בשבע 531: מדיני תענית אסתר ופורים

מנהג ישראל מתקופת הגאונים להתענות בי"ג באדר, זכר לצום של אסתר ולצום של היהודים ביום שהרגו בשונאיהם * במה שווה תענית אסתר לצומות הקלים ובמה הוא קל מהם. נשים פטורות מתענית אסתר 24 חודשים לאחר לידה. זכר למחצית השקל: מהו הסכום שצריך לתת והאם נותנים עבור נשים וילדים. קריאת המגילה לנשים על ידי אישה. מדוע לא השתתף אבי מורי בעליית רבני הציונות הדתית לבתיהם של אדמו"רים, וכיצד ראוי שיתנהלו מפגשים בין רבנים מתוך כבוד הדדי.

הרב אליעזר מלמד , ד' באדר תשע"ג

תענית אסתר

מנהג כל ישראל, עוד מתקופת הגאונים, להתענות בי"ג באדר, זכר לימי התענית שהתענתה אסתר לפני שנכנסה אל המלך כדי לבטל את הגזירה (אסתר ד, טז), וזכר לתענית שהתענו ישראל בי"ג באדר באותה שנה. שגזירת המן הרשע היתה שבי"ג אדר ירצחו את כל היהודים. ועל ידי נס הפורים, תליית המן ועלייתם של מרדכי ואסתר, נשלחה איגרת נוספת מאת המלך אחשוורוש, המתירה ליהודים לעמוד על נפשם ביום י"ג באדר ולהרוג בשונאיהם. אך עדיין הגזירה הראשונה של המן לא נתבטלה, משום שכל אשר נכתב ונחתם בטבעת המלך אינו מתבטל, וממילא גם לשונאי ישראל היה מותר להרוג ביהודים. כלומר, יום י"ג לחודש אדר נקבע על ידי המלכות ליום שבו הותר לשונאי ישראל להשמיד להרוג ולאבד את ישראל, ומנגד הותר לישראל לעמוד על נפשם ולהרוג בשונאיהם. 

ואף על פי שכבר היה מרדכי משנה למלך, מכל מקום עדיין הסכנה היתה גדולה, ועדיין היו צריכים לרחמי שמיים כדי שיצליחו להתגבר על שונאיהם ולהורגם. על כן אותם יהודים שלא עסקו בלחימה התעוררו לתשובה והתענו באותו יום, כפי שידוע ומקובל בישראל שבעת צרה מתעוררים לתשובה. ואין תשובה גדולה יותר מאשר התשובה שעל ידי התענית, אשר מזככת את חומריותו של האדם ומחזירה את רוחניותו למקומה המרכזי. 

ועל כן נהגו ישראל להתענות בכל שנה בי"ג באדר, זכר לאותה תענית. וכיוון שעדיין יש שונאים שרוצים להשמידנו, עדיין אנו זקוקים לתענית ותשובה כל שנה מחדש.

וכאשר י"ג באדר חל בשבת, כמו בשנה זו, מקדימים את התענית ליום חמישי, ואזי התענית אינה בערב פורים.

הפטורים מתענית אסתר

ככלל, דין תענית אסתר קל מדין שאר הצומות הקלים, שהם עשרה בטבת, י"ז בתמוז וצום גדליה, מפני שהצומות הקלים הנ"ל נתקנו על ידי חכמים, ואילו תענית אסתר נקבעה על פי מנהגם של ישראל. אלא שלמעשה אין הבדלים משמעותיים בדיניהם, וכל הפטורים מהצומות הקלים, ובכללם חולים, מעוברות ויולדות, פטורים מתענית אסתר. וכל החייבים בתעניות הקלות חייבים גם בתענית אסתר. 

ומכל מקום, מכיוון שיסוד תענית אסתר הוא ממנהג, במצב של ספק נוטים יותר לקולא. לפיכך, חתן וכלה בשבעת ימי המשתה, אף שחייבים בצומות הקלים פטורים מתענית אסתר. 

וכן לגבי בעלי ברית, שהם אבי הבן, המוהל והסנדק, לדעת רוב הפוסקים הם חייבים בצומות הקלים ופטורים מתענית אסתר (שעה"צ תרפו, טז, כה"ח תרפו, טז וכח, ויחו"ד ב, עח). ואף שיש מחמירים לגבי בעלי הברית גם בתענית אסתר (רמ"א תרפו, ב), העיקר כדעת המקילים.

