעון קטן משלה. בשלב זה ממש לא מדובר על קטסטרופה, מאחר שגודלו של החוב הישראלי ביחס לתוצר איננו גבוה כלל וכלל במונחים עולמיים, אולם הירידה בהכנסות והעלייה בהוצאות גרמו לזינוק בגירעון שיחייב את הממשלה הנכנסת להתמודדות לא פשוטה. שר האוצר שייכנס יהיה חייב, בסיועו של ראש הממשלה, לבצע כמה צעדים מיידיים שיפחיתו את הגירעון הממשלתי בשנים הבאות לרמה מתקבלת על הדעת. רק החזרה של הגירעון לרמה סבירה תמנע את הידרדרותה של ישראל למשבר חובות משל עצמה בעוד שנים לא רבות.

הקושי הגדול במשימה מעין זו הוא הצורך לסיים בשלום את המשא ומתן הקואליציוני. מן המפורסמות הוא שאחד מהחלקים המשמעותיים במשא ומתן הקואליציוני הוא חלוקת הכספים הקואליציוניים. המפלגות השונות מגיעות למשא ומתן עם דרישות לא רק לתפקידים וכיבודים הקרובים ללבן, ולא רק לקידום הצעות חוק למען קהל בוחריהן. חלק ניכר מהמשא ומתן הקואליציוני עוסק בהסטת תקציבים לסעיפים שהמפלגות השונות חפצות ביקרם. לעיתים מדובר בהשלמה של המשא ומתן על התיקים, כאשר השרים המיועדים מבקשים לוודא שלמשרדיהם יהיו הכלים לפעול בתחום עיסוקם. במקרים אחרים מדובר בדרישות של מדיניות: האם לקצץ בביטחון ולהוסיף לרווחה או להפך, ולעיתים מדובר פשוט בהעברת תקציבים לסעיפים המיועדים להיטיב עם קהל הבוחרים של אותה מפלגה.

גישה כלכלית משותפת

שר האוצר, יובל שטייניץ, אשר כלל לא בטוח שיכהן בתפקיד גם בממשלה הבאה, הביע בהקשר זה דווקא שביעות רצון מתוצאותיהן של הבחירות האחרונות. שטייניץ הופיע ביום ראשון השבוע בכינוס השנתי של הבונדס בפלורידה שבארה"ב, והעריך כי תוצאות הבחירות בישראל סבירות מבחינה כלכלית. שטייניץ נאם בפני המשתתפים בוועידה, ורמז כי העובדה שיחימוביץ' איננה שותפה לקואליציה העתידית היא תוצאה טובה מבחינה כלכלית. לדבריו, יאיר לפיד ונפתלי בנט נמנעו במסע הבחירות שלהם מ"פופוליזם סוציאליסטי" כלשונו. שטייניץ אף ציין כי השניים "תומכים במדיניות כלכלית רציונלית" המעמידה את הצמיחה הכלכלית בראש סדר העדיפויות שלהם, וגם הם קוראים לשאוף שלא להטיל מיסים מיותרים. 

דבריו אלו של שר האוצר מביאים לידי ביטוי את אחת הקואליציות המעניינות ביותר בתחום הכלכלי-חברתי שעשויות להתפתח בחודשים הבאים בישראל. בחינת האוריינטציה של ראשי שלוש המפלגות הגדולות בקואליציה המיועדת מגלה כי מדובר בשלושה אנשים המשתייכים לימין הכלכלי המובהק. התפיסה המשותפת לשלושה עשויה בהחלט להקל את הגיבוש של מצע כלכלי, אשר מתמקד בהגברת התחרות מחד, המשך מגמת צמצום המגזר הציבורי מאידך והקלות כלכליות המכוונות למעמד הביניים, שבמידת האפשר לא תפגענה בבעלי ההון. קואליציה כזו עשויה בהחלט להקל על שר אוצר עתידי בהעברתו של תקציב קיצוצים, הן בתחום הפרה הקדושה הישראלית, הביטחון, והן בגזרת ההוצאות האזרחיות, כדוגמת חינוך, רווחה ובריאות. 

גם בשוק ההון ממתינים להרכבת הממשלה ולקביעת דרכה הכלכלית. צבי סטפק, יו"ר 'מיטב בית השקעות', אמר לאחרונה בכנס השנתי ללקוחות 'מיטב טרייד' כי "בתקופת בחירות ניכרת העצבנות של השווקים בסטיות התקן העולות. קיים חשש בשוק ההון מקושי בהקמת ממשלה יציבה". סטפק אף הדגיש כי ממשלה צרה אינה טובה לשוק, מכיוון שיהיה קשה לה להעביר תקציב. עוד הוסיף סטפק והעריך כי לא משנה מי יהיה בשלטון, אנו צפויים לראות שילוב של העלאות מיסים וקיצוץ תקציב.

בשולי הדיון על דרכה הכלכלית והחברתית של הממשלה הבאה, עולה גם נושא מספר שרי הממשלה וסגני השרים. מדובר בדיון שבו מעורבות סוגיות של מהות יחד עם פופוליזם פשוט, אולם בימים האחרונים הוא הפך לסוגיה בוערת על סדר היום. מספר שרי הממשלה בישראל גדול מדי, בכך אין לאיש ספק. אם מדינות גדולות ומורכבות בהרבה מסוגלות להסתדר עם מספר שרים קטן משמעותית, ישראל יכולה גם היא. השאלה שעדיין לא מצאה את פתרונה היא הסוגייה הכלכלית הטהורה. עצם הוספתם של שרים כרוכה בעלות תקציבית לא מבוטלת, אך גם לא גדולה במיוחד. עלות תנאיהם של השרים הנוספים לא היתה פותרת את בעיות החברה והכלכלה של ישראל, אולם ייתכן שהיא מוסיפה מנגד יציבות שלטונית למערכת. אם מכניסים את המשמעות הכלכלית של היציבות השלטונית למשוואה, התוצאה הסופית כבר איננה כה ברורה. בכל מקרה, נראה שהממשלה הבאה תהיה מצומצמת מקודמותיה, ובוודאי שכמסר לציבור שיידרש גם הוא להתמודד עם קיצוצים לא קלים, מדובר במסר נכון.