בשבע 529: הקיפוח העדתי כבר לא אלקטורלי

דווקא תשדיר הבחירות של ש"ס הוא הוכחה לכך שעדות המזרח הפכו מישראל השנייה לבני זוג מבוקשים. מעניין לראות איך תתייחס התקשורת ליאיר לפיד לאחר שיהפוך לשותפו של נתניהו. במועצת יש"ע לא טרחו לכנס את המליאה לפני שהודיעו על בחירת מנכ"ל ויושב ראש חדשים.

. , כ' בשבט תשע"ג

נוכח המרירות הרבה שעוררה המתקפה של הליכוד על הבית היהודי, נשכחו כמעט לגמרי דברי הקטרוג של הרב עובדיה יוסף שכוונו אף הם נגד הבית היהודי. האם כינויים כגון "בית של גויים" ו"כפירה בתורה" פחות מעליבים מתג המחיר והדרת הנשים שיוחסו על ידי הליכוד לאורית סטרוק ומוטי יוגב? רק מעטים בתוכנו ביטאו זעזוע מהדברים. בבית היהודי קיבלו את ההתקפות בצורה קצת משועשעת. אורי אורבך טען שהגידופים שהשמיע הרב הוכתבו לו על ידי שלושת הבנדיטים (והתכוון כנראה להנהגה המשולשת של ש"ס). ייתכן שבציונות הדתית כבר הורגלו לניסוחים של הרב עובדיה ובמיוחד בעונת הבחירות, ולכן סירבו להתרגש. 

אולם מעבר לכך ניתן היה לראות במתקפה הזאת אם לא אחת מסטירות החיבה שמרעיף הרב עובדיה על בכירי ש"ס אז לכל הפחות מחמאה, המלמדת כי גם בש"ס סופרים אותנו. הרב עובדיה פתח בהרעשה כבדה על הבית היהודי מאותם שיקולים שבגללם תקף את ישראל ביתנו בבחירות 2009. הפעם הבית היהודי ולא אביגדור ליברמן נתפס כאיום על מאגר הקולות של ש"ס. ייתכן שקרב הבלימה שניהלה ש"ס נגד הבית היהודי הצליח להחזיר כמות של מתלבטים מהבית היהודי לש"ס, אבל מפלגה פוליטית שמתמחה בקרבות בלימה מאבדת את יכולתה להסתער קדימה.

ש"ס קיוותה לשחזר את הישגה ההיסטורי מ-1999, כאשר אריה דרעי חוזר לקדמת הבמה וש"ס קולטת לתוכה את המאוכזבים מביצועיה הכלכליים של ממשלת הליכוד ואת המודאגים מהגזירות הכלכליות שבפתח. מומחי בחירות טענו בתחילת המרוץ שהאופטימיות בש"ס מוצדקת. בפועל הליכוד אמנם נפל, אבל ש"ס לא עלתה מעל 11 המנדטים, ולראשונה מאז הופעת הבכורה שלה בבחירות 1984 ראתה את הציונות הדתית עוקפת אותה בקלפי. 

תחת הכותרת "להחזיר עטרה ליושנה", ש"ס עמדה לאורך השנים על שתי רגליים: חיזוק המסורת תחת הנהגת מרן, והרמת קרנה של יהדות ספרד המקופחת. הרב עובדיה ממשיך לשמש עוגן למפלגה, אבל מול קריאת הקרב להתלכדות עדתית הניפו הפעם יאיר לפיד ונפתלי בנט, איש לפי סגנונו, את דגל הישראליות.

הציבור החרדי בישראל עדיין שוכן לשבטיו, אבל הציבור הכללי והציבור הציוני-דתי מתגברים על העדתיות בקצב מזורז. אנו מבחינים בתהליך הזה במיוחד מתחת לחופות. חסרים לי נתונים מדויקים, אבל על פי התרשמות מהשטח, שיעור הנישואין הבין-עדתיים כבר מגיע לחמישים אחוז. בלי ששמה לב לכך, ש"ס עצמה הודתה בתופעה בתשדיר הבחירות שלה - התשדיר המדובר ביותר בקמפיין. למי שלא יצא לו לצפות נספר כי כוכב התשדיר הזה הוא חתן ספרדי שנבוך מהעובדה שכלתו הרוסית הטרייה קיבלה אישור ליהדותה בפקס ממש בדקה התשעים מתחת לחופה. 

כאשר החל גל העלייה הגדול של שנות התשעים ממדינות חבר העמים, הורגש מתח בין דוברי הרוסית לספרדים. חלק מהמתח נבע מחששם של הספרדים שמא העולים החדשים ידחקו אותם שוב לתחתית הסולם הסוציו-אקונומי. אולם כאשר אנו רואים את הכלה הבלונדינית בעלת המבטא הרוסי מערימה על בחיר לבה הס"ט התמים, המסר הוא הפוך. אם הרוסייה כה מתאמצת ללכוד את החתן דנן, סימן שהיא רואה בו מציאה. במערב ובמיוחד בארה"ב מגפת נישואי התערובת מתפשטת בגלל עליית קרנם של היהודים כבני זוג רצויים בזכות כושר השתכרות, רמת השכלה ומידות טובות נוספות. 

הפנייה אל תחושות הקיפוח הפכה להיות מיושנת כמו החזרתו של אריה דרעי. ש"ס תיאלץ למצוא תחליף בבחירות הבאות.

