בשבע 529: סיפור סבתא

עודד מזרחי , כ' בשבט תשע"ג

כשהיה אלדד בן עשרים וחמש נפטרה סבתו האהובה, כרמלה. מותה גרם לו להרהר רבות על המוות ועל חוסר התוחלת בחיים, ולאחר חיפוש דרך חזר בתשובה ונכנס לישיבה בבני ברק. הוא התעלה מאוד בתורה והיה ממצטייני הישיבה, אבל לא הצליח למצוא שידוך מתאים. חלפה שנה ועוד שנה ואלדד נותר רווק. הוא הפך למגיד שיעור ולימד בחורים. הבחורים הפכו לאברכים ואילו הוא נותר בגפו. 

כבר הגיע לגיל שלושים ושש. הוריו כאבו מאוד את כאבו והציעו לו שינסה להיפגש עם בחורה קצת פחות אדוקה ויחזק אותה, אבל הוא דחה את הצעתם. היה לו ברור שעליו להיפגש רק עם בחורות ברמתו הדתית, למרות המבחר המצומצם שהוצע לו. ככל שחלפו השנים התייחסו אליו הבחורות בחשד למרות שהיה תלמיד חכם. איך ייתכן שהתעכב בשידוכו כה הרבה?! כבר קינן חשש בלבו שלא יזכה להקים בית בישראל, ובכל זאת התפלל השכם והערב על זיווגו.

לילה אחד חלם על סבתו המנוחה, כרמלה. הסבתא חייכה אליו חיוך מרגיע ואמרה: "אל תדאג, אלדד. עוד שנים עשר יום תמצא את זיווגך!" 

אלדד התעורר בבוקר וזכר היטב את חלומו. הוא לא היה מהנאחזים במיסטיקה, אבל החלום היה כה ברור וצערו כה גדול, ולכן הדבר נחקק בנפשו. אמר לעצמו: נו, מה כבר יכול להיות. נחכה פחות משבועיים, ומי יודע...

חלפו אחד עשר יום, הגיע יום חמישי ואלדד הלך למיכאל, בן דודו הספּר, כדי להסתפר. הוא היה רגיל להסתפר אצלו לפני שחזר בתשובה, ולמרות שעבר מעולם לעולם לא רצה לוותר על התספורת אצל בן דודו. אמנם מיכאל לא שמר תורה ומצוות, אבל הוא היה ספר של גברים, כך שהדבר לא היווה בעיה.

כאשר הגיע למספרה והמתין, נכנסה למספרה בחורה עם אחיה הקטן. אלדד השפיל את עיניו, אבל חש שהיא מתבוננת בו. הדבר בלבל אותו מאוד והוא התכנס בכיסאו בתקווה שיגיע כבר תורו. הוא חש שהיא לא מרפה ממבטה, ולא הבין איך בחורה חילונית מתבוננת ארוכות בבחור ישיבה עם חליפה ומגבעת. הוא נזכר בחלום של סבתו, אבל כעס על עצמו: מה לחוזר בתשובה ותיק כמוני ולבחורה חילונית?! חישוב מהיר שעשה העלה שחלפו רק אחד עשר יום מאז החלום, כך שאין למבטים התמוהים הללו עדיין מקום גם בעולם הדמיון.

הגיע תורו להסתפר והוא עלה על הכיסא הגבוה והמסתובב. מיכאל החל לשוחח עמו על הא ועל דא, אבל אלדד לא הצליח להתרכז כל כך בשיחתם. דרך המראה הבחין בבחורה הממתינה עם אחיה. הוא השפיל את עיניו, אבל לא יכול היה להיפטר מהתחושה שהיא מסתכלת עליו. הוא קיווה שכל הסיפור המוזר יסתיים, למרות שמשהו בתוכו חש אחרת. 

התספורת הסתיימה ואלדד נפרד ממיכאל ויצא במהירות מהמספרה. כשהגיע לבני ברק הצליח להסיח את דעתו מכל המקרה. הוא חזר לדירת הבחורים ולסדר המיוחד של ליל שישי. "מחר היום השנים עשר", נזכר לפתע וחייך לעצמו.

בדרך אל המקווה השבועי בשעה שתים עשרה וחצי הפלאפון שלו צלצל. על הקו נשמע קול נשי צעיר ולא מוכר: "שלום, האם אני מדברת עם אלדד?"

"כן", אמר מבלי להבין מי יכולה להתקשר אליו.

"מדברת שירה", אמרה הבחורה, "אתה לא מכיר אותי למרות שאולי ראית אותי..."

סקרנותו גברה. 

"זה יישמע לך מוזר, אבל אתמול כשהסתפרת אצל מיכאל הספר ראיתי אותך ונראית לי מעניין. אחרי שהלכת ניסיתי לשאול את מיכאל איך ניתן ליצור איתך קשר".

אלדד נדהם. הוא הבין שמדובר באותה בחורה שהסתכלה עליו במספרה. איזה טירוף זה, ריבונו של עולם, חשב לעצמו, איזה ניסיון אתה שולח לי?! הוא נזכר בסיפורים על מגידי שקר שהתגלו בחלומות לכל מיני יראי שמיים והכשילו אותם, אבל כאן מדובר על סבתא כרמלה עליה השלום. 

הוא המשיך לשוחח עמה מעט והבהיר לה דבר פשוט: "אני מוכן להיפגש איתך בתנאי שתלבשי לבוש צנוע, חצאית ארוכה וחולצה סגורה עם שרוולים ארוכים, ובתנאי שתהיי מוכנה לחזור בתשובה ולנהל בית יהודי. אחרת חבל על הזמן שלך ושלי..."

הוא היה בטוח שדבריו יסיימו את השיחה.

"אני מוכנה", ענתה לתדהמתו.

הם נפגשו. אלדד גילה בחורה שסיפרה כי תמיד הרגישה משיכה לחיים היהודיים, אבל לא ידעה איך להיכנס לזה עד שראתה אותו במספרה. בסיום פגישתם הרגיש שהיא מוצאת חן בעיניו, אבל איך ייתכן שחוזר בתשובה מזה עשר שנים שספון באוהלה של תורה יתחתן עם בחורה שלא יודעת כלום על היהדות?! הוא התלבט ממושכות, ומה שהכריע את הכף היה דבר החלום. 

אלדד ושירה התחתנו. הוא לימד אותה את יסודות היהדות והיא הכניסה לחייו רעננות והתחדשות, ובעיקר אמונה שאצל הקדוש ברוך הוא הכל ייתכן, וכי התגלות בחלום אינה בהכרח סיפור סבתא...