בשבע 530:חוק יסוד המדינה היהודית

להפוך את העקרונות החשובים של הסטטוס-קוו בענייני דת ומדינה לחוקי יסוד. הרכב הכנסת מוכיח שהציבור מעוניין בחיזוק הזהות היהודית. לעגן בחוקי יסוד נושאים כמו שבת, נישואין וגירושין כהלכה וחוק השבות. הנחיתות החוקתית של חוקי היהדות מאפשרת לבתי המשפט לשחוק אותם באמצעות חוקי היסוד. האם ברית מילה וסדר פסח מוכיחים שהחקיקה הדתית מזיקה?. חובת החולה לפשפש במעשיו ולבדוק את השורש הרוחני של מחלתו. תפילה לפני טיפול רפואי . ברכה לאחר טיפול רפואי שיש בו סכנה.

הרב אליעזר מלמד , כ"ז בשבט תשע"ג

משימתה של הכנסת החדשה

לאחרונה אנו שומעים קריאה לבחון מחדש את הסטטוס-קוו בענייני דת. אכן כך, הגיע הזמן לטפל בצביון היהודי של מדינת ישראל ולעגן את העקרונות החשובים שבבסיס הסטטוס-קוו באופן חוקתי.

יש הסבורים שהציבור הישראלי הולך ומתרחק מהעקרונות הדתיים שהנחו את קובעי הסטטוס-קוו, והיום כבר לא נכון לכפות מנהגים דתיים כבעבר באמצעות חקיקה. אולם מהרכבה של הכנסת החדשה ניכר שהתהליך הוא הפוך: הציבור הרחב מבין שחייבים לחזק את הזהות היהודית של המדינה, והמפלגות השונות נענות לרצונו ומצרפות חברי כנסת דתיים לשורותיהן. כך הגענו לכארבעים חברי כנסת דתיים, כאשר גם מאלו שאינם מוגדרים דתיים - רבים מחשיבים את עצמם כמסורתיים ומצהירים בפומבי שהזהות היהודית של המדינה חשובה להם מאוד. 

קביעת הזהות היהודית בחוקי יסוד

הגיע הזמן לקבוע בחוק יסוד את מעמדה של השבת, שצריכה להישמר בכל המסגרות הממלכתיות והציבוריות. לא ייתכן שערך מרכזי כל כך בחיי עמנו יבוא לידי ביטוי בהסכמים זמניים או בחוקי עזר עירוניים בלבד. כשם שערך כבוד האדם וחירותו מעוגן בחוק יסוד, ולא נסמך על רצונו הטוב של כל אדם טוב והגון, כך צריך לקבוע את השבת בחוק יסוד.

גם החוקים הקיימים כיום בקשר למעמד האישי בנישואין וגירושין, לפיהם קשרי משפחה או התרתם נקבעים על פי ההלכה בבתי דין רבניים כמסורת ישראל סבא, צריכים לקבל מעמד גבוה של חוקי יסוד. לאחר מכן אפשר יהיה למצוא לבעיות אישיות וחריגות פתרונות בתקנות שונות, אבל אסור שבעיות אלו יפריעו למדינת ישראל לעגן את קדושת המשפחה בחוק יסוד. כיום בעקבות בעיות אישיות חריגות, בית המשפט העליון מכרסם במעמד בתי הדין וערכי המשפחה היהודית בשם חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. עיגון חוקי נישואין וגירושין בחוק יסוד ימנע כרסום מסוכן זה.

גם את חוק השבות הידוע הכרחי לעגן בחוק יסוד, שכן חוק השבות הוא אחד הסממנים המובהקים לזהותה היהודית של המדינה, וכיוון שאינו חוק יסוד, בית המשפט העליון מכרסם בו בשם ערכי הדמוקרטיה.

גם את שמירת הכשרות במוסדות המדינה ובמוסדות הציבור יש לעגן בחוק יסוד.

גם אופיו היהודי של צה"ל צריך להיקבע בחוק יסוד, ועל ידי כך רבים מן החששות של בני הציבור החרדי יתפוגגו.

גם מעמד לימוד התורה בישיבות צריך להיקבע בחוק יסוד, כאחד הערכים החשובים של התחייה הרוחנית שבשיבת ציון. 