התקשורת שבה לסורה

הכישלון של הליכוד ביתנו בבחירות אפשר גם למפלגת התקשורת לזקוף קומה. אם מישהו סבר שדי בהופעת 'ישראל היום' ובניסיון להטמיע ב'מעריב' את רוח 'מקור ראשון', מסתבר שהוא טעה. מפת התקשורת נותרה מוטית שמאלה, במיוחד כאשר מדובר בתקשורת האלקטרונית. "מה זאת השנאה בעיניים?" שאל גדעון סער את העיתונאים לאחר פרסום המדגם. השנאה היתה, נשארה ושוחררה. 

כאשר יואב קרקובסקי חש חובה ליידע את הציבור שיגאל עמיר המליץ להצביע לבית היהודי, ואמנון אברמוביץ' הופך את ג'רמי גימפל למי שכבר מפוצץ את הר הבית (תוך העמדת חייו של גימפל בסכנת פגיעה על ידי קנאים אסלאמיים), לא מדובר במילוי תפקיד עיתונאי אלא בהתערבות בכוח במערכת הבחירות. כאשר חנן קריסטל מייעץ לנתניהו להותיר את הבית היהודי בחוץ ובכך להשתחרר מ"עניבת החנק של המתנחלים", הוא התרחק מתפקיד הפרשן והפך לפעיל פוליטי. 

השאלה המסקרנת היא איך תטפל התקשורת ביאיר לפיד, שמצד אחד הגשים את החלום של כל עיתונאי להפוך לכוכב אבל מאידך תומך בנתניהו. האם יהפוך לפיד לברק?

הבחירה של מי?

בעלון השבת 'יש"ע שלנו' הופיעה ידיעה תחת הכותרת "הבחירה שלנו" שהציגה לקוראים את יו"ר מועצת יש"ע החדש, אבי רואה. לגבי יש"ע, ניתן להסכים שהיא באמת שלנו מכוח שייכותה לכל עם ישראל, גם מי שאינם מתגוררים בה. אולם כאשר מדובר בראשי מועצת יש"ע, מה פשר הצירוף "הבחירה שלנו"? הרי מדובר באנשים שהנהלת מועצת יש"ע בחרה בלי להיוועץ בתושבי יש"ע. אפילו לא טרחו להזמין את מליאת המועצה, גוף שבו יושבים נציגי היישובים אך אינו מתכנס כמעט אף פעם, כדי לברך על המוגמר. 

כדי שאובן כהלכה: הביקורת מתמקדת בשיטת הבחירה, ואינה מופנית לגופם של בעלי התפקידים החדשים. אין שמץ של ספק שגם אבי רואה וגם מנכ"לו החדש רוני שכנר הם אנשים ראויים בהחלט. קיימת גם מידה של צדק היסטורי בבחירה ברוני שכנר, שהפך לשעיר לעזאזל העיקרי בעקבות דו"ח טליה ששון. עברו הביטחוני העשיר של שכנר עשוי גם להביא תועלת עם התחממות הגזרה. גם שירותו בעבר כראש מועצת דרום הר חברון, אזור שאינו מן הקלים למפעל ההתיישבותי, מכשירה אותו לתפקיד. לאחר שתפקיד יו"ר מועצת יש"ע נדד בימי דני דיין לשומרון הוא חוזר כעת לידי ראש מועצת מטה בנימין, ואנו מאחלים לאבי רואה שכר כפנחס (ולרשטיין). 

ואם האנשים כה מתאימים, אז מה הטעם לחזור לקרבות האבודים על דמוקרטיה פנימית במועצת יש"ע והרחבת מעגל ההשתתפות בתוכה? את התשובה יספקו לקחי הבחירות האחרונות לכנסת. מי היה מאמין שהבית היהודי, שהיה על סף גסיסה, ישקם את עצמו על ידי פתיחת שורות ומתן כוח ההכרעה בידי מתפקדיו? ואם הבית היהודי יכול, גם מועצת יש"ע יכולה. 

לו היתה מועצת יש"ע המתחדשת מאמצת את תכנית ההבראה של הבית היהודי, היינו שומעים על מועמדים ראויים נוספים (ואולי אפילו מועמדות). היינו זוכים גם לראות את המועמדים מסתובבים ביישובים בדרך לחוגי בית ומחדשים את המגע הישיר בין ההנהגה לשטח. חידוש הקשר הפך לחיוני יותר דווקא לאור תוצאות הבחירות האחרונות.

הציבור ביש"ע לא בדיוק אימץ את המלצתם של ראשי המועצות כאשר הגיע לקלפי. ימים יגידו מי צדק בהערכותיו. אפשר בהחלט לכבד את שיקוליהם של דני דיין וראשי המועצות שהמליצו להצביע מחל. אבל זה היה יותר מכובד אילו תמיכת ראשי המועצות היתה פחות מונוליטית. ראשי המועצות ביש"ע הזכירו בהתנהגותם את עמיתיהם בשלטון המקומי שערקו בשעתו מהליכוד לקדימה, ועתה חזרו הביתה עם קריסת קדימה וחזרתו של הליכוד לשלטון. שלא במתכוון סיפקה מועצת יש"ע תחמושת למקטרגיה. כידוע, טענת המלעיזים היא שראשי המועצות תלויים בתקציבי ממשלה, והתלות הזאת מסרסת את יכולתם להוביל מאבקי מחאה נגד הממשלה. המקטרגים להערכתי במיעוט, אבל היה מקום ללמוד משהו מהישגי הבית היהודי וחבל שזה לא נעשה.