הרפורמה האחרונה של נאמן

שר המשפטים יעקב נאמן פתח את הקדנציה שלו בניסיון נועז לפצל לשניים את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה. לאחר שנאלץ להתקפל מול לחצי הגוורדיה המשפטית, הוא שקע בתרדמה למשך ארבע שנים. רגע לפני סיום כהונתו הוא מבקש להעביר רפורמה שתכפיף את לשכת עורכי הדין ליועץ חיצוני.

יאיר שפירא , כ"ז בשבט תשע"ג

כבר ארבע שנים ישן לו עו"ד יעקב נאמן שנת ישרים. השבוע, רגע לפני שהוא מפנה את לשכת שר המשפטים, הוא הקיץ פתאום. אחרי קדנציה סוערת של קודמו בתפקיד, פרופסור דניאל פרידמן, נראה היה תחילה כי שנותיו של נאמן במשרד המשפטים עומדות להיות משמעותיות לא פחות. השר החדש-ישן, שהודח מתפקידו בממשלת נתניהו הראשונה לאחר שפרקליטת המדינה יחד עם היועץ המשפטי לממשלה באותם ימים קשרו נגדו קשר ותפרו לו תיק, חזר אל המשרד והפיח תקוות שהפעם הוא לא יסתפק בדברי תורה מעת לעת, בעיקר בהרמות כוסית. נאמן כיוון אל השערה וביקש לעשות את המהפכה הדרושה במשרד המשפטים - פיצול תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה.

כל מדינה ושיטת הממשל שלה. כל מדינה והשירות הציבורי המיוחד לה. אך הכלל הנהוג בעולם הוא שמשפטן בכיר אחד מעניק לממשלה ייעוץ משפטי. כמו יועץ משפטי של כל אדם, גוף ומוסד, תפקיד היועץ המשפטי לממשלה הוא להצליח להוציא אל הפועל את הרצונות של לקוחותיו בדרך חוקית. הוא גם זה שמייצג אותם בפני בתי המשפט. ולכן אם הוא עובד לשביעות רצונו של ראש הממשלה והשרים, מה טוב. אם לא - הוא מוחלף. 

משפטן בכיר אחר משמש כתובע הכללי. זהו תפקיד ביניים שבין הרשות המבצעת לרשות השופטת. הוא האיש המוסמך להחליט בנושאים פליליים. הוא מפקח על כל גופי התביעה, ובראשם הפרקליטות, ובמידה רבה הוא זה שמפקח גם על גופי האכיפה. אסור כמובן שאדם כזה יהיה כפוף לאיש, חוץ מהכרעות הרשות השופטת. הוא לא עובד אצל ראש הממשלה והשרים, שהרי סמכותו כתובע פלילי תקפה גם לגביהם. הוא עצמאי לגמרי בהחלטותיו ובהנחיות שהוא מתקין עבור אלו הכפופים לו.

מדינת ישראל גידלה מפלצת בדמות משרה החולשת גם על הייעוץ המשפטי לממשלה וגם על התביעה הכללית. אדם שמצד אחת אמור לייעץ לממשלה על המותר והאסור, ומצד שני סוברני לחלוטין בהחלטותיו. אדם שמצד אחד מייצג את הממשלה, ומאידך אי אפשר להחליפו ובמידה רבה גם אי אפשר להתווכח עם קביעותיו. אם זה נשמע לכם כמו פגיעה ביכולת הממשלה לשלוט, כמו פגיעה בדמוקרטיה, הרי שזה העניין בדיוק.

יצור הכלאיים הזה הוא המקור ללא מעט שערוריות מפורסמות, ושערוריות שראוי היה שיתפרסמו. אחת מהן היא למשל ההנחיה שהוציא לפני שנים יועץ משפטי לממשלה, בה הוא קבע כי היועצים המשפטיים של משרדי הממשלה כפופים אליו. אם הוא היה רק יועץ משפטי לממשלה, הרי שזו היתה המלצה שהממשלה והשרים היו יכולים לקבל או לדחות. אבל הוא גם התובע הכללי, ולכן לא בטוח שמותר להם בכלל להתווכח. עיוות אחר, מקומי וקטן אך מפורסם מאוד, הוא סיפור מגרון. שם היועץ המשפטי לממשלה הציג בבית המשפט עמדה מנוגדת לדעת הממשלה. אם הוא היה רק יועץ משפטי לממשלה, הרי שראש הממשלה היה יכול פשוט לפטר אותו. להודיע לבית המשפט שהאיש שמייצג אותו כבר לא מייצג אותו, ולשלוח במקומו יועץ משפטי חדש. אך כאן מדובר בתובע כללי, אחד שאי אפשר לפטר סתם בגלל שלא מרוצים משירותיו. וכך מוגשת לא פעם לבית המשפט 'עמדת מדינה' שהיא לא עמדת הממשלה אלא עמדת הפקידים של משרד המשפטים.

