בשבע 529: הזדמנות לתיקון השירות הצבאי

שירות אזרחי-לאומי אינו פתרון להשתתפות הציבור החרדי והערבי בנטל. השירות הלאומי כמכבסה להלבנת ההשתמטות. רק העיסוק בהגנת אזרחי המדינה מצדיק גיוס כפוי למסגרת צבאית. החיילים ימשיכו להרגיש פראיירים אם השירות הלאומי יוכר כמסלול שווה ערך לצבא. נוצרה כעת הזדמנות לעריכת רפורמה כוללת בשירות הצבאי, לקצר את שירות החובה לכלל המתגייסים ולבסס את הביטחון השוטף על צבא קבע מקצועי. צה"ל יעסוק בביטחון בלבד ויספק תנאי מהדרין שימנעו התחלנות של דתיים וחרדים בצבא.

הרב אליעזר מלמד , כ' בשבט תשע"ג

הבעיה שבפתרון השירות הלאומי

בעקבות דברים קודמים שכתבתי על המחלוקת הציבורית בנושא השירות הצבאי, הגיעה אליי השאלה הבאה.

שאלה: לא הבנתי מדוע הרעיון של שירות לאומי לא יכול לפטור את הבעיה? לחרדים ולערבים יש בעיה מצפונית לשרת בצבא, אז צריך למצוא אפיק שירות במסגרת אחרת, כמו המסגרת שנמצאה לבנות הדתיות שעושות שירות לאומי במקום שירות צבאי.

תשובה: החשש הוא שבמקום לפתור את הבעיה, ימצאו דרך לדחייתה במסגרת השירות הלאומי. וכיוון שאין בדרך זו פתרון אמיתי, הבעיה תחזור לפתחנו כשהיא כפולה ומכופלת. ואסביר את דברי בהרחבה.

מטרת הגיוס לשירות צריכה להיות דאגה לביטחון המדינה, ולא יצירת מסגרת שתיראה שוויונית. יותר מזה, רק הגיוס לצבא כדי להגן מפני האויב מצדיק שירות חובה, ולא שום התנדבות אחרת - לא כמורה חיילת ולא בקליטת עלייה. את הערכים החשובים הללו יש לקיים במסגרת אזרחית. הצבא נועד למען הביטחון, והכנסתו לתחומים אחרים מחוללת נזקים, שהעיקרי שבהם הוא טשטוש הערך הגדול והמרכזי של צה"ל - להגן על העם היהודי מפני אויביו. לשם כך צריכים החיילים להיות מוכנים למסור את נפשם, לשם כך עליהם לקבל על עצמם משמעת נוקשה ולהסכים לקיים פקודות. ואין להשוות לערך זה שום תחום אזרחי אחר. 

פתרון השירות האזרחי יפורר את ערך צבא העם

הניסיון להשוות בין מתנדבי השירות האזרחי לחיילים שעוסקים בביטחון יגרום בהכרח לביטול מושג צבא העם, בגלל חוסר השוויון בין החיילים העוסקים בביטחון למתנדבים למיניהם. המתנדבים הללו יזכו לכל המענקים השונים בלי להשתתף במסגרת הצבאית התובענית - ובכללה הכשרה צבאית מינימלית לשעת חירום - ושוב יהפכו בכך את המתגייסים לשירות קרבי לפרייארים. 

חוסר יעילות

בנוסף לכך, חוסר היעילות שבמערכות ההתנדבות יגרום בסופו של דבר לביטולן, מפני שבמדינה מפותחת כשלנו, שבנויה על טכנולוגיה מתקדמת, אין צורך בכל כך הרבה מתנדבים לא מקצועיים. אך מכיוון שהם ייחשבו כחיילים, המדינה תצטרך להעניק להם דמי קיום ולהחזיק צוות אדיר של מנהלים, פקידים ומדריכים כדי לתפעל אותם.

ואם בכל זאת ייכנסו המתנדבים לתפקידים שאינם דורשים מקצועיות, התוצאה תהיה שכל אותם אזרחים חלשים שאין להם הכשרה מקצועית לעבודה טובה יותר, ייהפכו למובטלים. לא רק שהם יאבדו את עבודתם ואת כבודם, המדינה גם תצטרך לשלם למובטלים אבטחת הכנסה, ובמקביל לממן את המתנדבים שתפסו את מקומם כדי "לשרת את העם". 

סיפורים לדוגמה

כבר היום השירות האזרחי סובל מחוסר יעילות. הנה למשל, בחור מבני הציבור החרדי התנדב לשירות לאומי באחת הספריות הגדולות. אבל כפי שסיפר אחד העובדים שם, בכל עת שביקשו ממנו למצוא ספר, הוא אמר שהוא לא יודע לחפש ספרים. כשביקשו שיעביר ספרים ממדף למדף, טען שאינו מכיר את המדפים או שכואב לו הגב. כשביקשו שיעדכן את המחשב, אמר שאינו יודע להשתמש במחשב הזה. וכך העביר את השירות הלאומי שלו בבטלה או במקרה הטוב בקריאת ספרים "למען העם". 

