גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

העתיד כהרף עין - ידידיה מאיר

אני מה-זה מכיר את החומרים שהעסיקו את לפיד במשלח היד הקודם: חיפוש נושא, חיפוש פאנצ'ים, חיפוש הקובץ משבוע שעבר עם החומרים שנשארו להשבוע, שינוי שם הקובץ לתאריך העדכני, ויכוח עם האישה על משהו אישי מדי שרוצים להכניס לטור. לא בדיוק סדנת הכנה למנהיגות
31/01/13, 23:29
.


אני מתפלא שהטור הזה עדיין מתפרסם פה השבוע. הוא הרי כבר די ותיק, לא? ואם יש משהו שהבחירות הוכיחו בצורה חד משמעית, זה שהעם לא רוצה ימין ולא רוצה שמאל, לא רוצה צדק חברתי ולא כלכלה חופשית. העם רוצה חדש. מי שהיה קודם – צריך ללכת הביתה. לאו דווקא כי היה לא טוב, אלא פשוט כי כבר היה. ומי שלא היה מעולם – הוא הדבר הנכון. לא כי אנחנו יודעים שהוא כזה מוצלח, אולי כן ואולי לא, אבל מה שבטוח זה שהוא עוד לא היה. 

עזבו רגע דעה פוליטית, ותראו אילו פרלמנטרים מנוסים הושלכו כאן לסל המחזור: מיכאל איתן, רוני בראון, עתניאל שנלר, רונית תירוש, שלום שמחון, דליה איציק, דני איילון (טוב, אותו לא העם זרק), זבולון אורלב, בני בגין, דן מרידור, זאב ביילסקי, דניאל בן סימון, אהוד ברק. 

ושלא תבינו לא נכון, אני באופן אישי לא בדיוק מצטער שדליה איציק, למשל, לא בכנסת, אבל האם היא לא היתה ציר נאמן לשולחיה, שהם ככה זרקו אותה מהכנסת? מה הם גילו פתאום שגרם להם לנטוש את קדימה בהמוניהם, שלא ידעו בבחירות הקודמות, כשנתנו לה 28 מנדטים?

התשובה היא: ישראל רוצה מנהיג חדש. לא חזק, חדש. ואני במקום לפיד הייתי מתחיל לדאוג. כי החל מליל המדגמים בעשר בלילה שעון החול התהפך. מיום ליום ומדקה לדקה לפיד נהיה פחות חדש. ואתם תראו איך עוד בסך הכל ארבע שנים יגידו עליו את הנוראה שבהשמצות במערכת בחירות אצלנו: אתה פוליטיקה ישנה!


האם הסוקרים של מערכת הבחירות פישלו? הרי בימים שלפני הבחירות איש מהם לא דיבר על 19 מנדטים ל'יש עתיד'. גם לא על משהו קרוב לזה. בסקר האחרון שפורסם ביום שישי שלפני הבחירות המספרים המחמיאים ביותר דיברו על 13 מנדטים. אז איפה טעו הסוקרים? ובכן, הם לא טעו. נכון ליום שישי כך אכן נראתה תמונת המנדטים. לא היתה שום דרך להגיע לתוצאה אחרת. כל כך הרבה זמן לפני הבחירות, ארבעה ימים תמימים, אי אפשר להעריך מי ינצח. כמות עצומה של בוחרים קיבלו את החלטתם ועיצבו את משנתם הפוליטית-מדינית-חברתית רק בימים ראשון-שני-שלישי. 

ואולי זה מה שכל כך מטריד במספר העצום הזה, 543,458 אנשים שבחרו בלפיד: לא עמדותיו בדבר גיוס בחורי ישיבות ונושאי דת ומדינה (עברנו את טומי, נעבור גם את יאיר), לא הדעות המדיניות שלו (מה הן בעצם?), מה שמדאיג זה העובדה שמאות אלפי ישראלים שרובם הגדול לפי כל החיתוכים הם אינטליגנטים, מצליחים, משכילים, הצביעו סתם. הם הסתכלו ימינה ושמאלה ופשוט לא מצאו מישהו יותר טוב באזור, אז הם פשוט בחרו באיש המפורסם והפופולרי שהם אהבו כל השנים בטלוויזיה ובעיתון. ואגב, הציונות הדתית עשתה אולי טעות בעניין הזה. היא הציבה בראש הרשימה את נפתלי בנט שבהחלט הביא תוצאה נאה והגדיל את הכוח הפוליטי, אבל אתם יודעים כמה מנדטים היה מביא שוואקי? 


ביום רביעי, בבוקר שאחרי הבחירות, כתב יוסי ורטר, הכתב הפוליטי של עיתון 'הארץ', את הדברים הבאים: "בעוד כחודש עשוי לפיד למצוא עצמו בחדר הקבינט נחשף לחומרים מודיעיניים וביטחוניים שהוא כלל לא העלה על דעתו שהם קיימים". מדהים כמה מהר זה התרחש. חודש? הרבה קודם. זה קרה ממש למחרת, ביום חמישי שעבר, כשהמנהיג החדש הגיע לפגישה ראשונה בבית ברחוב בלפור שהוא חולם לגור בו יום אחד. אפשר לדמיין את נתניהו מנהל שיחה חביבה עם לפיד, מן הסתם היו בדיחות ודברי נימוסין, אבל לא בטוח כמה נתניהו היה מרוכז. ממש באותן שעות הוא הרי קיבל עדכונים שוטפים על הנשק הכימי בסוריה, על פיצוץ מסתורי במתקן גרעיני באיראן, ועל עוד אי אלו עניינים שללפיד בכלל אסור להיחשף אליהם כרגע. ונאמר שייחשף, מה יבין? 
עמוד 1 מתוך 2
הקודם | הבא