יולדת בתוך עשרים וארבעה חודשים

כידוע אישה מינקת פטורה מהצומות הקלים. לדעת רוב הפוסקים הפטור נמשך כל עוד האישה מיניקה את בנה, וגם כאשר התינוק מקבל מזון נוסף, כל זמן שלא פסקה להיניק - הרי היא פטורה מהצום. ויש מקילים לכל מי שילדה שלא תצום עשרים וארבעה חודשים אחר הלידה, שלדעתם אין הפטור תלוי בהנקה אלא במשבר הלידה, שההתאוששות ממנו אורכת עשרים וארבעה חודשים. 

לגבי הצומות הקלים, כיוון שרוב הפוסקים מחמירים, ההוראה היא שרק מי שמיניקה בפועל פטורה, וכן המנהג הרווח. ומי שהצום קשה לה - רשאית לסמוך על המקילים במשך 24 חודש אף שכבר אינה מיניקה. 

אבל בתענית אסתר, שדינו קל יותר, אפשר מלכתחילה לסמוך על דעת המקילים, וכל הנמצאת בתוך עשרים וארבעה חודשים מעת הלידה פטורה מהצום (פניני הלכה זמנים ז, ח; יד, ט). 

מנהג זכר למחצית השקל 

נוהגים לתת צדקה בחודש אדר זכר למחצית השקל שהיו נותנים באדר בזמן המקדש לצורך קרבנות הציבור. הזמן הטוב למתן צדקה זה הוא לפני תפילת מנחה של תענית אסתר, כדי שגם הצדקה תצטרף לכפרה של התענית.

יש שנהגו לתת מחצית מהמטבע המקובל באותו מקום. ויש שנהגו לתת שלושה חצאים מהמטבע, כנגד שלוש פעמים שנאמר "תרומה" בפרשת שקלים (רמ"א תרצד, א). בימינו המטבע הנפוץ הוא שקל, ואם כן לפי מנהג זה יש לתת שלושה חצאי שקלים. 

ויש נוהגים לתת שווי של מחצית השקל, היינו שווי כסף טהור במשקל של כ-10 גרם (כה"ח תרצד, כ). ובאמת המשקל המדויק של מחצית השקל הוא 7.5 גרם, ומחירו כיום בערך 30 שקלים. 

וכל המנהגים כשרים, והמוסיף בצדקה תבוא עליו ברכה. 

מי צריך לתת זכר למחצית השקל

יש אומרים שמנהג זה שייך לגברים מגיל עשרים ומעלה, שהם היו מחויבים במצוות מחצית השקל (רמ"א). ויש אומרים שגם נערים מגיל שלוש עשרה צריכים לקיים את המנהג (תוספות יו"ט). ויש אומרים שנכון לתת זכר למחצית השקל גם עבור קטנים (א"ר, מ"ב תרצד, ה). ויש אומרים שנכון שגם נשים ייתנו זכר למחצית השקל (כה"ח תרצד, כז). וכך נוהגים כיום, לתת לפחות חצי שקל עבור כל אחד מבני הבית, ואפילו עבור עובר שבמעי אמו.

ואפשר אולי להמליץ לתת שווי של מחצית השקל (30 שקלים) עבור גברים שמעל גיל עשרים, ועל כל השאר חצי שקל.

ואין לתת זכר למחצית השקל מכספי מעשר כספים, שאין אדם רשאי לקיים מצוות ומנהגים שהוא חייב בהם מכספי מעשר כספים. 

האם נכון שאישה תוציא את חברותיה במקרא מגילה

שאלה: בתקופה האחרונה ישנן נשים שמעוניינות לקרוא במגילה, ויש נשים שמעוניינות לקדם את מקומן של הנשים, והן מבקשות לארגן מניין נשים לקריאת המגילה. האם הדבר מותר, והאם הוא ראוי?

תשובה: אישה יכולה להוציא את חברותיה ידי חובת מקרא מגילה. ואמנם יש פוסקים בודדים שסוברים שאישה אינה יכולה להוציא נשים רבות בקריאת המגילה, מפני שדין קריאת המגילה הוא כדין קריאת התורה, וכשם שאישה אינה קוראת בתורה כך לא תקרא לנשים רבות מגילה. ויש אומרים, שלפי הסוברים שמברכים על מקרא מגילה רק כשיש מניין, הקוראת לנשים לא תברך, כי אין דין מניין לנשים (בן איש חי ש"א תצוה א, כה"ח תרפט, יט). 

אולם העיקר כדעת רוב רובם של הפוסקים, שאישה יכולה להוציא נשים אחרות בקריאת המגילה, ותברך בתחילה באותו נוסח שמברכים הגברים. ואם הן עשר נשים, הקוראת תברך אחר הקריאה את ברכת "הרב את ריבנו". 

