ביקורת התקשורת - כתב גל"צ ביו"ש, גדעון לוי בלוד ועוד...

בשבע , ד' באדר תשע"ג

כתבנו בשטחים הכבושים / חני לוז

השבוע שוב הוכיח איש גל"צ המכונה "כתבנו בשטחים" כי הוא בעצם הכתב לקידום ארגוני השמאל הנאבקים במתיישבים.

הכתב האמיץ עידו בן בג'י 'חשף' בפני מאזיני גלי צה"ל מודעה שהתפרסמה ב'מקור ראשון' (ולמען הדיוק נציין שהיא פורסמה קודם לכן בידיעון בית-אל). מדובר במודעה סטנדרטית מאלה המתפרסמות בעיתונות מכורח החוק, על תכניות בנייה. אלא שהיום בנייה ביו"ש היא מעשה מחתרתי, אלים וראוי לגינוי, ולכן משלם המיסים הישראלי מממן את הכתב בערוץ צבאי, כדי ש'יחשוף' את העוולה: בניית בתים בבית-אל.

הכתב, מן הסתם, לא עובר על כל מודעות הבנייה, אלא מקבל טיפ ממישהו איפה ומה לראות. לא בלתי סביר להניח שהטיפ קשור במידה זו או אחרת לארגון המקבל תשלום מקרנות 'אוהבות-ישראל', כדי לרגל אחר הבנייה היהודית ביו"ש. או במילים אחרות: שלום עכשיו. וכך זכה עם ישראל לשמוע את התגובה המאוד מפתיעה של נציג שלום עכשיו על אישורי הבנייה בבית-אל. הכתב אף הצליח להוציא תגובה צוננת ממשתתף כלשהו בוועידת הנשיאים.

למחרת, ביום שלישי, התגאה אותו כתב שהחשיפה שלו הכתה גלים ברחבי העולם. המלשינון עבד והמנגנון המשומן של גינוי ההתנחלויות קם לתחייה. הושמע מעין גינוי מטעם מחלקת המדינה בארה"ב, ורזי ברקאי, השושבין הגאה, לא הסתיר את התפעלותו מפרח העיתונות, ודרש מראש המועצה בבית-אל לדעת למה "מסתירים" את הבנייה.

רק נזכיר שלפני פחות מחודש דיווח אותו כתב על דרישה של צה"ל ומשרד הביטחון לפנות ערבים בדרום הר חברון מאזור שהוא שטח אש. המידע הגיע לכתב מהאגודה לזכויות האזרח שהתכוונה לעתור לבג"ץ. בן בג'י מכר למאזינים את הסחורה של האגודה הידועה בעמדותיה השמאלניות הקיצוניות, ורק את הנרטיב שלה, בלי לעמת אותה מול עובדות ונתונים אחרים. מהבדיקה שלי מול ארגון 'רגבים', התבררו לי עובדות שונות לחלוטין שהוסתרו מהציבור. כשנציג 'רגבים' ניסה לעלות לשידור כדי לתקן את המעוות, הוא לא הורשה להגיע לבמה הצה"לית. שקט, משדרים, אל תפריעו לכתב לענייני השטחים לקדם את סדר היום של ארגוני השמאל ביו"ש. 

כשגדעון לוי מבקר בלוד / עפרה לקס

לפני כחודש הופתעו חברי הגרעין התורני בלוד לגלות שאחת משכונות הגרעין, רמת אלישיב, מככבת בכתבה שלמה ב'הארץ'. כולם ניחשו שפרגון גדול לא יצא מכאן, אבל אפילו האנשים החושבים המעטים בגרעין השתאו מול כתבתו של גדעון לוי, שהיתה רצופת שקרים מתחילתה ועד סופה. 

הכותרת שניתנה לכתבה היתה לא אחרת מאשר "מאחז דתי על הריסות שכונה ערבית...". ובכן: לא מאחז, לא שכונה ואפילו לא ערבית. כמה בתים בלתי חוקיים שפונו תמורת הון עתק, כדי שבתים חדשים יוכלו לקום אחרי שהקרקע נרכשה כחוק. וגם לא ערבית, משום שבאחד הבתים האלה מתגוררת עד היום משפחה יהודית שמסרבת להתפנות. 

לוי ממשיך בעבודה הבלתי עיתונאית שלו, ומביא את הדברים עד לגיחוך אמיתי. תושבי השכונה החדשה ששילמו על דירותיהם ממיטב כספם, סובלים משיפוץ הכביש הראשי הסמוך כבר שנה וחצי. בשל כך חסמה העירייה את הגישה לכביש וציינה בכניסות לכמה רחובות כי "הכניסה לדיירי הרחוב בלבד". לוי רומז שרק דיירי הרחוב היהודים יכולים להיכנס, שקר וכזב. וכן, הם סובלים בסיפור הזה כמו כל תושבי האזור.