הכובע הכפול של היועמ"ש קיים אמנם מאז קום המדינה, אך מדובר במפלצת שהולכת ומתפתחת, הולכת ומנכסת לעצמה כוח וסמכויות. ההשתלטות של השנים האחרונות על היועצים המשפטיים של משרדי הממשלה היא רק דוגמה אחת מני רבות. דוגמה אחרת היא למשל הרפורמה המתגבשת בחוק התכנון והבנייה. 

אולי הצלחתם לשמוע לאחרונה שבמשרד המשפטים טוענים בתוקף כי משרד ראש הממשלה מכשיל את הניסיונות להאריך את כהונתה של המשנה ליועמ"ש לעניינים אזרחיים, שרית דנה, מסיבות שאינן ענייניות. האמת היא שהסיבה העניינית הראשונה שלא להאריך את כהונתה של עו"ד דנה היא שדנה סיימה את הקדנציה המותרת לה על פי חוק. הסיבה השנייה היא הרפורמה בחוק התכנון והבנייה. ראש הממשלה בנימין נתניהו ביקש לעשות רפורמה בחוק. הוא לא יכול היה להטיל את המשימה הזו אלא על היועץ המשפטי לממשלה, או ליתר דיוק על הממונה על התחום במשרד היועץ, עו"ד דנה. היא הכינה הצעת חוק שלא נשאה חן בעיני נתניהו ממספר סיבות. אחת מהן היא שעל פי ההצעה של דנה גם ועדות התכנון, שהיום הן גופים עצמאיים, יוכפפו בפועל למשרד היועץ המשפטי לממשלה.

זו דוגמה אחת מני רבות להתעצמותו של היועמ"ש. אליה יש להוסיף כמובן את המהפכה החוקתית של בית המשפט העליון, זו המפורסמת שלקחה לעצמה את הזכות לפסול חוקים של הכנסת, והלכה והרחיבה את זכותה להתערב בפעולות הממשלה. כעת קל יותר להבין מדוע לפעמים נדמה שנבחרי הציבור רוצים ללכת בדרך אחת, אבל איכשהו העניינים מתגלגלים בדרך אחרת.

כבר בימים הראשונים לכניסתו לתפקיד נאמן הסתער על המשימה, וביקש שהממשלה החדשה תפצל את התפקיד ובמקומו של היועמ"ש מני מזוז תמנה שניים - יועץ משפטי ותובע כללי. הגוורדיה המשפטית הזדעזעה. אמות הסיפים רעדו. נתניהו כרגיל נבהל. נאמן ניסה להילחם, אך נתניהו הטיל וטו ונאמן נאלץ לרדת מהעץ. הוא הבטיח מהפכה שקטה, שינויים דרמטיים במשרד המשפטים ובבתי המשפט שיגיעו ללא מהומות. מהלכים דרמטיים אך שקטים ורכים כקטיפה. ונרדם. 

מהפכה בלשכה

השבוע כאמור הוא הקיץ מארבע שנות שינה, והכריז על מהפכה. לא בבית המשפט העליון, גם לא במשרד היועמ"ש, אלא בלשכת עורכי הדין. נאמן הבטיח מהפכות שקטות, ונראה שהוא הולך לקיים. עובדה היא שלא שמעתם שום קולות רוגז ומחאה, ושתי סיבות לדבר. האחת - הוא בחר להעמיד בראש המהפכה את יקירת המערכת, שופטת בית המשפט העליון בדימוס ותומכת נלהבת של הקרן החדשה לישראל, השופטת איילה פרוקצ'יה. והשנייה, והמהותית יותר, היא שבסופו של התהליך שבו פתח נאמן השבוע עלולה גם לשכת עורכי הדין להיות מוכפפת למשרד המשפטים.

