חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 530ראשיהפצה

לא יותר משינוי קוסמטי - עמיאל אונגר

אם שינוי שיטת הממשל הוא בלתי נמנע, מוטב להסתפק בהעלאת אחוז החסימה. קידום מינויו של צ'אק הייגל לשר ההגנה משדר הסרה של האופציה הצבאית מול איראן מסדר היום. ללא מסע בחירות ציוני-דתי לרבנות הראשית, האינרציה שנוצרה בתוך המערכת תגרום לכך ששוב ייבחרו המועמדים החרדים.
07/02/13, 01:27
.

בפוליטיקה הישראלית תמיכה בשינוי שיטת הממשל אינה כרוכה בסיכונים. היא רק מעניקה אצטלה של רפורמטורים גדולים לפוליטיקאים המקדמים את שינוי השיטה. כולנו רוצים לקוות כי בעיות שלא הצלחנו לפתור במשך 65 שנות קיומה של המדינה יבואו על פתרונן ברגע שנבצע טיפול שורש בשיטת הממשל. בתוכנו אנחנו יודעים שזה לא יקרה, אבל איך אמרו באוסלו - חייבים לנסות! היינו אמורים ללמוד מניסיונם של היפנים והאיטלקים, שבשנות התשעים ביצעו שינוי יסודי בשיטת הבחירות, אך בפועל כלום לא השתנה אצלם. 

לאחר שנכשל הניסיון לעבור לבחירה ישירה של ראש הממשלה, שרק החריפה את הבעיה ולכן בוטלה, לא כדאי לתור אחרי שיקוי פלא נוסף. שיטת ממשל אינה דבר שמחליפים כמו גרביים. נטל ההוכחה תמיד מוטל על מי שמציע את השינוי, היות ושינוי שיטת ממשל חדשות לבקרים יוצר זילות כלפי מוסדות השלטון, ובכך פוגע באותה משילות מפורסמת שאנשי הציבור משווקים לנו את חשיבותה. 

האזהרות הללו מושמעות כאן היות והכנסת ה-19 דווקא עשויה לחוקק שינוי בשיטת הממשל, לאחר שמכל קצווי הקשת הפוליטית נשמעת הדרישה לערוך שינויים. שינוי סדר העדיפויות הלאומי, עשיית צדק חברתי ושוויון בנטל תלויים באילוצים תקציביים, ועלולים לעורר התנגדות חריפה. לעומת זאת, שינוי שיטת הממשל כרוך בתהליך חקיקה בלבד והציבור אינו נדרש לשלם עליו (או כך לפחות נדמה לו).

מכיוון שקשה לחסום את הדרישה לשינוי שיטת הממשל, כדאי לתעל את הדחף הזה לאפיקים שלא יזעזעו את המערכת יתר על המידה ואף עשויים להיטיב עמה. העלאת אחוז החסימה ל-5 אחוזים אינה צעד מהפכני, אבל הצעד הזה בהחלט יפעל לצמצם את מספר המפלגות ויצנן את יצר הפלגנות וההרפתקנות שפגע בנו בבחירות האחרונות. 

מאידך, יש להימנע מהברקות נוסח ההצעה להכתיר כראש הממשלה את העומד בראש הרשימה הגדולה (שיטה שהיתה מכתירה את לבני ב-2009). שינוי כזה רק מעביר את חבלי הקמת הקואליציה אל התקופה של גיבוש הרשימות לקראת הבחירות, כאשר כל פלג מאיים בריצה נפרדת אם לא יזכה בפיצוי נדיב מהמפלגה החותרת לשלטון. קדימון לסכנה הזאת ראינו ב-1996, כאשר הליכוד הוריד את רפאל איתן ז"ל מהמרוץ. גם בבחירות הללו יש הטוענים שהליכוד שילם לישראל ביתנו יותר משוויה האמיתי בשוק.

נסיגה טקטית בלבד

תהליך השימוע של צ'אק הייגל, מועמדו של הנשיא אובמה לתפקיד שר ההגנה של ארה"ב, מעורר רגשות מעורבים. האופטימים שואבים עידוד מהעובדה שהשימוע בסנאט התרכז באמירותיו השנויות במחלוקת של המועמד לגבי המזרח התיכון והשדולה הפרו-ישראלית. תחת מטר השאלות נאלץ הייגל לגמגם ולבצע נסיגה כללית. הרגע המביש ביותר עבור המועמד הגיע כאשר נשאל על ידי הסנאטור לינדסי גראהם לגבי ההאשמה שהטיח ב-2006, על פיה הפחד שמטילה השדולה הישראלית גורמת לסנאט האמריקני לבצע מעשי איוולת. גראהם ביקש מהייגל לפרט ולו מעשה איוולת אחד שבוצע מפחד השדולה, או להצביע על סנאטור אחד שהשדולה הילכה עליו אימים. המועמד הנבוך השיב שאינו מסוגל להצביע על אף מקרה ועל שום סנאטור, והודה שמדובר באמירה מאוד לא מוצלחת שהוא מתחרט עליה. למרות שתורגל על יבש שלוש פעמים על ידי הממשל לקראת השימוע, הייגל ביצע מספר מעידות וחולץ על ידי סנאטורים ידידותיים שנידבו לו את הניסוח שהיה אמור לספק בשימוע. לדוגמה, הייגל דיבר על הכלת הגרעין האיראני (שמשמעותו השלמה עם איראן גרעינית), בניגוד לעמדתו הרשמית של הממשל שיש למנוע נשק גרעיני בידי איראן.
עמוד 1 מתוך 2
הקודם | הבא