גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

כלב השמירה של התקשורת

חני לוז, העומדת בראש ארגון תדמי"ת, התוודעה למעללי התקשורת עוד בהיותה נערה בגירוש מימית, ולאחר מכן בסיקור מוטה של ההפגנות נגד הסכמי אוסלו. היא עזבה את עבודתה בהייטק, והקדישה את זמנה ומרצה למעקב אינטנסיבי אחרי עבודתם של עיתונאים בעלי אג'נדה במקביל לפעילות פרלמנטרית שתחייב איזון בכלי התקשורת. השבוע הוכרזה כזוכה בפרס לביקורת התקשורת של אגודת 'לדעת'.
31/01/13, 23:29
דבורה גינזבורג

מכירים את הסיטואציה: אתם נמצאים במכונית או בבית, מאזינים או צופים בתכנית אקטואליה ברדיו או בטלוויזיה. המראיין, שלא חשוד באובייקטיביות יתר, מנסה לאזן את המשדר באמצעות הבעת דעותיו הפוליטיות והמרואיין הימני התורן בקושי מצליח להשחיל מילה. קליק. אתם מכבים את המכשיר בעצבים ומקללים בלב את התקשורת השמאלנית.

אם הסיטואציה הזו נשמעת לכם מוכרת, בטח תשמחו להכיר את האישה שתיעלה את תחושות הקיפוח וחוסר הצדק הללו לעשייה, והפכה את העיסוק בביקורת התקשורת למקצוע במשרה מלאה. חני לוז, האישה והביקורת, המוכרת לכם מהמדור 'מיקרוסקופ' בעיתון זה, זכתה השבוע בפרס הישראלי לביקורת התקשורת מטעם האגודה לזכות הציבור לדעת. 


לוז, תושבת בית אל ואם לשישה, זכתה בפרס לאחר שהמצביעים באתר האגודה בחרו בה מתוך שאר המועמדים ונתנו לה את מרב הקולות. יחד איתה זכה בפרס גם כתב העת המקוון 'העין השביעית', אותו בחר צוות השופטים. הפרס, בגובה 5,000 דולר, יוענק לכל אחד מהזוכים בטקס מיוחד שיתקיים בחודש אדר בבית סוקולוב בתל אביב.

אגב, על ההזדהות הטוטאלית של לוז עם עבודתה אפשר ללמוד משיחה קצרה שניהלנו איתה בראשית השבוע לצורך הראיון. שאלנו אותה אם נוכל להיפגש ב"מרכז הארץ", ומסתבר שטעינו בגדול. "אני גרה במרכז הארץ", הסבירה לנו בנימת תוכחה, "אתם חושבים שאתם המרכז, אבל אתם במערב בסך הכל". התנצלנו.

ויכוחים בארוחות צהריים

היא עלתה ארצה בגיל שמונה מארצות הברית, ובבית ספגה את הציונות מהוריה האידיאליסטים. בהתחלה היא עבדה בכלל בהייטק, והצליחה להחזיק מעמד 12 שנה עד שנשברה והחליטה לעשות מעשה. "תמיד הייתי מאוד מעורה פוליטית. התקשורת תמיד עצבנה אותי, בעיקר הסיקור הלא מאוזן של הדתיים והמתנחלים".

מתי התחילה להתפתח אצלך הביקורת כלפי התקשורת?

"כשהייתי תיכוניסטית, ירדתי לימית ב-1982 עם החברות וחווינו שם על בשרנו את חוויות הגירוש מסיני. ראינו שם את אנשי התקשורת, אבל רק כשחזרנו הביתה ראינו בטלוויזיה וקראנו בעיתונים מה הם דיווחו. הצטערנו לגלות איך כל דבר היה מוצג בצורה שלילית, ואיך מצאו אלימות במקום שלא היתה. זה היה האירוע המכונן הראשון".

נקודת המפנה השנייה בחייה, זו שגרמה לה לעזוב את העבודה בתחום המחשבים, היתה בתקופת הסכמי אוסלו, 1993. "הנושא הזה של 'הסכם השלום' תמיד עלה בשיחות משרד, בארוחות צהריים. תמיד מצאתי את עצמי בעמדת התגוננות מול החברים לעבודה, מספרת מה באמת קורה ביהודה ושומרון ולא מה שהתקשורת מדווחת, וזה עוד לפני שהפכתי מתנחלת בעצמי".

אחת החוויות שהכעיסו את לוז במיוחד היתה בעקבות הפגנת הימין הגדולה בתחילת הסכמי אוסלו, בה השתתפו כחצי מיליון איש. באופן לא מפתיע, בחרו כלי התקשורת המרכזיים להביא את גרסת המשטרה, שטענה שהיו שם רק חמישים אלף מפגינים, ולא רצו לדווח על כל האוטובוסים שנעצרו בדרך. "כל תקופת אוסלו התקשורת הלכה אחרי החלום והחזון הגדול של 'השלום', והתעלמה מפגיעה בזכויות אדם פעם אחר פעם מול מפגיני הימין", היא נזכרת.
עמוד 1 מתוך 2
הקודם | הבא