חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 532ראשיהפצהמהדורה דיגיטלית: בשבעאתנחתא

מחלוקת לשם שוליים - על דעת עצמי

21/02/13, 13:27
אבי סגל


שאלון לבגרות

א. זה רק אני, או שאת המשא ומתן הקואליציוני צריכה לנהל גננת מוסמכת בשילוב פסיכולוג ילדים? מי עוד יכול לטפל בעניינים כאשר ראש מפלגה א' הוא צ'ילבה של ראש מפלגה ב', ראש מפלגה ב' כורת ברית עם ראש מפלגה ג' נגד ראש מפלגה א', ואז מפלגה א' מנסה לעשות הפרד ומשול בין ב' לג', וכך זה ממשיך הלאה? אם זהו המצב כיום, איך בדיוק הם יסתדרו יחד בקואליציה אחת? והאם הם יגרמו לנו להתגעגע ליחסים הנהדרים בין זבולון אורלב לרב דניאל הרשקוביץ? יאללה, שיתבגרו כבר ויתחילו לנהל מדינה.

ב. לא הגיע הזמן לקבל את העובדה שבני אדם הם מורכבים, ושאמנים הם כמעט בני אדם אך מורכבים פי כמה? נכון, שמוליק קראוס ז"ל היה איש לא נחמד, אפילו די אלים. לא מישהו שהיינו חושבים לתלות את תמונתו בסוכה תחת הכותרת "והיו עיניך". באופן פרטי יכול כל אחד מאיתנו לתעב אותו או לבוז לו. אבל כשאנחנו באים כחברה להנציח אדם או למחוק אותו מהזיכרון הקולקטיבי, האם יש לנו זכות לשפוט אותו אך ורק דרך פריזמה מסוימת? האם אין זה בוגר יותר להכיל אותו על מורכבותו, ולהשתדל להתמקד בצדדים החיוביים של חייו ובתרומה היצירתית שהשאיר לכולנו? כן, גם אם קוראים לו פרופ' ישעיהו ליבוביץ'?

ג. בזמן האחרון זה הפך לטרנד: עיתונאי ספורט, בלוגרים וסתם גולשים מארגנים פנסיה כפויה לשדר יורם ארבל. הם טוענים שהוא כבר זקן, טועה בשמות שחקנים, לא רואה דברים שקורים במגרש, משדר זחיחות ושחצנות, מדבר שטויות ומקדיש שידור משחק למרגלת מורשעת. האמת, צודקים בכל מילה. אחרים מעבירים ביקורת על השידורים של מאיר איינשטיין ושל רמי ויץ, וגם הם צודקים. אז מה? יש להם מישהו אחר? האם גדל לנו בארץ שדר טוב ומקצועי יותר מיורם ארבל הישיש והמבולבל? מישהו עם קול רדיופוני יותר, עברית טובה יותר, חוש הומור בריא יותר וכישרון גדול יותר לשדר שער בלי לקרוע לכולנו את עור התוף? לא חסרות סיבות לבקר את ארבל, אבל עד שיביאו לנו יורש אמיתי, שימשיך להתבגר מאחורי המיקרופון, תודה.

הופעות תחת כיפה

הנה משהו שכבר מזמן לא היה כאן: המלצות חמות על שני מופעי מגזר שבהם צפיתי בתקופה האחרונה.

'מהודו לה'' הוא מופע משותף של בני הזוג רוני וחגי רוסנק, שכבר צבר פז"ם ומספר אוהדים לא מבוטל ברחבי הארץ. במופע מתארים השניים את סיפור היכרותם הפתלתל, שראשו בהודו וזנבו בארץ הקודש, בשילוב שירים מקוריים המבוצעים על ידי חגי וחבורת נגנים מלווים. סיפור האהבה כשלעצמו לא נשמע מרתק במיוחד, אלא אם אתם עמוק בעניין של רוחניות, סימנים משמיים, קונפליקט דתי-חילוני וחזרה בתשובה. אותי משכו בעיקר הכתיבה המצוינת - מופת של פשטות כובשת והומור במינון הנכון - והביצוע הזוגי חודר הלב. גם השירים חביבים והעיבודים מוצלחים, ובסך הכל מדובר בחוויה רומנטית מהנה.

ומכאן לרביעיית ההומור הדתית 'אנדרדוס'. כבר כתבתי בעבר על סרטוניה הקורעים ביוטיוב, וכעת היא יוצאת מהאינטרנט אל הבמה, ובהצלחה רבה. המופע החדש הוא רצף של סקצ'ים פנים-מגזריים, סינית עתיקה לאוזן חילונית אבל הומור משובח לקהל הדתי. הבדיחות היותר טובות הן במפגש המופרך שבין עולם הדימויים המגזרי למציאות הכללית, כמו רעיון מיתת בית דין כעונש חינוכי בבית הספר, או מסיבת עיתונאים של ראש הממשלה עם כתבים של עלוני בתי כנסת. הביצוע של חברי 'אנדרדוס' מקצועי, גדוש בהברקות ומעיד על חוש עיתוי קומי מפותח. אם רק יתגברו שם על כשלים טכניים בסאונד ויצליחו לשייף חלק מסיומי המערכונים, זוהי כנראה תחילתה של להקה מופלאה.

עמוד 2 מתוך 2
הקודם | הבא