בשבע 531: אובמה לא יושיע

ותרנות כלפי הפלשתינים לא תביא לכך שהאמריקנים יעשו בשבילנו את העבודה מול האיראנים. ההצעה לבטל את הפריימריז בליכוד היא מסוג הרעיונות שגורמים לציבור רחב לנטוש את המפלגות הגדולות.

. , ד' באדר תשע"ג

ברק אובמה עוד מעט מגיע לכאן, וכבר החלה תחרות ההצעות איזה דורון תוכל ישראל לספק לו על מנת לקיים מצוות הכנסת אורחים. נתניהו כבר חזר על נאמנותו לנאום בר אילן, והוא עשוי אף לתגבר את האגף היוני בממשלתו. ההצעות היותר נדיבות מדברות על העברת שטחים נוספים לשליטת הרשות הפלשתינית, בעוד אחרים מסתפקים בהקפאה מועד ב' תמורת ויתור פלשתיני על פנייה להאג. ההצעה האחרונה משמעותה שישראל תשלם בהקפאה תמורת הפרה פלשתינית של הסכמי אוסלו, כלומר מי שחטא יצא נשכר. הסנקציות שנקטה ישראל בתגובה לפנייה הפלשתינית לאו"ם לקבל מעמד של מדינה או שכבר הוסרו, כמו במקרה של עיכוב המיסים, או שלא מומשו כלל, כמו במקרה של הבנייה בשטח E-1 במעלה אדומים.

חוץ מריצוי אובמה, מה אמורה ישראל לקבל בתמורה? אצל חלק ממציעי ההצעות הנדיבות השאלה לא מתעוררת כלל, היות ומבחינתם סיום ה'כיבוש' הוא מצווה בפני עצמה, ושכר מצווה - מצווה. במקביל לכך אנו מקבלים בשידור חוזר את הקמפיין השיווקי של אהוד אולמרט מימי ועידת אנאפוליס, לפיו אם נגלה נדיבות בנושא הפלשתיני יקבל הממשל האמריקני מוטיבציה להקשיח את מאבקו נגד תכנית הגרעין האיראנית. בפועל, כשם שהוותרנות של אולמרט לא הניבה שלום עם האויב הפלשתיני, כך היא גם לא זירזה את האמריקנים למנוע את המהלך שיוביל להתחמשות גרעינית של המזרח התיכון כולו, למרות שהמניעה הזו היא אינטרס אמריקני מובהק. דווקא לאחר אנאפוליס יצאה בארה"ב ההערכה המודיעינית השערורייתית שפקפקה בעצם קיומה של תכנית הגרעין האיראנית. 

הדרך היחידה לעצור את האיראנים היא בפעילות צבאית, או לכל הפחות באמצעות איום אמין בפעילות צבאית. האמינות הזאת עוברת פיחות זוחל, שעלול להפוך לפיחות מואץ אם בתוך שלושה שבועות הממשל והקונגרס לא יגיעו להסכמה בעניין התקציב - מה שיגרור באופן אוטומטי קיצוץ עמוק בתקציב הביטחון האמריקני.

