בשבע 529: ביקורת תקשורת: חישובים מוטים, להאשים את הקולקטיב ועוד.

בשבע , כ' בשבט תשע"ג

לא עושים חשבון / עדי גרסיאל

מתמטיקה היא תחום לימוד כאוב במיוחד לתלמידים ולבוגרים רבים. קחו למשל את אריאנה מלמד, בימים כתיקונם מבקרת תרבות באתר ynet, שחישבה השבוע באתרה את עלותה של הממשלה הרחבה היוצאת. מלמד הגיעה למסקנה שמדובר בלא פחות מ-400 מיליון שקלים. מאין הגיע הסכום המפלצתי הזה? מ"3.5 מיליון שקלים בשנה – עלותו של שר בלי תיק או סגן שר". החישוב כולל לשכה, עוזרים, פקידה, רכב וכו'. אם נכפיל את מספר חברי הממשלה (בין 35 ל-40 בגלל התחלופה, כולל סגני שרים) בארבע שנים וב-3.5 מיליון נקבל בקירוב 400 מיליון לכל הקדנציה. 

אז ככה. ראשית, גם הגברת מלמד בוודאי תסכים שאי אפשר לוותר על כל הממשלה, אלא נניח על חציה. כך שמדובר בחיסכון של פחות מ-20 שרים וסגני שרים בלבד. בנוסף לכך, מכיוון שכמעט כל הנ"ל הם ח"כים שזכאים ממילא לעוזרים, ללשכה, לשכר ולרכב - אין הפרש כה גדול בין מחיר אחזקת ח"כ למחיר אחזקת שר. העלות הנכונה של הרחבת הממשלה היא ככל הנראה פחות מרבע מהסכום שהציגה מלמד. זה אמנם לא נתון שיש לזלזל בו, אבל כך גם האינטליגנציה של הקוראים (ראו התייחסות נוספת לנושא במדור תכל'ס).

עוד דוגמה התפרסמה השבוע בידיעות אחרונות. תחת הכותרת "כאן לא גרים בכיף" הובאו נתוני הגירושין לשנת 2012 מערים שונות בארץ. מי שניסח את כותרת המשנה היה עורך שפספס כנראה כמה שיעורים בהיגיון בסיסי - בהנחה שמלמדים דבר כזה בבתי הספר כיום. "לפני שאתם בוחרים מקום מגורים, כדאי שתדעו: הכי הרבה זוגות התגרשו בראשון לציון ובבאר שבע", הזהיר העורך ובלבל כמובן - אולי מתוך ניסיון לא מוצלח להצחיק - בין סיבה למסובב. ישראלי שיעבור לראשון לא יגדיל את סיכויי הגירושין שלו, כשם שמי שיעבור לבני ברק (המדורגת בתחתית הסולם) לא יוריד אותם, אלא אם כן יהפוך לחרדי בדרך.

על רקע הדרישות של מפלגות שונות לחייב את כלל תלמידי המדינה בלימודי ליבה, כדאי אולי להחיל את התביעה גם על בעלי מקצוע שונים. עיתונאים, למשל.

הגנה קולקטיבית / חני לוז

מה משותף לכותרות הבאות (שהופיעו השבוע באתר ynet ומקוצצות מתוך התחשבות בקוראים): "13 שנות מאסר לגבר שהורשע ב-"; "חיפה: 23 שנות מאסר לגבר מהגליל שדקר למוות את בן דודו"?

אם עוד לא ניחשתם, נוסיף עוד שאלה: ביום שלישי ב'הכל דיבורים' ברשת ב', סיפרה אורית בורטניק, הממונה על שיקום עתיקות במחוז הדרום ברשות הטבע והגנים, על סיום תהליך השיקום שנעשה לפארק עבדת. 

המגיש תיאר את מה שאירע לפני כשלוש שנים: "הגן מושחת באופן יוצא דופן". בורטניק: "הגיעו בלילה אנשים, לא יודעת כמה, אבל הם זרעו הרס קשה חסר תקדים באתר המורשת של ישראל, גן לאומי עבדת. באמת המראה היה מאוד קשה: של קירות מקוריים ופריטים אדריכליים מאוד נדירים בני יותר מ-1,500 שנה שהוצתו...". הדוברת, בווירטואזיות מקצועית, נמנעת מכל זיהוי קבוצתי. 

שואל המגיש בהמשך: "אנחנו יודעים כבר מי עשה את הפעולה הזו? מי חיבל במקום?". "כן, האמת היא שממש 24 שעות אחרי האירוע הקשה הזה נתפסו שלושה או ארבעה אנשים, אני אשאיר את זה למשטרה. חלקם יושבים במאסר, חלקם שילמו כספים מאוד גדולים עבור אותו פיגוע נגד העתיקות באתר". המאזינים לא זכו לשמוע שהיה מדובר בפעולת 'תג מחיר' של בדואים, לאחר הרס של בתים לא חוקיים בכפר סמוך.

מצד שני, שימו לב לידיעה הבאה: "גבר חרדי, אב ל-7 ילדים בן 37 בחשד שתקף..." (ערוץ 2, 28.1.13). אותה ידיעה הופיעה באתר האינטרנט של 'רשת' בכותרת שנוסחה כך: "חשד: גבר חרדי תקף...". יצוין לטובה כי הכתב, משה נוסבאום, לא דיווח על מוצאו המגזרי של החשוד. 

אם תפקידה של התקשורת לצבוע בשחור מגזרים, יש לדרוש שוויון, ואם לא - יש לדרוש את ביטול הסימון המגזרי של חשודים בפלילים. לא ייתכן שהמגזר הערבי יזכה להגנה על שמו הקולקטיבי הטוב באופן בלתי שוויוני.

