חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 531ראשיהפצהמהדורה דיגיטלית: בשבעאתנחתא

מחיה המשפט העברי - דעות

הוא הפך את המשפט העברי לחלק מהמשפט הישראלי, הנגיש את ספרות השו"ת ולא היסס להתעמת עם השופט ברק * לזכרו של פרופ' מנחם אלון
14/02/13, 02:48
הרב איתמר ורהפטיג

כבר ספדו ספדיא, ותיארו את האיש, תולדותיו ומפעלותיו, ואני לא באתי אלא להאיר נקודת מבט אישית בעיקרה.

הכרתי את האיש הגדול בשלב מוקדם יחסית, כאשר הקים את המכון למשפט עברי ליד הפקולטה למשפטים בירושלים. זכיתי ללמוד אצלו ולעבוד במכון. פרופ' מנחם אלון היה אדם נעים הלכות, שהתעניין גם בשלום העובדים וביתם. מורה דגול וחוקר בעל מעוף. אחת התרומות החשובות שלו היא גילוי ופרסום עולם התשובות. רוב הלומדים מכירים ספרי פסק כרמב"ם ושולחן ערוך, ספרי פרשנות כרש"י ותוספות, אך לא היתה מודעות רבה לעולם רב ועצום שמצוי בספרות השו"ת. פרופ' אלון הראה לנו כי ספרות זו מצביעה בעיקר על חיי הלכה תוססים, אך מלבד הפן ההלכתי יש ערך רב גם להיבט ההיסטורי, לשוני, הגותי הטמון בדפים אלו. ואכן, מלבד המפתח המשפטי, הוציא המכון גם מפתח היסטורי מעניין ורב ערך.

המפעל הספרותי המרכזי שלו הוא ספרו המונומנטלי 'המשפט העברי - תולדותיו, מקורותיו, עקרונותיו' שיצא בשלושה כרכים ובכמה מהדורות. עד היום סטודנטים למשפטים נבחנים על חלקים מן הספר, ומבחינה זו שפתיו דובבות בקבר. אך גם תלמידי חכמים נזקקים לו עקב היקפו העצום המתפרש על תחומים רבים בשדה המשפט. כבר יצא לי לשלוח מי שחיפש חומר בעניין מסוים לספר מיוחד זה.

תחנתו המרשימה הבאה היתה התמנותו לשופט בית המשפט העליון. הוא ניצל את חוק יסודות המשפט, המפנה למורשת ישראל במצב של לקונה (חוסר תשובה במשפט הישראלי) עד תום, ושילב את המשפט העברי, ברוחב ובעומק, ללא רתיעה. וזאת בניגוד לגישתו של השופט ברק, שהיה גם נשיא בית המשפט, שצמצם אפשרות הפניה למקורות משפטנו. מבין פסיקותיו החשובות נזכיר את פסק דין פרח, שבו הביא להקלה גדולה ביחס לחייבים בהוצאה לפועל. ובין היתר פסל את התקנה שאפשרה מאסר חייבים באופן מהיר, פסיקה שהשפיעה גם על שינוי החוק. וכל זאת בהסתמך על המשפט העברי. לא למותר לציין כי נושא זה היה קרוב ללבו, וקודם לכן פרסם ספר בשם 'חירות הפרט בדרכי גביית חוב במשפט העברי'.

בפסק דין אחר הוא אסר ניתוק של חולה סופני ממכונת הנשמה. כבוד האדם נשמר אצלו לאור מקורותינו שלנו, והוא אף תוקף את השופט ברק שייצג גישה אחרת, וכה כתב: "לאחרונה נאמר כי תוכנו של 'כבוד האדם' ייקבע על פי ההשקפות של 'הציבור הנאור בישראל', על רקע תכליתו של 'חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו'. דברים אלה, עם כל הכבוד, אינם מקובלים עלי. תמיהני, כיצד ומאין נכנס לחוק... הציבור הנאור בישראל? מיהו ציבור זה? מי זוכה להימנות עליו או שלא להימנות עליו?".

מן העבר השני, הוא התווכח עם השופט אנגלרד, שופט דתי, שטען כי שילוב המשפט העברי במערכת חילונית מחלן את ההלכה. שופט שאינו בר סמכא מחליט כיצד לפרש את דברי הש"ך למשל, ובכלל, הסמכות של הש"ך באה מריבון חילוני ולא ממקור תורני. השופט אלון דחה בתוקף דעה זו, וכה אמר: "קליטת המשפט העברי במערכת המשפטית של המדינה אין בה משום 'פגיעה' בעולמו של המשפט העברי, ואין בכוחה 'לחלן' את ההלכה. המשפט העברי לא יחוסן על ידי הכנסתו לבידוד, ולו יהא 'טהור' ו'משומר'. להיפך: הדרך הראשית להחייאת המשפט העברי ולהחזרתו לחיי המעשה היא על ידי קליטתו המחודשת במערכת המשפטית של המדינה העברית. רק בדרך זו יחזור המשפט העברי להתמודד עם הבעיות שהזמן גרמן, ורק מתוך התמודדות זו תופח בו מחדש רוח רעננה ומשיבת נפש, שיש עמה תסיסה של יצירה". ובמלים שלי הייתי אומר: מוטב שיטעו בהבנת הש"ך, מאשר לא יכירוהו בכלל. 

אני זוכר שפעם עורך דין לא דתי התעניין בדין העברי ביחס לכלב שהזיק. לתמיהתנו הסביר שיש לו ערעור בנושא בפני בית המשפט העליון, והוא שמע שהשופט אלון יושב בהרכב.

והערה לסיום. אדם גדול, רב מפעלים, לא יכול להמלט מביקורת. בספרו על המשפט העברי הוא מצדיק את מערכת המשפט הנוהגת לאור ההלכה, על פי סוגיית ערכאות שבסוריא - סנהדרין כג, א. רוב הרבנים לא קיבלו טיעון זה, שכן כלל זה נוהג רק כשאין אנשי תורה במקום (ראה נתיבות המשפט סי' כב). גם בנושא הסגרת פושע לחו"ל, שבו אישר הסגרה לארה"ב בהסתמך על מקורותינו, חלק עליו בתוקף הרב ישראלי. הוויכוח ביניהם מובא בתחומין ח.

השופט אלון העמיד אחריו דור של חוקרים ותלמידי חכמים אשר ממשיכים את דרכו, ומי ייתן ויצליחו להאיר את המשפט בארץ באורה של תורה.