חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 530ראשיהפצה

לחזור לשותפות הטבעית - שולחן עורך

היחס המנוכר של נתניהו וש"ס הוליד ברית בין בנט ליאיר לפיד. אולי עוד לא מאוחר להתעשת ולבסס את הקואליציה על השותפות הטבעית בין הליכוד לגוש הדתי-חרדי.
07/02/13, 01:27
עמנואל שילה

1. אם בליכוד חורקים שיניים בימים אלו מול הברית הבלתי צפויה שקמה לפתע בין יאיר לפיד ונפתלי בנט, נדמה כי עליהם לבוא בטענות קודם כל אל עצמם. אם התביעות של לפיד נראות לנתניהו מרחיקות לכת ומכבידות, אם ההתבטאויות על הפלתו של נתניהו בתוך שנה וחצי נראות לו גם מאיימות וגם יהירות, עליו לשאול את עצמו מי ניפח את לפיד ומפלגתו לממדים המפלצתיים הללו. והתשובה היא שנתניהו והליכוד הם האשמים העיקריים - גם בהצלחתה האלקטורלית המפתיעה של 'יש עתיד' בבחירות וגם בתובענות המופרזת שהיא מגלה בדיונים הקואליציוניים.

2. הליכוד היה יכול לקבל את יאיר לפיד נוח יותר, בראש מפלגה קטנה יותר. זה היה קורה אם במקום לצאת במתקפה מכוערת ודמגוגית נגד מוטי יוגב, אורית סטרוק וג'רמי גימפל, היה הליכוד טורח לספר לבוחרים, למשל, מה הן דעותיה של יעל גרמן - לשעבר חברת מרצ וכיום מספר 3 ב'יש עתיד'. אבל מובילי קמפיין הליכוד השקיעו את כל המשאבים במאבק על הקולות שבין הליכוד לבית היהודי. בשבועות הסמוכים לבחירות הליכוד התחפש למועצת יש"ע, החתים את ראשי המועצות ביו"ש על עצומות תמיכה בו, העביר החלטות לטובת פיתוח ההתיישבות שעוכבו במשך שנים, וגרם לאוהדי ההתיישבות להתפלל למערכת בחירות פורייה שכזאת פעמיים בשנה. 

אבל השלל הגדול של קולות צפים שריחפו באוויר יצא הפעם דווקא שמאלה מהליכוד - ממפלגת קדימה המתפרקת. הליכוד לא עשה כמעט כלום כדי לקלוט את המנדטים הללו, והניח להם ליפול לידי יאיר לפיד, ציפי לבני ואפילו מרצ. כפי שכבר ניתחו רבים, המתקפה על הבית היהודי לא הביאה לליכוד מנדטים, אלא רק הבריחה בוחרים מבנט ללפיד. וכך, במקום לפרגן לשותפה טבעית ונאמנה שקמה מעפר והיתה אמורה להיות ההפתעה הגדולה של מערכת הבחירות, מוצא הליכוד את עצמו נאלץ לחפש נוסחה שתכנס בקואליציה אחת את המפלגות החרדיות עם בנו של טומי לפיד.

3. גם לאחר שנודעו תוצאות הבחירות, נתניהו והליכוד טעו כשחיזרו אחרי לפיד בלהיטות שהגדילה עוד יותר את תחושת הכוח ויכולת המיקוח שלו. במקום זאת היה על נתניהו להבהיר מלכתחילה שיש אלטרנטיבה ללפיד. עם כל הכבוד להצלחתו, 31 מנדטים זה עדיין הרבה יותר מ-19, וניתן להקים קואליציה די בקלות גם בלי 'יש עתיד'. שותפותיו הטבעיות של נתניהו - הבית היהודי והמפלגות החרדיות, נותנות לו רוב קואליציוני בסיסי של 61 מנדטים. ביחד עם שני המנדטים של שאול מופז - שדי ברור שיצטרף לכל קואליציה שבה יוצע לו תפקיד של שר - מתקבלים 63 מנדטים. בהחלט קואליציה שניתן לעבוד איתה. מכאן ואילך ניתן לצרף שותפים נוספים במחיר סביר - אם לא מיד אז בהמשך הקדנציה. גם יאיר לפיד היה יכול להצטרף, אך בלי לנסות להכתיב ביהירות את מספר השרים בממשלה, את הקו המדיני ואת המספר הזעום והמופרך של תלמידי ישיבות שיזכו להסדר 'תורתו אומנותו'. 

4. הדרישה של לפיד להגביל את מספר השרים בממשלה ל-18 בלבד היא מסוכנת במיוחד מבחינתו של נתניהו. כאילו לא די לו בהתמרמרות המופנית כלפיו מנציגי המחוזות ברשימת הליכוד שנשארו מחוץ לכנסת, כעת הוא גם לא יוכל לרצות חלק מהשרים הוותיקים והח"כים שהצליחו בפריימריז, שימצאו את עצמם מחוץ לממשלה. 

לא שאין בסיס מוצדק לדרישתו של לפיד. בקדנציות האחרונות התרגלו ראשי הממשלות לחלק בנדיבות תפקידי שרים מיותרים כדי לקנות אצבעות בכנסת ולהבטיח את היציבות הקואליציונית. זה הגיע עד לכדי חזירות מוחלטת בכנסת היוצאת, כאשר סיעת 'העצמאות' בת חמשת הח"כים שוחדה בלא פחות מארבעה תפקידי שרים כדי לאפשר לנתניהו להשלים ארבע שנים של קואליציה יציבה במיוחד (אגב, מבחינה כלכלית הבזבוז הזה עולה הרבה פחות מלקיים מערכת בחירות פעם בשנתיים). אז באמת הגיע הזמן לשים גבול לאינפלציית השרים. אבל לקצץ באבחת חרב אחת לכדי 18 שרים בלבד, זו דרישה פופוליסטית שיאיר לפיד יכול להרשות לעצמו רק משום שחברי מפלגתו הם כולם ח"כים חדשים, שלא יעשו צרות אם לא יתמנו לשרים. לנתניהו זה יהיה הרבה יותר קשה. למעשה לפיד מניח כאן פצצה עם מנגנון השהייה שמאיימת על שרידות הקואליציה. 
עמוד 1 מתוך 2
הקודם | הבא