בשבע 531:ההמנון הדו-לאומי

אבי סגל , ד' באדר תשע"ג

אומר זאת כך: אני יכול להבין את הח"כים הערבים שיצאו ממליאת הכנסת לפני שירת 'התקווה'. זה באמת לא בסדר שההמנון הישראלי מתייחס אך ורק לעם היהודי ומדיר את אזרחי ישראל הערבים. יש לציין, עם זאת, שגם דגל ישראל וכן סמל המדינה הם בעלי אופי יהודי, אפילו יהודי-דתי. לכן אני מצפה מאותם ח"כים ערבים שלא ייכנסו כלל למשכן הכנסת כל עוד הדגל והמנורה מופיעים בו באופן כה פרובוקטיבי ומתריס. בשום אופן לא להיכנס. לעולם.

העזיבה ההפגנתית של הזועביז הטרידה השבוע גם חלק מהח"כים היהודים, ביניהם הח"כית החדשה רות קלדרון. "צר מאד היה לי ביציאת חברי הכנסת הערביים לפני שירת 'התקוה'", כתבה בדף הפייסבוק שלה (הכתיב החסר במקור), "מישהו מכיר מאמצים לתקן את המילים כך שיכילו את כל אזרחי ישראל?" ובכן, הייתי מעוניין לעזור לד"ר קלדרון, ולו כדי לעודד את השימוש שלה בפייסבוק כחלק מהעבודה הפרלמנטרית. לפיכך, אני מציע כאן שיר אחר שיחליף את 'התקווה', שיר שלטעמי כל אזרחי ישראל יכולים להזדהות איתו, יהודים וערבים כאחד. והוא הולך כך:

"קומו ילדי המולדת / הגיע יום התהילה / נגדנו ניצבת העריצות / דגל מוכתם בדם הונף / שומעים אתם, בשדות / גועים הגייסות הפראים הללו / מגיעים עד זרועותינו / לשסף את בניכם, את רעיכם / אל הנשק, אזרחים! / היערכו בגדודים / צעד, צעד! / ירווה דם טמא / את תלמינו / אהבה קדושה למולדת / הדריכי, תמכי בידנו הנוקמת / חירות, חירות יקרה / הילחמי לצד מגִנייך / תחת דגלינו, כדי שהניצחון / ירוץ לקול צלילייך הגבריים / כדי שאויבייך הגוססים / יחזו בניצחונך ובתהילתנו".

בסדר, זהו ה'מרסייז' הצרפתי. אז מה? מי אמר שהמנון חייב לייצג מדינה אחת בלבד? זהו שיר שללא ספק הולם את מקומנו במזרח התיכון, והוא יכול לשמש את שני העמים המתגוררים בארץ ישראל. בזמן שירת ההמנון החדש חנין זועבי תוכל לפנטז על שובה של האינתיפאדה, ואילו אני – ובכן, אני יודע מי הם הפראים הבאים לשסף את בנינו ורעינו, אבל אשאיר את זה לעצמי כי למה להסתבך.

המאזין מ'העין'

לא מכבר נודע כי אתר האינטרנט 'העין השביעית' יקבל את פרס ביקורת התקשורת של האגודה לזכות הציבור לדעת. ברצוני לערער על ההחלטה ולקבוע כי האתר אינו ראוי לפרס. ומדוע? בגלל טור אחד שפורסם בו בסוף השבוע האחרון. הכוונה לדברים שכתב ד"ר יובל דרור במסגרת המדור 'הטור היומי', היוצאים בחריפות נגד תכנית הרדיו 'המילה האחרונה' בגל"צ. אם לסכם את הנושא במשפט אחד: גבב המילים השטחי והבכייני של דרור מעיד יותר מאלף עדים על האכסניה שבה הוא כותב, אתר שמאל תועמלני ולא אתר של ביקורת תקשורת.

טוב, מובן שהפסקה הקודמת היא הבל ורעות רוח מתחילתה ועד סופה. 'העין השביעית' ראוי או לא ראוי לפרס בשל מכלול פעילותו, ואי אפשר לשפוט אותו בגלל טור אחד. אלא מה? הדברים הקודמים שכתבתי הם בדיוק מה שעשה אותו יובל דרור באותו מאמר: על סמך 25 דקות האזנה קרע האיש לגזרים את כל 'המילה האחרונה'. ולא זו בלבד, אלא שדרור כתב את ביקורתו על סמך תכנית שבה נעדר אחד המגישים הקבועים (קובי אריאלי) ובמקומו הופיע ממלא מקום (אבישי בן חיים). האם כך ניתן לקבוע מסמרות על התכנית כולה?

ייתכן, כמובן, שדרור הוא מאזין קבוע ואדוק של 'המילה האחרונה', ושאת התכנית הספציפית הוא הביא אך ורק כדוגמה מייצגת. ייתכן שלאוזניו נשמעת התכנית כולה כ"תעמולה", והאנשים בה מבטאים "עמדות שמרניות, שטחיות וקונפורמיסטיות, שהיו גורמות לאנשי פוקס-ניוז להיראות כחבורת פמיניסטיות רדיקליות", כדבריו. אם אכן כך הם הדברים, דרור נוהג בחוסר הגינות. כי באותה תכנית "שמרנית" נשמעים כל העת טיעונים, על ידי מגיש אחד או יותר, שאינם מסתדרים בדיוק עם התזה שבנה: אמירות פמיניסטיות, תמיכה בהמתות חסד ובשריפת גופות, אהדה לקהילה הגאה, ביקורת בוטה עד השתלחות כלפי קיצוניות חרדית, שאיפה עזה לדו קיום בשלום עם ערביי ישראל, והדוגמאות עוד רבות.