והערה לסיום: עיתונאי שחוסך מדובר ממשלתי את השאלות הלא נעימות הנוגעות למצב הקשה של שליטת הכנופיות הבדואיות בדרום, אינו עושה את מלאכתו נאמנה.

בעיות בנרטיב / ישראל מידד

לפני מספר חודשים פרסם לי-און הדר ב'הארץ' רשימה בשם "קרב המאסף של 'השבט הלבן'". הדר הוא בעל תואר שלישי מהאוניברסיטה האמריקנית בוושינגטון, יועץ לעניינים גיאו-אסטרטגיים, ומשמש ככתב של עיתוני חוץ בוושינגטון. במאמר הוא מתייחס לנרטיב פופולרי בארה"ב, הגורס שהשינויים הדמוגרפיים הם הגורם המכריע בפוליטיקה האמריקנית. לפי נרטיב זה, אין סיכוי לרפובליקנים, שהם ה'לבנים-נוצרים', מול התחזקותם של ההיספנים, האפרו-אמריקנים והמהגרים מדרום אסיה ומזרחה, שמצביעים לדמוקרטים. על בסיס זה, הדר מודה ש"המהפכה הדמוגרפית, שהתחוללה בעקבות העלייה מברית המועצות לשעבר והגידול באוכלוסייה החרדית, שיחקה לידי מפלגות הימין". מחנה השמאל נחלש והוא מנהל קרב מאסף. עד כאן הניתוח נבון. אך הפתרון שלו גרם לי להרים גבה: "האסטרטגיה היחידה העשויה לעזור למרכז ולשמאל... למשוך ולקלוט חלקים גדולים של ציבור הבוחרים הערבי-הישראלי". ואם דבר זה "יחייב נכונות לשינוי הגדרת הזהות הלאומית-הישראלית והפיכתה לאתנוצנטרית פחות וליברלית יותר", אין לו כל בעיה. הדבר היחיד שהסכמתי איתו היה רצונו לקדם את האזרחים הערבים בכך שחבר כנסת ערבי ייבחר ליו"ר הכנסת. אך זאב ז'בוטינסקי כבר הסכים לכך במאמרו "השאלה הערבית – בלי דרמטיות". הייתי מייעץ להדר שיקדם בקרב הח"כים הערבים השקפת עולם ליברלית ודמוקרטית, זו הרואה בציונות תנועה לאומית, כמו שז'בוטינסקי חשב על ערביי הארץ.

ואם כבר הזכרתי את ראש בית"ר, חבל שהעיתונאים הרבים אינם מסוגלים לצטט מאותו פרק (ואחרים) בקשר לדעות הבלתי מקובלות העולות מפי אוהדי בית"ר ירושלים. אולי במקום ללבות את המהומות הם היו תורמים להנמכתן. ואולי הם גם היו שואלים בכתבותיהם ובטוריהם מדוע משטרת ישראל, שמסוגלת להוציא 550 מאנשיה להגנה על סתם משחק כדורגל, איננה יכולה לאבטח תפילת יהודים בהר הבית?

* יישר כוח לשותפה למדור זה, חני לוז, על זכייתה בפרס ביקורת התקשורת. ניפגש בטקס.

ביקורת הנקרא

"אי-אמון בנתניהו" (כותרת ראשית ב'ידיעות אחרונות' בעקבות פרישת הנגיד)
מישהו צריך לספר למוזס שהבחירות נגמרו

"כישלונו של נתניהו גדול אף מזה של גולדה מאיר לאחר מלחמת יום הכיפורים" (יחיעם ויץ, ynet) 
הנה משימה ל'אם תרצו': לבדוק איך בדיוק הוענק לויץ התואר פרופסור להיסטוריה

"חרדים - מקומכם אינו בימין" (דוד לנדאו, כותרת למאמר ב'הארץ')
רק לנו נדמה שהכותב קצת טעה באכסניה?

חדשות בחדשות

הזוכים בפרס ביקורת התקשורת של אגודת 'לדעת' הם רכזת תדמי"ת חני לוז, שנבחרה בהצבעה אינטרנטית בהפרש ניכר ושכותבת במדור זה, ואתר העין השביעית. הפרס יוענק בטקס שייערך בעוד כחודש. כמו כן יוענקו בטקס תעודות הוקרה לעיתונאי הוותיק מתי גולן ולנרי אבנרי. 

השבוע התפרסם סקר TGI המודד חשיפה לתקשורת. על פי הסקר, במחצית השנייה של שנת 2012 היה 'ישראל היום' העיתון הנקרא ביותר בימי חול (39.9 אחוזי חשיפה) ואחריו 'ידיעות אחרונות' (37.3). בסופי השבוע מוביל 'ידיעות' עם 41.7 אחוזים ואחריו 'ישראל היום' (32.8). בעיתונות המגזר ממשיך 'בשבע' להוביל עם 5.3 אחוזים ואחריו מקור ראשון (3.3).

עורך הסאנדיי טיימס הבריטי ומו"ל העיתון רופרט מרדוק התנצלו על הקריקטורה האנטישמית שפורסמה בעיתון, ובה נראה בנימין נתניהו בונה חומה על גופותיהם של פלשתינים. "זו חצייה של קו", אמר העורך.

מינויים חדשים בערוץ 10: רפי גינת, איש 'כלבוטק' ולשעבר עורך 'ידיעות אחרונות', מונה למנכ"ל הערוץ. גולן יוכפז, עיתונאי גל"צ וערוץ 2, מונה למנכ"ל חדשות ערוץ 10.