יהודית ודמוקרטית

רבים מנציגי הציבור החילוני טוענים תמיד שהמדינה היא "יהודית ודמוקרטית". אם כך, לא ייתכן שהצד הדמוקרטי יקבל גיבוי ומעמד בחוקי יסוד ובעוד חוקים רגילים רבים, ואילו הצד היהודי יקבל ביטוי מצומצם ונחות ערך בחוקים רגילים. חוסר איזון זה יוצר מצב שבכל התנגשות משפטית בין ערכים חילוניים ליברליים ליהדות, מעמדה של היהדות על התחתונה. 

יש לזכור שלכנסת שלנו יש עדיין תוקף של אספה מכוננת, ועל כן יש בסמכותה לחוקק חוקי יסוד שהם כעין פרקים של חוקה. 

מן הראוי להקים ועדה מכובדת של רבנים ומשפטנים, כדי להכין מסכת חוקי יסוד וחוקים רגילים על מנת לעגן את יהדותה של מדינת ישראל באופן חוקתי.

ארה"ב וישראל

יש טוענים שעדיף שכל ענייני הזהות היהודית יהיו נתונים לבחירה חופשית, על פי עקרונות הפרדת הדת והמדינה במערב. הדוגמה הבולטת לכך היא ארה"ב, שיש בה הפרדה מוחלטת בין הדת למדינה, ויחד עם זה הדת תופסת בה מקום חשוב.

למעשה, ארה"ב היא מדינה חילונית לגמרי. הדת אמנם תופסת מקום חשוב בחיי היחידים שגרים בה, אבל כמדינה היא חילונית, שכן היא מדינת מהגרים בני עמים שונים ודתות שונות, שרק הצד האזרחי משותף ביניהם, לא הצד הלאומי או הדתי. לעומת זאת, מדינת ישראל הוקמה על ידי העם היהודי, מתוך ציפייה של דורות לחזור לארץ ולבנות בה מדינה יהודית כחזון הנביאים. 

היחיד והציבור

יש טוענים שעדיף לכל ענייני הדת שיהיו נתונים לבחירה חופשית, וכראיה לכך מביאים את מצוות ברית המילה, שאין שום חוק שמחייב לעשותה, ולמעלה מתשעים אחוז מהציבור מלים את בניהם מתוך בחירה. טענתם מבוססת על השוואה מוטעית בין היחיד לציבור. מצוות ברית מילה, כמו גם ליל הסדר, הן מצוות שהיחיד מקיימן. בעוד השבת, מעמד המשפחה, חוק השבות, החינוך וכיוצא בזה באים לידי ביטוי גם במסגרות ציבוריות ולאומיות. 

מטבעו של עולם, כל ערך ציבורי מכביד במידת מה על היחיד. ואף על פי כן הכל מבינים שכאשר מדובר בערכים חשובים, יש צורך לעגנם בחוק ולא להניחם בידי בחירתו החופשית של כל יחיד. האם אפשר לבסס את מערכת הבריאות על רגש ההתנדבות?! האם אפשר להניח לתנועה בכביש להתנהל על פי נימוסיהם של הנהגים?! האם אפשר להניח את גביית המיסים לרצונם הטוב של האזרחים?! גם החינוך אינו יכול להתנהל על פי בחירה חופשית מוחלטת של ההורים. ולכן כל מי שזהותה היהודית של מדינת ישראל חשובה לו חייב לפעול לקביעת עקרונותיה היהודיים בחוקי יסוד. 

צריך לציין שעמדה עקרונית זו נקבעה מתוך רצון והסכמה מלאים בין מייסד התנועה הציונית ד"ר הרצל לרב ריינס מנהיג המזרחי. ומאז ועד היום, הציבור היהודי ברובו הגדול מעוניין לשמור ואף לחזק את אופייה היהודי של מדינת ישראל.

תפילת החולים לפני הטיפול

לעיתים גופו של האדם נעשה חולה והוא נצרך לעסוק ברפואתו. וראוי לו לדעת ששורש המחלה נעוץ בחיסרון רוחני שנגרם על ידי חטא, או מפני שהיה צריך לעלות למדרגה גבוהה יותר, וכיוון שלא עלה, באו עליו ייסורים לזככו ולרוממו. ולכן יחד עם זה שהאדם הולך לרופא ומטפל בעצמו בדרכים הטבעיות, עליו לערוך חשבון נפש כדי לבחון מה שורש מחלתו, וכפי שאמרו חכמים (ברכות ה, א): "אם רואה אדם שייסורים באים עליו - יפשפש במעשיו". וזה היה חטאו של המלך אסא, שגם לאחר שחלה בגלל חטאיו שלח לדרוש ברופאים ולא פשפש במעשיו לעשות תשובה ולא התפלל, שנאמר: "וגם בחוליו לא דרש את ה' כי ברופאים" (דברי הימים ב' טז, יב).