לשכת עורכי הדין אף פעם לא הייתה מקום שקט ונטול שערוריות. אבל הבחירות האחרונות ללשכה כמעט הביאו אותה לכדי שיתוק מוחלט. במשך שנים רבות שלטו בלשכה סיעות השמאל, בתחילה בראשותו של עו"ד שלמה כהן ואחר כך בראשותו של עו"ד יורי גיא רון. לפני שנה וחצי נערכו בחירות חדשות וגיא רון הודח. במקומו נבחר לעמוד בראשות הלשכה עו"ד ברזילי. הרוב בוועד המרכזי שנבחר (מעין הרשות המבצעת של הלשכה) תמך גם הוא בברזילי, אך המועצה הארצית שנבחרה (מעין רשות מחוקקת של הלשכה) נשלטה בידי יריביו. המציאות של מועצה לעומתית לראש הלשכה הסתבכה עוד יותר כאשר תומכים של ברזילי בוועד המרכזי ערקו למכנה היריב, וראש הלשכה איבד גם אותו. הוועד ניסה למנות ועדות מקצועיות שונות, אלו שאחראיות על חלק ניכר מפעילות הלשכה, אך ברזילי הכשיל זאת פעם אחר פעם בתמרונים פרוצדורליים שונים. במקומן הקים ברזילי כמין ועדות ייעוץ לראש הלשכה שעקפו את הצורך לשתף בבחירתן את יריביו הפוליטיים. הם מצדם עשו תרגיל דומה והקימו ועדות נגדיות הכפופות לרוב המוצק שלהם במועצה. קיצורם של דברים, כבר חודשים רבים שבלשכת עורכי הדין בוקה ומבולקה. 

ראש הלשכה, ברזילי, החליט שלא לשתוק על הקמת הוועדות של המועצה, ועתר נגדה לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב. השופט ד"ר קובי ורדי נחרד מהמהומה. הוא קבע כי הוועדות שהקימה המועצה אינן חוקיות, וביטל את החלטותיה על הקמתן. הוא קבע גם כי התנהלותו של ברזילי בעייתית ביותר, ואם היתה האופוזיציה אליו עותרת לבית המשפט, הרי שגם התמרונים הפוליטיים של הלשכה היו מרוסנים. השופט ורדי, שכבר עסק לאחרונה בסכסוכים אחרים במועצה על רקע מערך הכוחות הבלתי אפשרי שנוצר בה בעקבות הבחירות האחרונות, סיים את פסק הדין שלו בהערה חריפה. "המצב הקיים הינו בלתי אפשרי, מבזה ומביש ומביא לשיתוק פעילות חשובה ונחוצה לעורכי הדין", כתב השופט והעיר כי "ייתכן ואין מנוס במצב הקיים, הפוגע אנושות בציבור עורכי הדין ובאינטרס הציבורי, מלהגיע לפתרון חוץ מערכתי, כמו מינוי גוף חיצוני ו/או גורמים חיצוניים שינהלו את הלשכה ויפקחו עליה לטובת ציבור עורכי הדין ותפארתם... כמובן שאיני דן ואיני מכריע בכך, אך מן הראוי שנושא זה יועלה על סדר היום הציבורי ויימצא לו פתרון".

לא עבר שבוע מפסק הדין ונאמן הסתער על העניין בכל עוז. הוועדה שבראשות פרוקצ'יה עתידה להמליץ על מספר שינויים מבניים בלשכה. בין השאר היא צפויה להמליץ על האפשרות להכפיף לפחות חלק מהתנהלות הלשכה לגורם חיצוני, על פי הערתו של השופט ורדי.

מי יחתום על הכשרות?

רבנים ראשיים לישראל נבחרים לכהונה של עשר שנים על פי הלוח העברי. מכיוון שזכינו ובארבעים השנים האחרונות ממלאים הרבנים הראשיים את ימי כהונתם, הרי שכבר ארבעים שנה מסיימים רבנים ראשיים את כהונתם בניסן, ובניסן מתחילה כהונתם של רבנים ראשיים אחרים. עד ניסן השנה נותר עוד כחודש, ולא נראה שבשבועות הקרובים מישהו יוכל להיערך לבחירות חדשות לרבנות, כך שהפסח הקרוב עתיד לעבור עלינו בלי רבנים ראשיים. 

העניין צפוי לעורר לא מעט בעיות. אחת החמורות שבהן קשורה למערך הכשרות בירושלים, שם לא מצליחים לערוך בחירות לרבנים ראשיים חדשים לעיר כבר כמעט עשר שנים. באין רב ראשי לעיר, הופקדה החתימה על תעודות הכשרות בבירה בידיו של הרב הראשי היוצא, הרב יונה מצגר. אלא שמניסן הקרוב לא יישבו בירושלים לא רב עיר ולא רב ראשי לישראל, ולא יהיה מי שיחתום על תעודות הכשרות המיוחדות הנדרשות לפסח. 

לפני כחודש פנה עורך הדין ד"ר אביעד הכהן לשני המשפטנים המופקדים על התנהלות הרבנות הראשית, עו"ד הראל גולדברג ממחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים, ועו"ד ירון קטן היועץ המשפטי של הרבנות, והתריע על העניין. השניים התחילו לפעול כדי שמועצת הרבנות הראשית תסמיך מבעוד מועד רב שיוכל לחתום על תעודות הכשרות בירושלים בהיעדרם של רב ראשי ורב עיר.