ואם על הגדרת התכנית כשמרנית עוד אפשר להתווכח, הטענה שהיא קונפורמיסטית מכריחה אותנו לפתוח את המילון מחדש. האם ג'קי לוי קונפורמיסט? האם יש אדם רחוק יותר מהליכה בתלם מאשר אברי גלעד? ומה באשר לוויכוח שהתחולל בתכנית, אותה תכנית ספציפית שהוזכרה בטור, כאשר אבישי בן חיים גער בלינור על עמדתה הפרו-ממסדית? מדוע החלק הזה הושמט מדברי הביקורת של יובל דרור? רק כי זה לא התאים לתזה?

אברי גלעד בשידור התכנית צילום: פלאש 90

התכנית לחשיבה בריאה

אם לא הייתי טיפוס תמים, ואני לא, הייתי עלול להאמין שהעיתוי של פרסום הטור אינו מקרי. ממש לאחרונה קיצץ מפקד גל"צ שעה שבועית אחת מ'המילה האחרונה', והיא משודרת כיום רק ארבעה ימים בשבוע ולא חמישה. שמורת הטבע הגל"צית, היחידה שפונה אל המיעוט השולי במדינה שאינו מצביע מרצ או חד"ש, נחתכה מימי ה' לטובת תכנית אחרת. לא מזמן עמדה התכנית הוותיקה כולה תחת איום הכחדה ממשי, וגם כעת יש הטוענים כי הקיצוץ החלקי הוא רק שלב בדרך להיעלמות התכנית מלוח המשדרים. נראה כי יש גם כאלה שדחוף להם, בדיוק בעיתוי הזה, לתת לאפשרות הזו רוח גבית.

קל להבין מדוע רבים בשמאל היו רוצים להעיף את 'המילה האחרונה' מהרדיו שלהם. אחרי שנים רבות של תקשורת הומוגנית המבקרת את הימין, פתאום צצה תכנית המבקרת במידה שווה ויותר את עמדות השמאל (לאו דווקא המדיני) – וזה לא פשוט להיות בצד המותקף, אנחנו יודעים. אבל המסקנה העולה ממאמרו של דרור בעייתית: כל עוד התכנית מבטאת דעות ליברליות ונון-קונפורמיסטיות זוהי תוכנית דעות, מרגע שמובעות שם דעות שמרניות ופרו-ממסדיות - זוהי תעמולה. המסקנה הזו, הכתובה כמעט במפורש, מעידה יותר על הכותב – שאינו יכול להאזין לעמדות שאינן שלו ולו לשעה אחת ביום – מאשר על מושאי ביקורתו.

יתר על כן: לטעמי, חלק מקללותיו (המנומסות) של יובל דרור אינן אלא ברכה. האייטמים מהתכנית שאליה התייחס, הציטוטים שנועדו להוכיח לנו עד כמה שטחית וריאקציונרית תכנית הרדיו הוותיקה, מעידים בעיקר על חשיבה עצמאית, חופשית ובריאה של מגישי 'המילה'. ההתעקשות לא להתלהם נגד פקחי חנייה, חובות תשלום מיסים והתערבויות פוליטיות של שרה נתניהו – מנוגדת לרוח השורה על הציבור בעיקר דרך התקשורת. היא לא מתיפייפת, לא מתחנפת, ובעיקר מרעננת את השיח.

היחס המרגיע והמפוכח אל "המצב" (בעיקר בימי ההגשה של עירית לינור וקובי אריאלי), מתן הפרופורציות נוכח כותרות היסטריות ובומבסטיות או דיונים מתלהמים בכלי התקשורת השונים – זו אחת התכונות החשובות והחיוביות של 'המילה האחרונה'. אתר בנוסח 'העין השביעית' אמור לעשות בדיוק את זה: לבקר טרנדים תקשורתיים וכותרות מגמתיות הנובעים לרוב משיקולים לא עיתונאיים, ולהעמיד אותם בפרופורציות הנכונות. אם ב'העין השביעית' רואים בסוג החשיבה הזה תעמולה, אולי לא כל כך הגזמתי בתחילת דבריי. אולי האתר באמת לא ראוי לקבל פרס על ביקורת התקשורת.

מילה זו מילה

"מלאכת הרכבת הממשלה הפעם קשה ומסובכת וכמעט בלתי אפשרית. אני ניהלתי משא ומתן מ-77' עד 92', אצלי כולם ידעו שמילה זו מילה ודברים שמובטחים מתבצעים" (השר לשעבר משה ניסים בריאיון לערוץ 7, יום ד' שעבר).

"מצדי, אתה יכול לתלות אותו על הקיר" (יצחק שמיר על ההסכם הקואליציוני עם מפלגת התחיה, בעקבות הקמת ממשלת האחדות ב-1988).