וגם כאשר הרופאים בטוחים שרפואה מסוימת תעזור לחולה, עדיין יש בדבר ספק, הן מצד שגוף האדם מורכב ואין לרופאים אפשרות לעמוד על כל התהליכים שמתחוללים בו, והן מצד ששורש המחלה נעוץ בנפש. ועל כן בלא עזרה משמיים שום רפואה לא תועיל. וזהו שתיקנו חכמים להתפלל לה' שהטיפול הרפואי יצליח, ומתוך כך נתעורר לתשובה.

לפיכך, חולה שנכנס לטיפול רפואי יאמר לפני כניסתו: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקיי שיהא עסק זה לי לרפואה, כי רופא חינם אתה" (ברכות ס, א; שו"ע או"ח רל, ד). ואדם בריא שרוצה להדר ולומר זאת גם לפני שהוא לוקח כדור נגד כאב ראש וכיוצא בזה, תבוא עליו ברכה. 

ברכה לאחר ניתוח 

לאחר טיפול רפואי שיש בו סיכון מסוים כדוגמת ניתוח, תיקנו חכמים לברך: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם רופא חולים" (ברכות ס, א; שו"ע או"ח רל, ד). כיוון שברכה זו נדירה, רבים שוכחים לאומרה לאחר הניתוח, ואחר כך מצטערים שהפסידו את ההזדמנות לברך ולהודות לה' על צאתם לשלום מהניתוח. וראוי לבתי החולים לתלות את נוסח הברכה בחדרי ההתאוששות, כדי להזכיר למי שרוצים לברך לומר אותה.

הסוברים שאין לומר שם ומלכות

אמנם יש סוברים שאין לומר ברכה זו בשם ומלכות, מפני שבגמרא לא נזכר במפורש שאומרים בה שם ומלכות, אלא רק כתוב "ברוך רופא חולים". וגם ראשונים רבים כתבו בספריהם "ברוך רופא חולים" בלי להזכיר שם ומלכות. בנוסף לכך, גם מהגרסאות המדויקות ברמב"ם עולה שאין לומר ברכה זו בשם ומלכות. וכך כתבו למעשה: פרי מגדים (רל, א"א ו), אשל אברהם, ומשנה ברורה (רל, ז). וכן הורו רוב הפוסקים הספרדים המאוחרים, ובכללם מו"ר הראשל"צ הרב מרדכי אליהו זצ"ל בסידורו, והלכה ברורה (לר"ד יוסף רל, ו). 

הטענות לומר שם ומלכות

ויש להשיב על דבריהם, שכך רגילים לכתוב הרבה ברכות בגמרא ובראשונים בלא שם ומלכות. ובכל אופן אין אחד מגדולי הראשונים שכתב במפורש שאין להזכיר בברכה זו שם ומלכות. ולהפך, מצאנו בדברי ראשונים רבים שכתבו את הברכה עם שם ומלכות, ומהם רב סעדיה גאון, סמ"ג, סמ"ק, ראב"ן ואורחות חיים. וכן כתב רבי יוסף קארו בבית יוסף (סימן רל, ד), וכן כתבו רבים מהפוסקים האחרונים (לבוש, פרישה, ט"ז, ח"א, קצוש"ע).

הלכה למעשה כפסק מרן הרב קוק

מרן הרב קוק זצ"ל הורה שכל היוצא מטיפול שיש בו סכנת חיים מסוימת יאמר את הברכה בשם ומלכות, ואם לא היתה בו סכנה - יאמר בלא שם ומלכות. ואף יוצאי ספרד שרוצים לסמוך על מרן הרב קוק רשאים לברך בשם ומלכות, שכן פסק מרן רבי יוסף קארו בבית יוסף (סי' רל), וכן פסק ר' יצחק בואינו בשלחן מלכים (רל, ה). גם יוצאי תימן רשאים לברך, שכן פסק בשתילי זיתים (רל, ז).