בחור אחר התנדב במשך שנה במכבי אש. כשנשאל על ידי חבריו האם הוא יודע לכבות אש, השיב בכנות שהוא מפחד מאוד מפני האש, ולכן אין מצב שייצא עם הכבאים לכבות שריפות. הוא אמנם היה מוכן לתרום יותר, ובהתחלה שלחו אותו לבית חולים, אך לא היתה לו אפשרות להישאר שם בגלל שצירפו אותו לצוות של בנות, ולכן שלחו אותו למכבי האש למרות שאמר להם שהוא מפחד מהאש. אז מה הוא יכול לעשות? 

האשם אינו במתנדבים אלא במסגרת

לא המתנדבים אשמים אלא המסגרת. כדברי הפתגם: "לא העכבר גנב אלא החור". כאשר אדם עובד בעבור משכורת, הוא יודע שאם לא יבוא לעבודה יפוטר ויפסיד את משכורתו והוא מתאזר באחריות ומגיע לעבודה. כאשר חייל לא מגיע למלא את תפקידו, הוא נשפט ויושב בכלא. אבל כלפי מתנדבים שאינם מגיעים בזמן למקום שירותם אין כמעט סנקציות, מלבד הוצאתם ממסגרת השירות. והאינטרס הלאומי כיום הוא הפוך - לתת להם לסיים את שירותם, ולהלבין בכך את השתמטותם. 

רק מי שבא לשירות הלאומי עם אידיאלים גבוהים ויכולת התמדה יכול לשרת באופן ראוי, שיש בו תרומה ממשית. אבל אנשים רגילים אינם מצליחים לשרת כראוי במסגרת שאינה צבאית או שמקבלים בעבורה שכר חודשי. וכבר אמרו חכמים: "אסיא דמגן - מגן שווה" (ב"ק פה, א). כלומר רפואה שנעשית בחינם, מתוך רצון טוב, שווה חינם. שהואיל והרופא אינו מקבל שכר, הוא אינו טורח להשלים את עבודתו כראוי.

השירות הלאומי

השירות הלאומי נוסד לפני קרוב לשישים שנה מתוך רצון טוב למצוא לבנות הציבור הדתי אפיק שדרכו יוכלו לתרום למדינה. הבנות שהתנדבו היו חדורות תודעת שליחות עמוקה, והיה אז צורך לאומי בעובדים שאינם מקצועיים, ולכן תרומת השירות הלאומי למדינה היתה משמעותית. אם עכשיו השירות הלאומי יהפוך למכבסה לאומית להלבנת ההשתמטות, עלולה להיווצר מציאות טרגית של מסלול שתחילתו בכוונות טובות, ובסופו יהרוס את ערך השירות בצבא, עד שלא תהיה עוד ברירה אלא להפוך את צה"ל לצבא של שכירים. 

הזדמנות לתיקון

הדיון הציבורי החריף בשאלת השוויון בנטל בעת הבחירות והרכבת הקואליציה, יחד עם הקרע הציבורי והעלבונות ההדדיים, יוצר הזדמנות לשינויים יסודיים שהצבא צריך לעשות כדי להתאים את עצמו למטרותיו הבסיסיות.

כדי לכלול את כל האזרחים במסגרת השירות בלי ליצור אבטלה, יש לקצר את משך השירות הצבאי לכלל החיילים, תוך עידוד חיילים איכותיים, גם כאלה שאינם קצינים, לשירות קבע ממושך ביחידות קרביות וביחידות טכנולוגיות. 

האזרחים הערבים

במסגרת זו מוכרחים להתמודד עם שאלת השירות של האזרחים הערבים לטובת המדינה. אם יש קושי ביטחוני בגיוסם הישיר לצבא, אזי צריכים למצוא אפיק רציני שבו יוכלו לתרום למדינה ולביטחונה, ולא לקהילותיהם בלבד. אפשר למשל לחשוב על יחידת בנייה צבאית לטובת המחנות והכבישים בעלי החשיבות האסטרטגית.

ביטול חובת גיוס לבנות

במסגרת זו יש צורך לבטל את חובת השירות הצבאי לבנות. שכן ברור שמבחינה הלכתית לא ניתן לגייס את הבנות הדתיות, וממילא גיוס חובה לבנות מנציח חוסר שוויון. בנות שירצו להתגייס יוכלו לעשות זאת על פי בחירתן ולפי צורכי הצבא, בשכר או בהתנדבות. על ידי כך ייפתרו חלק מבעיות הצניעות בצבא, שבעטיין רבים מבני הציבור הדתי מתקשים לשרת בצבא, ורבים מבני הציבור החרדי אינם מסוגלים לשרת בצבא.

