גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 531ראשיהפצהמהדורה דיגיטלית: בשבעאתנחתא

רב פורים - ידידיה מאיר

הסוף של הסיפור הזה הוא כבר על גבול הפלילי: ארבעה ימים לפני פורים, כל הקלטות ובהן שעות של חומר גלם שהיה מוכן לעריכה נגנבו מארון המתכת שלי. עד היום, כעשרים שנה אחרי, אני לא יודע מי אחראי להעלמתן.
14/02/13, 02:48
.


מישה מישה מישה מישה, מישה מישה מישה מישה... משנכנס אדר מרבין בזיכרונות. בכל שנה חודש אדר וריחותיו זורקים אותי אחורה בזמן, אל פורימים קודמים. 

קודם כל, אם מדברים על ריחות, אז מה הריח של חודש אדר? ריח האביב המתקרב? ניחוחות הגשם והחורף? לא. בניגוד לרוב החגים בלוח השנה היהודי, לחודש אדר יש בעיקר ריחות סינתטיים. לא טבעיים. ריחות של פיקות חרוכות עם נגיעות שוקולד בפצפוצי אורז, מהשנים שאלה עוד לא הוצאו מחוץ לחוק (לא הפצפוצים, הפיקות).

אבל עזבו נוסטלגיה, בואו נדבר על הדבר עצמו. על חג הפורים ועל הימים שלפניו בבית הספר ובישיבה (ומן הסתם גם באולפנה ובסמינר): בגדול אפשר לחלק את תלמידי מערכת החינוך לשניים – לתלמידים מצטיינים ולתלמידים מצטיינים בחודש אדר. קבוצת התלמידים הראשונה לומדת היטב, שואלת את השאלות הנכונות ועונה את התשובות הנכונות, עושה שיעורי בית, מקבלת תפקידים ומבצעת אותם כהלכה וזוכה תמיד להערכת ההורים והמורים. הקבוצה השנייה זוכה בעיקר להערות בתיק האישי. 

וזה קורה בעיקר בחודש אדר: אין כמעט תלמיד בינוני ומטה שלא נושא עמו היתקלויות לא נעימות עם מנהלי המוסד שבו למד בדיוק בתקופה הרגישה והנפיצה הזו של ערב פורים. ואתה לא צריך להיות התלמיד הכי בעייתי בכיתה. מספיק שאתה 7-8 בציונים, וכבר נכנסת לקבוצת הסיכון של נפגעי חודש אדר. שמעתי שיש היום מנהלים שמראש שולחים הביתה תלמידים שמועדים לפורענות בתקופה הזו. כלומר, ממש נוקטים בדרך המקובלת במערכת הביטחון: הרחקה בצו אלוף. טוב שלא שמים אותם במעצר מנהלי בחדר השרת. 

אבל אני, התלמיד הבינוני ומטה (יש בידי תעודות שמעידות על כך!), רוצה לקרוא מכאן למנהלים בשם כל חבריי לדורותיהם: אל תרחיקו אותנו. אל תדירו אותנו. תנו צ'אנס למצטייני חודש אדר. קרבו אותם. טפחו אותם. כל השנה, אגב, אבל בפרט בחודש אדר. מפני שה"ונהפוכו" של החודש המיוחד הזה נותן לנו הזדמנות נדירה להוכיח כמה אנחנו לא באמת בינוניים, אלא פשוט לא מוצאים את עצמנו במסגרת הרגילה, במשך פרק הזמן המסוים הזה שבין המחצית השנייה של חודש אדר, יום למחרת פורים, עד לראש חודש אדר בשנה הבאה. ואל תחשבו שזה קל, כי לפעמים נופלת עלינו שנה מעוברת ואז התקופה הזאת, תקופת ההמתנה שלנו, אורכת שלושה עשר חודשים. זו הסיבה שכשהגיע אדר א' תמיד ניסינו להקדים את החגיגות, אבל אתם, המורים, קבעתם משום מה בשרירות שאדר א' לא נקרא.  

אבל בסוף זה מגיע, הזמן שהוא כולו שלנו: הלמדנים זזים הצִדה עם מחברותיהם המסודרות, ומפנים לנו את כל הבמה. ואז אפשר לחשוב יצירתי, לכתוב תסריטים, להלחין, להמחיז, להכין תחפושות, לביים, להפיק, לתכנן, להצחיק, לעשות כל מה שמערכת של ציונים ומבחנים לא תמיד מצליחה לאבחן ולמדוד. וגם נורא ליהנות תוך כדי.

האם אני קורא כאן להתיר בחוק התפרעויות אלימות, ונדליזם ותליית מכוניות של מורים למתמטיקה על עץ גבוה חמישים אמה? ממש לא. יש ערך אחד שעליו אסור להתפשר: שמירה על רמה. יש לאפשר למצטייני אדר חופש פעולה, אבל שיֵדעו מראש שהם צריכים לעמוד ברף גבוה. הם צריכים להיות יצירתיים, מקוריים וחכמים. אחרת הם באמת סתם בינוניים. 
עמוד 1 מתוך 2
הקודם | הבא