גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 532ראשיהפצהמהדורה דיגיטלית: בשבעאתנחתא

מחלוקת לשם שוליים - על דעת עצמי

21/02/13, 13:27
אבי סגל

לידיעות חדשותיות מרכזיות יש לעיתים תכונה משונה כזו, שהן עצמן חלק שולי בדיון הציבורי שהן מעוררות. אירועים חריגים ולא מייצגים בצה"ל, במגזר החרדי, בתכניות טלוויזיה, באירועי ספורט או בלשכת ראש הממשלה – הופכים בקלות רבה לרצף ויכוחים סוערים וממוחזרים על פרצופם של המדינה והעולם כולו. גם סיפורו של איש המוסד בן זיגייר-אלון, ככל הנראה אירוע של כשל נקודתי (בגלל ההתאבדות) הראוי לעמוד 14 המכובד בכל עיתון גדול, הפך לפולמוס שלם הגדול מסך חלקי המידע שבו, דיון ציבורי שהאיש עצמו הוא הפרט הפחות חשוב בו.

טועה מי שחושב שהוויכוח בפרשת זיגייר הוא על עובדות. קודם כל, איננו יודעים את העובדות, אבל גם אם הן ייחשפו עד האחרונה שבהן – זה לא ישכנע שום צד בדיון. מה שכן, יש כאן מחלוקת יסודית בין שתי תפיסות עולם: זו הגורסת כי אנו מדינה דמוקרטית ונאורה בעלת שירותי ביטחון מקצועיים ומוסריים בסך הכל ומערכת משפט עצמאית, וזו המאמינה כי אנו מדינה חשוכה וכוחנית בעלת שירותי ביטחון אפלים ורצחניים ומערכת משפט המשתפת פעולה עם הרוע. כל יתר הפרטים אינם חשובים לדיון, וככל הנראה הם ייעלמו מהתודעה בתוך חודש-חודשיים, כולל שמותיו הרבים של זיגייר עצמו.

בקרב אזרחי ישראל ישנם שוליים רחבים של השמאל, ומעט צרים יותר בימין, שחוסר האמון שלהם במדינה ובמוסדותיה הוא מוחלט. כעת הם רוצים ועדת חקירה, אבל אם זו תמצא כי המדינה התנהלה ללא דופי – הם ירצו ועדת חקירה שתחקור את ועדת החקירה הראשונה. ככל שאנו עוברים מהשוליים למרכז, כך גובר האמון במדינה ובשליחיה, עד שמגיעים למצביעי קדימה ויאיר לפיד המאמינים באופן עיוור בשב"כ, במוסד ובדמעות המנטורים בדה-וויס. אף אחד מהצדדים בוויכוח הציבורי לא ייתן לעובדות להרוס לו את השקפת עולמו. ספר לי מה אתה חושב על דמותנו המוסרית, ואומר לך את דעתך הנחרצת על השתלשלות פרשת זיגייר.

יותר גרוע יכול להיות

עד לעונת הכדורגל הנוכחית, איש העסקים אלי טביב היה הבעלים של קבוצת הפועל תל אביב. במשך שלוש שנים החזיק טביב את המועדון, תחילה באופן בלתי רשמי, אחר כך כבעלים-שותף, ובעונה הקודמת כבעל השליטה המלאה בקבוצה. הפועל נהנתה בזכותו לא רק מתקציב נאה, אלא גם ממספר שחקנים מצוינים שהביא טביב מהפועל כפר סבא, קבוצתו הקודמת. במהלך אותן שלוש שנים זכתה תל אביב באליפות אחת, שתי סגנויות ושלושה גביעי מדינה רצופים. 

לאוהדי הפועל ולשחקניה זה לא הספיק. טביב נחשב אאוטסיידר, איש עסקים קר שגנב את הקבוצה מאוהדיה האמיתיים. הוא הרבה להסתכסך עם הצוות המקצועי, התנכר לשחקנים ולאוהדים, נהג חסכנות-יתר בכספים, וגם הרשעותיו בפלילים לא בדיוק עזרו לו להתחבב על כולם. ומאחורי כל אלה, גם אם האוהדים לא יודו בכך, הסתתרו גם השד העדתי והתחושה כי האיש אינו "משלנו". שלוש שנים של הצלחה מקצועית לא עזרו לטביב, והקהל המשולהב הצליח לגרש אותו מהקבוצה. לטובת מה? לטובת מי? מה זה משנה, למי יש כוח לפרטים הקטנים. מה שיהיה יהיה, העיקר שטביב ילך הביתה. הפועל טהורה לעד.

היחס בשמאל הקיצוני לפרשת בן זיגייר, ולפרשות רבות אחרות הקשורות בממסד הביטחוני, מזכיר לא מעט את התנהגותם של אוהדי הפועל, ולא רק בגלל חפיפה מסוימת בין שתי קבוצות המחאה. יש המאמינים ברצינות כי כל סערה שיחוללו תהפוך את ישראל לטובה יותר. ובכן, לא בהכרח. ביטחון ישראל הוא שיקול, ולישראל יש צורך לאומי בעולם ביון ישראלי סודי ומלוכלך. מי שחושב אחרת ובא בטענות נגד שמירת סודות והעלמת אירועים – צריך גם להביא אלטרנטיבה ראויה שתשמור עליו ועל מדינתו באותה מידה. להיות סתם אופוזיציה נצחית לממסד הישראלי האפל זה לוקסוס של מפונקים טהרנים. לכל מחאה צריכה להתלוות גם מחשבה על יום המחר. ולא, היחס של הימין למחלקה היהודית בשב"כ זה ממש לא אותו הדבר.
עמוד 1 מתוך 2
הקודם | הבא