אין ספק שהעיצומים נגד איראן פגעו בכלכלה האיראנית, אבל לא במידה האנושה שאליה קיוו מי שחיפשו תחליף לפעולה צבאית. כפי שהעיר השבוע ראש הממשלה נתניהו, הסנקציות אינן חריפות דיין. על פי דווח בטיימס הלונדוני שהתפרסם במעריב, האיראנים הצליחו לעקוף את החרם הפיננסי באמצעות מעבר לתשלום במתכות יקרות. גם החרם הכלכלי על עיראק שזכה בשעתו לברכת האו"ם לא מוטט את סדאם חוסיין, והיה צורך גם בפעילות צבאית. חרם כלכלי מחורר בכל מיני פרצות כמו גבינה שוויצרית לא יעשה את העבודה. מצבה של איראן היום טוב בהרבה מזה של עיראק בימי סדאם. ישנן מדינות שמסייעות לאיראן בגלוי לעקוף את החרם, ביניהן גם שכנתה טורקיה - למרות חילוקי הדעות בסוגיה של סוריה. הסיכוי שאובמה יצליח לרתום את הרוסים והסינים למאמץ נוסף של הידוק החרם שואף לאפס. פוטין מפגין בשיטתיות קו אנטי-אמריקני עקבי, וסין מעוניינת בראש ובראשונה באספקה בטוחה של אנרגיה. לאחר הניסוי הגרעיני שביצעה צפון קוריאה ביקשה סין מהמדינות האחרות לשמור על קור רוח. באיראן קיים קונצנזוס הכולל גם את מתנגדי המשטר ולפיו כדאי לסבול קצת כדי להשיג נשק גרעיני. האיראנים זוכרים את מלחמתם נגד סדאם, כאשר המערב חימש את עיר
אק מכל טוב ולא התערב כאשר סדאם השתמש בנשק כימי. 

הרעיון של שטחים תמורת איראן הוא עקר כמו הרעיון של שטחים תמורת שלום. כשם שהצד הערבי לא מוכן לספק שלום, האורח הנכבד אובמה אינו מסוגל לספק את בלימת הגרעין האיראני.

שאלה של אמינות

גם כותב קבוע רשאי לענות על שאלת השבוע, וזה אפילו מתחרז. ביטול שיטת הבחירות המוקדמות (פריימריז) בליכוד אינו עניין של עדיפות שיטה זו לעומת רעותה, אלא בראש ובראשונה שאלה של אמינות. 

הוויכוח לגבי שיטות בחירות כאלה ואחרות ילווה אותנו לנצח. מאז בחירותו של ג'ון קנדי למועמד המפלגה הדמוקרטית ב-1960, כל מועמד לא מכהן לנשיאות ארצות הברית נבחר בשיטת הבחירות המוקדמות, ועדיין נמשך גם שם הוויכוח האם מדובר בשיטה הכי נכונה או הכי פחות גרועה. אבל דווקא הליכוד פטור מהתלבטויות כאלו, ובמיוחד הליכוד של נתניהו.

מי שדחף להנהיג את שיטת הפריימריז בליכוד היה נתניהו בעקבות תבוסת הליכוד בבחירות 1992 ועלייתה של ממשלת אוסלו. שיטת הפריימריז אפשרה לנתניהו התקשורתי והפופולרי לדלג כיתה מעל פוליטיקאים יותר בכירים ממנו שנהנו מבסיסי כוח במוסדות הליכוד, כגון דוד לוי ובנימין זאב בגין. בהיותו ראש הממשלה בכהונתו הראשונה שינה נתניהו כיוון בגלל תסכולו מעצמאות היתר שנהגו כלפיו שרי הליכוד. כדי לאלף את הסוררים ולרצות את חברי המרכז, הוא החזיר את בחירת הרשימה לכנסת לידי המרכז. מי שהתנגדה לדרכו של נתניהו בתקופה ההיא היתה השרה לימור לבנת, שנשאה אז במרכז את נאום הג'ובים המפורסם. היום אנחנו שומעים ממנה זמירות אחרות, לאחר שהמתפקדים דירגו את ציפי חוטובלי הרבה לפניה. 

עברנו לבחירות 2006. אחד מסיפורי הכיסוי להקמת 'קדימה' היה רצונו של אריאל שרון להשתחרר מהפוליטיקה המסואבת של מרכז הליכוד ולהנהיג סגנון פוליטי נקי יותר. בשיאה של עונת האתרוגים פעלה התקשורת להפיץ את המסר שמרכז הליכוד הוא התגלמות הרוע, בעוד 'פורום החווה' עם עמרי שרון הוא כעצם השמיים לטוהר. נוכח הדמוניזציה שנעשתה למרכז הליכוד, הוחלט להחזיר את בחירת המועמדים לידי מתפקדי הליכוד לפני בחירות 2009.