אלא שאם רוצים לצאת ידי כל השיטות, עדיף לשמוע את המגילה מגבר, והמהודר ביותר לשמוע את המגילה ברוב עם, כלומר בבית הכנסת יחד עם הגברים. 

אמנם נשים שרוצות לשמוע את המגילה מאישה, רשאיות מלכתחילה לסמוך על דעת רוב רובם של הפוסקים ולקיים קריאה לעצמן (ויעוין עוד בפניני הלכה זמנים טו, ז, ובהערות).

בחינת הרצון

אמנם ראוי לבחון את הרצון שיהיה לשם שמיים. 

לא מעט פעמים אנו מוצאים משוואה מוזרה, שדווקא אותן נשים שרוצות לקרוא לעצמן במגילה וללמוד גמרא ולהתעטף בציצית, מקפידות פחות על הלכות צניעות וכשרות. בהשפעת תרבות המערב הן נוטות לטפח קריירה אישית על חשבון ערכי המשפחה המסורתיים, ומשום מה גם נוטות לאמץ תפיסות שמאלניות בקשר לקדושת יישוב הארץ. הן אמנם מתקוממות נגד התפיסה השיפוטית שמבקרת את בחירתן, אבל מרשות לעצמן להיות שיפוטיות ולבקר בחריפות את הנשים שמגדלות ילדים רבים מדי. 

ואף על פי כן להלכה מותר להן לקרוא במגילה, וייתכן שיש במעשיהן ניצוץ קדוש שיביא בעתיד ברכה לעם ישראל
הביקורים של אבי מורי אצל אדמו"רי החסידות

בכלי התקשורת החרדיים פורסם שאבי מורי, הרב זלמן ברוך מלמד שליט"א, מרבני הציבור הד"ל, עלה יחד עם עוד רבנים ד"לים לבתיהם של גדולי האדמו"רים החרדים. אפילו בעיתון 'בשבע' העתיקו ידיעה זו שני כותבים - אמנם בלי להזכיר את ראשי התיבות המעליבים. 

בפועל אבי מורי לא עלה לביתו של שום אדמו"ר. אמנם הוא הוזמן, אבל לא רצה להשתתף. ואף על פי שהוא מאוד בעד אחדות בין כל שומרי התורה והמצוות, פגישות אלה לא נועדו לשם אחדות אלא כדי להשיג מטרה שחשובה כעת לאנשי הציבור החרדים, ואזי מי שרוצה לדבר עמו - מוזמן בכל הכבוד הראוי לבוא. 

אחדות מבוססת על כבוד הדדי. כך מקובל בכל העולם, זהו עניין בסיסי של דרך ארץ. כששר ממדינה אחת בא לבקר אצל חברו, מן הנימוס שחברו יגיע אחר כך אליו לביקור גומלין. כך מקובל גם בין רבנים. מי שקרא על תולדות חייו של מרן הרב קוק זצ"ל, זוכר איך תמיד כשהיו מגיעים רבנים חשובים לירושלים, לאחר שהיו מבקרים אצל מרן הרב קוק, מרן הרב היה מחזיר להם ביקור גומלין במקום שבו התארחו. 

וכאשר לא מעוניינים בקשר אישי אלא בפגישה שהיא לטובת שני הצדדים, יוזמים פגישה במקום ניטרלי, ובכך צד אחד אינו מתנשא על חברו. וכאשר צד אחד מעוניין בעזרה מהצד השני, הוא מטריח את עצמו אל זה שהוא נצרך לו.

אמנם כאשר רב קטן עולה לביתו של רב גדול, אין הרב הגדול צריך להחזיר לו ביקור גומלין. וכן כאשר רב גדול נצרך לעזרה מרב קטן, פעמים שהוא קורא לרב הקטן לבוא אליו. ואכן כך הדברים הוצגו בכלי התקשורת החרדיים, שהרבנים הגדולים של הציבור החרדי הזמינו את הרבנים הקטנים הד"לים לבוא אצלם.

בכך כלי התקשורת החרדיים מצדיקים את הזלזול שלהם ברבנים גדולים שהולכים בדרכו של מרן הרב קוק, שאינם נופלים בגדלותם ובלמדנותם ובצדיקותם מהרבנים החרדים. 

אין הכוונה באמירה זו ליצור התחשבנות קטנונית שיוצרת מרחק, אלא להציב תנאים בסיסיים למפגש מכובד שמביא לקירוב לבבות ושלום.