בתוך כך תיפטר בעיה נוספת: כיום בנות ישראל מתחילות את לימודיהן הגבוהים בפיגור של שנתיים לעומת בנות במדינות המערב המפותחות, מבלי שיש בכך צורך אמיתי. 

צבא ולא חיל חינוך לתפיסות ליברליות חילוניות

בתוך מסגרת רפורמה כוללת, צריך לצמצם את חיל החינוך לעיסוק במורשת קרב בלבד, ולא לשם העברת תפיסות עולם ליברליות חילוניות.

לא ייתכן שהצבא ישמש כיום בתפקיד של אופוזיציה ליהדות המסורתית, כאשר לא מעט חילונים רואים בצבא כלי מרכזי לחינוך ולשינוי הציבור החרדי, הדתי והמסורתי. עובדה מדאיגה היא שאנשי שמאל, אשר מתנגדים לרוב פעילותו של הצבא, תומכים בשירות לכל כדי להשתמש בצבא כמכשיר לחינוך ליברלי שמאלני, שנתפס בצדק אצל רבים כסוג של התבוללות רוחנית. 

האמת הכואבת

האמת הכואבת חייבת להיאמר: במסגרת הצבא רבים מהצעירים הדתיים עזבו את שמירת התורה והמצוות. עובדה מצערת זו גרמה לבני הציבור החרדי להתנכר לשירות הצבאי ולראות בכפיית השירות גזירה קשה שנועדה לקלקל את חינוכם של הצעירים. עד שישנם עסקנים שמשווים זאת לגזירת הקנטוניסטים ברוסיה לפני מאה וחמישים שנה, שבמסגרתה גויסו נערים יהודים צעירים לצבא הרוסי ורובם לא חזרו לחיק היהדות.

כעיקרון, הציבור הדתי-לאומי בחר בצדק להמשיך לשרת בצבא, מפני שזו מצווה גדולה להגן על העם והארץ. הבעיה היא שהחלטה זו לוותה בשגיאות הרות אסון. מתוך רצון טוב הסכים הציבור הדתי להתפשר על דברים רבים, ובכך הפקיר את בניו לכפיית חילוניות בצבא. בעבר הרחוק, רוב המתגייסים הדתיים לצבא הפכו במהלך השירות לחילוניים. כיום מדובר בכעשרים אחוזים. זהו תשלום נורא עבור החברה הדתית. זו הסיבה לכך שאחוז גבוה כל כך מבני הציבור הדתי הפכו לחרדים. על פי ניתוח נתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, קרוב למחצית מהורי החינוך החרדי כיום למדו בעצמם בחינוך הדתי.

הטענות נגד החרדים

כאשר טוענים שהחרדים צריכים להתגייס לצבא, אך לא מכינים את הצבא באופן המתאים לכך, הרי שבעצם טוענים שצריך לכפות על הציבור החרדי לשנות את אורחות חייו. במקום שהרמטכ"ל יכריז ברבים שהצבא צריך לחנך את חייליו לשוויון מגדרי, ובכלל זה חובת שמיעת שירת נשים באירועים צבאיים, כפי שעשה לפני כשנה, עליו לעסוק בתחום שעליו הוא מופקד - ביטחון! 

השאיפה ליצור דרך צה"ל כור היתוך לישראליות חילונית, גרמה לכך שציבור הולך וגדל אינו מוצא בו את מקומו. האחריות הלאומית מחייבת לשחרר את צה"ל מעיסוק בפמיניזם וכדומה. אין כאן תביעה לכפות על חייל חילוני אורח חיים דתי, אלא שהצבא הישראלי ככלל יהיה מחויב למסורת ישראל, כשם שהמדינה היהודית מחויבת למסורת ישראל. 

הלוואי ונציגי הציבור החרדי יפעלו למען צביונו היהודי של הצבא ולמען גיוס בני הציבור החרדי והדתי בתנאי מהדרין, ובכך ישלימו את מה שהחסירו מנהיגי הציבור הדתי. ואזי במקום להתגונן ולנסות להסביר מדוע משתמטים, יעשו תיקון גדול מאוד, ורבים מבני הציבור החרדי יוכלו לקיים בהידור את המצווה הגדולה להגן על העם והארץ במסגרת צה"ל.

היחס ללומדי תורה

מתוך כך גם היחס ללימוד התורה יקבל את מקומו המקודש והראוי בחברה הישראלית, מעל ומעבר לכל סוג של לימוד חול. מפני שרק לימוד התורה מהווה יסוד נצחי לקיום עמנו. וממילא כשאין הכרח ביטחוני גמור, צריך לדחות את שירותם הצבאי של הלומדים תורה בשקידה.