עתה מהרהר נתניהו שוב בשינוי השיטה. הוא מבקש להרכיב בפעם הבאה את הרשימה בשיטת ליברמן, כך שבמקום שהליכוד יבלע את ישראל ביתנו - ישראל ביתנו תבלע את הליכוד. גם הפעם מי שמלבה את הקמפיין למען הוועדה המסדרת הוא התקשורת. הטיעון של הפרשנים הוא שנתניהו חייב להשתחרר ממתפקדי הליכוד, אלה שזרקו את דן מרידור ובני בגין והמליכו במקומם את דני דנון ויריב לוין. בכלל, המתנחלים השתלטו על הבחירות המוקדמות - ראו את התוצאות שקיבל הליכוד בבחירות לכנסת לעומת מספר הבוחרים הרשומים לליכוד (העובדה שהערבים מהווים 20 אחוזים ממתפקדי מפלגת העבודה אך בקושי תמצא מצביעי אמת בקלפיות שלהם לא זוכה להתעניינות דומה). אם ישתחרר נתניהו מהבנטים והפייגלינים, הוא יהיה מסוגל ללכת על צעדים היסטוריים (קרי: ויתורים מופלגים ומסוכנים). 

מאותה סיבה מפצירים הפרשנים בנתניהו להעדיף את המפלגות שבשעת הבחירות כינו אותו סכנה על פני מפלגות שהצהירו שרק נתניהו הוא המועמד שלהן לראשות הממשלה. יש לקוות שנתניהו אינו משתכנע, אבל האמירות המיוחסות ליעקב עמידרור לגבי הנזק שגורמות ההתנחלויות אינן מבשרות טובות. מאחר שהוא כבר העיר לדיפלומטים ישראלים שהם כמותו פקידים האמורים לייצג את עמדת הממשלה ולא את עמדתם הפרטית, אולי עמידרור כ'סיביל סרבנט' אמיתי מכשיר את הקרקע למחוות של נתניהו.

מתפקדי הליכוד דווקא הוכיחו בבחירות המוקדמות את תבונתם. ההסכם שהוביל בגין עם הבדואים בנגב ודברי התבוסתנות שהשמיעו לאחרונה דן מרידור ומיקי איתן מוכיחים את צדקתם. הביקורת היחידה שלי היא על אי הכללתו של אבי דיכטר ברשימה, לעומת החנינה שהוענקה לצחי הנגבי. לגבי לימור לבנת, היא עשתה קריירה פוליטית מפוארת, אבל האווירה ששלטה במערכת הבחירות כולה היתה רצון לרענן את ההנהגה הפוליטית של המדינה. 

אם נתניהו ישנה את שיטת בחירת הרשימה בפעם הרביעית בתוך תקופה קצרה, הוא יפגע באמינותו. זאת ועוד: אם יבוטלו הפריימריז, למה בכלל להתפקד ולהיות חבר בליכוד? מלחמת הקודש נגד מינויים פוליטיים כבר פגעה בכל המפלגות, נאום בר אילן מוכיח שגם האידיאולוגיה לא מחייבת, ועתה רוצים לקחת את כבשת הרש של המתפקדים - הזכות לקבוע את הרשימה. 

משה ארנס בטורו ב'הארץ' הסביר את הסיבה להידרדרותן של המפלגות הגדולות במונחים של יחס גורר יחס. "פוליטיקאים שהחזיקו בעמדות מפתח במפלגותיהם, חוצים את הקווים. מנהיגים אלה, שפורשים לעתים בעקבות הפסד בפריימריס, חשים שהם גדולים על המפלגות שהובילו". לפני שהפוליטיקאים מבכים את הפכפכותו של הבוחר, עדיף שיבדקו את הגינותם ועקביותם.