גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 530ראשיהפצה

שיקוי הפלא - סיפור לילדים

07/02/13, 01:27
אסתי רמתי


אני לא אוהב לשחק בחוץ. כשאני חוזר מבית הספר, אחרי שאני אוכל ומכין שיעורים, אני בדרך כלל מתיישב ליד המחשב. אני מקשקש קצת עם חברים בפייסבוק, ובעיקר משחק. אני אלוף במשחקי מחשב! אין לכם מושג אילו שיאים מטורפים אני מחזיק. יש משחק אחד שאני אוהב במיוחד – מכינים נשקים ושיקויים מיוחדים שנותנים לך נקודות... שם הצלחתי להגיע לרמות לא נורמליות.

אבל ביום שלישי שעבר, הדלקתי את המחשב ו... כלום. מת. "א-מ-א!", צעקתי לעבר המטבח, "המחשב לא נדלק".

אמא הגיעה, מנגבת את ידיה בסינורה. היא הביטה במחשב המכובה, אמרה שאני צודק ושאבא ינסה לסדר את זה כשיחזור מהעבודה. 

"אבל הוא חוזר מהעבודה רק בערב", קראתי, "אולי תצלצלי אליו ותבקשי שיחזור היום מוקדם?"

"עידן, מה קרה לך? אי אפשר להפריע לאבא בעבודה שלו בשביל המשחקים שלך", ענתה אמא, "פשוט תחפש משהו אחר לעשות".

משהו אחר לעשות? מה כבר יש לעשות חוץ מלשחק במחשב? הסתובבתי סחור סחור בבית, אבל וחסר אונים. כאילו החבר הטוב ביותר שלי נטש אותי. 

"עידן, תפסיק בבקשה להסתובב לי בין הרגליים", התלוננה אמא, "לך תקרא ספר או משהו. אין לך חברים?"

"יש לי מלא, אבל הפייסבוק לא עובד!" אמרתי.

"יש גם חברים חיים, ילדים אמיתיים כאלה, שהולכים ומדברים", אמרה אמא בחיוך קטן, אבל היא גם נראתה קצת מודאגת. "אני חוששת שבאמת בזמן האחרון שיחקת קצת יותר מדי במחשב, ולא שמנו לב... מה עם  יוני? פעם הייתם חברים ממש טובים".

יוני... כן, זה נכון, פעם באמת היינו חברים טובים. הוא בכיתה המקבילה, אז בזמן האחרון לא כל כך היינו בקשר, אבל זה היה רעיון לא רע. הרמתי אליו טלפון והוא היה נשמע מרוצה לשמוע ממני. "הי, עידן! כבר חשבתי שהמחשב בלע אותך. אין בעיה שנשחק – אתה חייב לראות אילו שיקויים אני מכין בחצר שלנו".

"שיקויים?!" שאלתי בפליאה.

"כן, בטח. מה, אף פעם לא הכנת שיקויים? אז אתה ממש מוכרח לבוא. חפש אותי בחצר".

יוני גר בקצה הרחוב שלנו, אז תוך חמש דקות הייתי אצלו. מצאתי אותו כורע על ברכיו על הקרקע, ולידו כל מיני בקבוקים עם נוזלים בצבעים מוזרים. 

הוא שמח לקראתי, והזמין אותי לשבת על ידו. "תראה אילו שיקויים מגניבים. לקחתי קצת סבון כלים, טיפה גואש סגול... ראית איזה צבע? בבקבוק הזה שמתי חול מסונן וגם כמה עלי כותרת ורודים שמעכתי. נראה לי שתכף זה יהפוך לוורוד".

"גם אני מכין שיקויים, במשחק המחשב שלי", אמרתי, וניסיתי לשקשק את הבקבוק עם הנוזל החום. 

"עזוב, שם אתה סתם לוחץ על כפתורים ויוצא לך רק את מה שמי שהמציא את המשחק החליט שייצא", אמר יוני בביטול. "כאן זה שיקויים על אמת!" והוא הגיש לי ערימת עלים מעוכים. "תבדוק מה קורה אם מוסיפים את אלה לבקבוק שלך, טוב? אלה עלים מיוחדים, הבאתי אותם מהגינה הציבורית".

שיחקנו עם השיקויים של יוני אולי שעה, ואני חייב להודות שהיה כיף. אפילו הצלחתי לרקוח שיקוי מוקצף בצבע כתום שנצץ מול השמש, ויוני התפעל מאוד. 

"אתה בא גם מחר?" הוא שאל כשהייתי צריך ללכת.

"אם לא יתקנו עד אז את המחשב", אמרתי, ואז הבטתי בשיקוי שלי. "אתה יודע מה? אולי גם אם יתקנו אותו אני אקפוץ אליך".

"מעולה", שמח יוני, "מחר אני מנסה להקים מחנה".