לוי יכול היה לפתוח בשיחה אמיתית וכנה עם דיירי הבניינים החדשים ועם הערבים שגרים לידם בתנאים באמת מחפירים. הוא יכול היה לשאול את שני הצדדים האם בתיהם חוקיים, מתי שילמו ארנונה בשנים האחרונות, ובכלל, במה הם עוסקים ביומיום, או באילו תחומים הם מתנדבים. תחת זאת הוא העדיף להגיע למחוזות לאומניים ממש הזויים. והנה טעימה בציטוט השייח' יוסף אלבאז: "יהיה עימות... הם כבר רקדו עם מקלעים בפתח המסגד. אמרתי לאנשים שלי: מי שנכנס עם נשק למסגד - תהרגו אותו. מי שייטפל לבחורות שלנו - נהרוג אותו". בואו תספרו את מספר נושאי הנשק בגרעין התורני בלוד, מתוך 450 גברים לא תגיעו לשתי ידיים. ובכלל, מתי שמעתם לאחרונה שיהודים נטפלים לבחורות ערביות? קצת היגיון לוי, קצת היגיון.

את מי לא סופרים / ישראל מידד

ינון מגל התראיין בשבוע שעבר אצל לי-און אברבך. בנון-שלנטיות שכזו, המראיין שואל/קובע: "הדעות שלך נוטות ימינה, זה ידוע. זה פוגע בך?" ומגל מחזיר לו ברוגע: "ברור. יש מחיר להיות עוף חריג". אמנם מגל אינו מתלונן על נידוי חברתי, אבל מספר שהודר מהמסך של ערוץ 10, כי מנכ"ל החדשות לא אהב את השידורים שלו. מה שכן, אומר מגל, זה לא נעים שיש "דיקטטורה מחשבתית". אבל בניגוד לשנים קודמות, וגם בגלל 'ישראל היום', מותר לנקוט בקו השקפתי ופוליטי גלוי. ואם בעבר היו אג'נדות נסתרות, היום יש חשיפה של הפרצוף האמיתי מאחורי הקו המערכתי.

והנה דוגמה קטנה לאג'נדה. מורן שריר מבקר ב'הארץ' השבוע את סרטו התיעודי של גיל מזומן, 'חנן פורת: איש אמונים', ומוצא בו פגם חשבוני. בניגוד לנטען שכיום "חיים ביהודה ושומרון כ-350,000 יהודים", שריר כותב ש"אוכלוסיית יהודה ושומרון מונה בסך הכל כשני מיליון נפש, פלוס מינוס". אבל מזומן לא התייחס לערבים, כי הסרט עוסק במפעל חייו של פורת, שהוא חידוש החיים היהודיים ביש"ע, ובהקשר זה חשוב לציין דווקא את סך האוכלוסייה היהודית. 

מסכת חייו של פורת משתרעת ממעשי הטיהור האתני והגירושים של מתיישבי גוש עציון על ידי הערבים, כולל קיבוץ רבדים של השומר הצעיר, וכן עטרות, נווה יעקב, בית הערבה, כפר דרום והשטח העירוני של ירושלים 'המזרחית' הכולל את הרובע היהודי, שכונות שמעון הצדיק ועוד - משהו כמו 17,000 יהודים (לפי נתוני אונר"א). מעשים אלה הביאו את מספר היהודים באזור לאפס, בין היתר על ידי מעשי טבח. ומכיוון שהשמאל מגדיר נתונים אלה כאג'נדה ימנית, הנושא הודר מן התקשורת באקט של דיקטטורה מחשבתית. אז לא רק שבסרט על פורת אין העלמת מידע - יש בו תיקון עוולות שנגרמו בידי אנשי וערוצי תקשורת מוטים שעיוותו את תולדותינו בארץ הזו. לערוץ הראשון אשר שידר את הסרט מגיעה תודה.

מבזקי תקשורת

משה נסטלבאום נבחר למנהל ערוץ 1 בידי ועדת המכרזים של רשות השידור, אולם הוועדה טרם הכריזה על המינוי בשל החקירות המתנהלות נגד נסטלבאום בנציבות שירות המדינה. עוד התמודדו על התפקיד: דובר משרד מבקר המדינה שלמה רז והבמאי נפתלי גליקסברג.

כתבת 'קול ישראל' יעל איילון זכתה בפרס אגודת 'לדעת' לתקשורת כלכלית איכותית.

שר המשפטים, יעקב נאמן, אמר בכנסת בתשובה לשאלה של ח"כ נחמן שי, כי "רוב העיתונות במדינת ישראל היא עיתונות מגמתית".

ציטוטים....

"תדהמה ברומא: אפיפיור לא עוזב פשוט באמצע" (ynet)

"הלם: האם ריהאנה וכריס בראון מאורסים?" (nrg)
כל עוד אין זעם, אנחנו בעד

"כשיונית לוי מדברת איטלקית זה כמו אביב בטוסקנה" (מורן שריר, 'הארץ')
אנחנו מעדיפים, אם לא אכפת לך, להישאר בארץ

"בסביבת רה"מ מגדירים כ'מכובדת מאוד' את ההצעה לבנט" ('ישראל היום')
המונח 'סביבה' כולל גם את שרה?