גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 531ראשיהפצהמהדורה דיגיטלית: בשבעאתנחתא

מעשה בשמלה - תוכנית אם

מה קורה כשמחליטים לא לקנות תחפושת אלא לתפור אותה לבד. הצעות לתחפושות יצירתיות של הרגע האחרון. בניגוד למה שנדמה היה מהטור הקודם: אני נגד מדידת אורך השרוולים באולפנות.
14/02/13, 02:48
אסתי רמתי

אתמול בערב, במקום לשבת ולכתוב את הטור הזה כמו ילדה טובה, שלפתי את מכונת התפירה והתחלתי לתפור את תחפושת המלכה שתכננתי בשביל הקטנה שלי. עד לא מזמן, כל קשר ביני ובין חוט ומחט היה מקרי בהחלט. ערימות התיקונים חיכו בסבלנות בארון עד ששרתה עליי המוזה וסחבתי אותם לתופרת (מאוחר מדי. הילדים כבר גדלו). ואם פעם ביובל הייתי תופרת משהו ביד, הייתי מסיימת את העבודה ומגלה שתפרתי את הבגד לחצאית שלי.

אבל לפני קצת יותר משנה, החלטתי בפרץ של 'אם לא עכשיו אימתי' ללמוד תפירה כמו שצריך. קניתי מכונה, מצאתי תופרת נחמדה שנותנת שיעורים, וגיליתי את עולם הגזרות, הסיכות והבדים המתנפנפים. מהר מאוד הבנתי שאני לא ממש כישרון מולד בתחום. אבל למרות ההסתבכויות של החוטים במכונה, הטעויות החישוביות במדידות והעמידה על הראש כדי להבין איזה צד מתחבר לאיפה, ניסיתי להתמיד. אין לכם מושג איזו תחושת ניצחון היתה לי כשהצלחתי לתפור חולצה אמיתית, ולא חיברתי בטעות את השרוולים לצווארון. 

בכל אופן, אחרי שרכשתי ידע בסיסי, החלטתי כאמור לנסות את מזלי בתפירת שמלת נשף חגיגית לבתי לפורים. גם מטעמי חיסכון (למה לא לנצל את הבד שקניתי בגרושים לפני שנתיים?) ובעיקר מטעמי אתגור עצמי. האם אני באמת יכולה לשחזר את שמלת הנסיכות שהגברת באינטרנט תופרת כל כך בקלות? הרשת מלאה דגמים ורעיונות מקסימים. רק ללחוץ וללמוד. אז מדדתי, והכנתי גזרה, וחתכתי בד, והצמדתי בסיכות, ותפרתי... והבוקר רציתי לגלות אם השרוולים באמת צרים מדי, כי כמובן שהייתי צריכה לפשל במשהו, או שזה איכשהו בסדר. ניסיתי למדוד לכלת השמחה את יצירת הפאר שלי – קרי חלק עליון ולא מקושט של שמלה – והילדה סירבה בתוקף. "זה מכוער", היא אמרה נחרצות, "תזרקי את זה לפח!" והעליבה אותי עד עמקי נשמתי. "אני רוצה שמלה לבנה עם תמונה של מלכה באמצע וכתרים מסביב". 

אז מה, עכשיו אני אשים בצד את כל החלקים ואקנה שמלת נסיכות מפוליאסטר עם נצנצים בשבעים וחמישה שקלים? לא ולא! בעז"ה אני אנסה לסיים אותה, לקשט אותה ולשכנע את הגברת הקטנה שהשמלה מהממת. ואולי בכל זאת אני אמצא את עצמי בסופו של דבר בקופה של החנות המקומית שלנו עם שמלת נסיכות תעשייתית ביד.

מה רציתי לומר בכל הסיפור הארוך הזה? שיותר מדי פעמים אני מוצאת את עצמי עושה את הדברים מהסיבות הלא נכונות. בעצם, לתפור שמלה כדי לראות שאני יכולה זה דווקא ראוי בעיניי, אבל לא בטוח שזה צריך לבוא על חשבון הילדונת. וכמה פעמים אני נופלת בבור של ה"מה יגידו?" או נלחצת להכין עוד משהו לשבת כשאוטוטו הצפירה נשמעת? קשה, קשה מאוד במהלך החיים השוטפים לעצור ולחשוב אם אנחנו באמת עושים את המעשה הנכון לאותה השעה ולאותו המקום. אבל גם אם רק לאחר מעשה אני מצליחה להבין שטעיתי, אולי בפעם הבאה אני אעשה את השיקולים הנכונים. ואם לא, אז אולי בפעם שאחריה. או בזאת שאחריה.


פינת השירות לדחייניות

לכל ילדי הכיתה כבר יש תחפושות מוכנות, ורק את עדיין לא שמת לב שפורים חל בעוד שבוע? לא נורא. הנה כמה אופציות מהירות, זולות ואפילו די מקוריות.

משביע נחשים הודי: נחש (צעצוע, כן?), חליל, חוט דק, סלסלה גדולה, מטפחות סרמטוטיות, צבע חום לפנים. קושרים חלק מהמטפחות על הגוף בסגנון הודי, וחלק על הראש כטורבן. צובעים את הפנים, מחברים את ראש הנחש לחליל ומניחים בסלסלה. ממילא כל השנה אנחנו רוקדים לצלילי החליל שלהם.

דחליל: חולצה גדולה ומרופטת, בריסטול להכנת מסיכת ראש עציץ, כובע מרופט, קצת קש ומקל של מטאטא. אתם יכולים להסיק לבד איך מרכיבים את התחפושת. אה, ואת מקל המטאטא ממש כדאי לחצות לשניים, ולחבר לכל יד לחוד. אנחנו לא עשינו את זה, מה שהקשה על הילד לעלות על ההסעה, לעבור בדלתות ולתפקד באופן כללי.

שקית חלב: כאן תצטרכו קצת כישרון אמנותי. לוקחים חולצת טריקו גדולה ולבנה, מורידים לה את השרוולים, ומעתיקים עליה בעזרת טושים את הדוגמה המדויקת של שקית חלב. קליל ונוח, אפשר לשמור לאחים הבאים בתור, ואולי תצליחו להשיג חסות מתנובה.

נגד המדידה

אולי זה קטנוני לתקן טעויות של טורים קודמים (מי זוכר בכלל על מה כתבתי?), אבל בכל זאת, לא רציתי שתחשבו שאני בעד מדידת שרוולים כשאני ממש לא. בעיניי זה משפיל, וסביר להניח שזה גורם ליותר נזק מאשר תועלת. אז איך אוכפים את חוקי הצניעות למעשה? אין לי מושג. אני סומכת על מנהלי ומנהלות האולפנות, שהם מספיק חכמים ומבינים בחינוך כדי למצוא שיטה טובה וחינוכית יותר. 

חוץ מזה, האולפניסטיות שלי אומרות שכל עניין המדידות הוא סתם דיבורים, ולא נהוג בשום מקום. אולי, לא בדקתי. "אצלנו", אומרת השמיניסטית, "לא עושים יותר מדי עניין מצניעות. עד סוף האולפנה, רוב הבנות מיישרות קו ומתלבשות בסדר". זאת בניגוד לסיפור ששמעתי על אולפנה אחרת, בה מכריחים את הבנות ללבוש חצאית תלבושת ארוכה עד הרצפה, מה שגורם להן לבוא עם חצאית קצרה מתחת, ומיד כשהן עולות להסעה להסיר את הסמרטוט ולהכניס אותו לתיק.