גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 532ראשיהפצהמהדורה דיגיטלית: בשבעאתנחתא

בין "מיר" ל"גנקי" - ידידיה מאיר

21/02/13, 13:27
.


מה קרה פה, נפתלי? הייתי השבוע בישיבות מיר וחברון, בביקור המדובר שלך. הייתי ולא האמנתי. הכבוד הזה, של "סיור מודרך" בהיכלי הישיבות, שמור בהיסטוריה היהודית לטומי לפיד ולאנטיוכוס. סליחה, גם לתורמים גדולים. אז בהנחה שלא הוזמנת כדי שתיתן איזה מעשר מההנפקה של חברת ההיי-טק ההיא שלך – איך הגעת כל כך מהר למעמד הזה, שבו נותנים לך שם כל כך הרבה כבוד ויקר, כי בעצם מפחדים ממך? איך תוך חודש הפכת להיות פריץ? 

אחרי הסיור באוצר הספרים ובבית המדרש הענק של ישיבת חברון, נכנס בנט למפגש אינטימי יותר בחדרם של ראשי הישיבה. מהתמונה הישנה שעל הקיר בחדר הקטן השקיף על הצעיר המצליח והכריזמטי הסבא מסלבודקא במבט בוחן. "קודם כל", פתח בנט, "אני חושב, וחשוב לי להדגיש את זה פה, שהחרדים הם אחים ולא אויבים". ראש הישיבה, הרב משה מרדכי פרבשטיין, קטע אותו מיד בחיוך. "מה זאת אומרת 'החרדים הם אחים'? זה ברור. למה צריך להגיד את זה?". אחר כך הסבירו לו שם על חשיבות עולם התורה. מוזר. עד לפני רגע הוא עצמו הסביר את זה. לא בישיבת חברון אלא ב'עושים צהריים' עם יעל דן. במו אוזניי שמעתי אותו שבועיים לפני הבחירות אומר לה שוב ושוב באופן לא לפידי בעליל: "יעל, מי שרוצה ללמוד תורה ימשיך ללמוד תורה. לא יהיו מכסות! אנחנו רק ניתן תמריצים למי שלא יכול ללמוד ורוצה לשרת או לעבוד. זו הדרך הבריאה והנכונה והאמיתית". 

באותם ימים של ערב בחירות, ראיתי את בנט גם בכנס פעילים דתיים בתל אביב, מספר על מפגש שהיה לו יום קודם עם קיבוצניקים חילונים בעין חרוד. "הם שאלו אותי על גיוס חרדים. היינו לבד, בלי תקשורת, רק אני והם. תאמינו לי, יכולתי לגרוף שם הרבה קולות אם רק הייתי תוקף את החרדים, אבל לא עשיתי זאת, כי אני באמת לא מאמין בדרך הזו. הכול צריך להיות בהסכמה ובהידברות. רק ככה נצליח". שמעתי והוקסמתי. הנה פוליטיקאי שלא סתם מתייפייף, אחד שלא מפחד להגיד את האמת שלו גם במקום שבו היא הכי לא פופולארית. משהו חדש מתחיל.

אבל את מה שלא אמר אז בנט לקיבוצניקים החילונים, הוא החליט להגיד דווקא מעל בימת הכנסת, בנאום הבכורה, ולהמשיך ולומר גם בכפר המכבייה, לצוותי המשא ומתן של הליכוד. בוקר אחרי בוקר מספרים לי העיתונים איך לפיד ובנט מודיעים יחד לראש הממשלה שהמתווים שלו לגיוס הם "רכים" מדי, "סובלניים" מדי, ושבכלל, זה או הם או החרדים.  

אני לא מבין מה קורה כאן. איך הבחור שהעז לומר לניסים משעל שלא יוכל לפנות יהודי מביתו ("ניסים, אני לא מסוגל") ושלא הפסיק לדבר מהלב על ארץ ישראל (ועל סיפוח שטחי C כתכנית מדינית), לא אומר על כל זה מילה כעת, וחובר למי שכתב בעת ההתנתקות שהנימוקים למהלך בכלל לא ביטחוניים ("אנחנו פשוט רוצים ללמד את המתנחלים לקח") ושלא מפסיק לטעון שהכסף של מעמד הביניים הולך למתנחלים? נכון, אתם צודקים, הכול פוליטיקה. אסור לקחת ללב, מדובר הרי בספינים על גבי ספינים: ביבי לא רצה את נפתלי אז הוא רץ ליאיר כי פחד שיהיה מקסימום סגן-שר לענייני גלידות פיסטוקים. בסדר, אני מבין. אפשר ואפילו חשוב לכרות בריתות פוליטיות, אבל איך פתאום כתוצאה מכך כל השיח השתנה? כל הלך הרוח? למה אני לא שומע את לפיד מדבר אחרת, אלא רק את בנט מדבר אחרת? 

נחזור לישיבת חברון. אחד מראשי הישיבה, הרב יוסף חברוני, אמר שם לבנט שיש שני פסוקים ממגילת אסתר שהוא רוצה לצטט באוזניו בסיום המפגש הזה. בנט חייך: "אני יודע מה הראשון. 'מי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות'". חברוני אישר, והוסיף עוד פסוק בהתרגשות: "תינתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי". בנט בתגובה ניסה להרגיע: "רבותיי, תלכו ותראו את הנאום המלא שלי בכנסת", אמר לרבנים. טוב, ראשי ישיבות חברון כנראה לא ממש ירוצו עכשיו ליוטיוב (טוב שלא אמר להם: "יש לינק מעמוד הפייסבוק שלי, וגם מהטוויטר"), אבל אני דווקא ראיתי את הנאום. אפילו פעמיים. הוא היה דומה להפליא לנאום הבכורה של אחד, יו"ר 'יש עתיד'. הפרשן הפוליטי הוותיק שלום ירושלמי כתב ביום שישי האחרון ב'מעריב' כך: "מעבר לסגנון, היה נראה שלפיד ובנט כתבו נאום משותף, ורק חילקו ביניהם את ההדגשים והדוגמאות, לפי הנוחות והשייכות החברתית. על הדוכן התקיים דואט... ההבדלים בין השניים היו מינוריים... לפיד ובנט העניקו חיבוק אמיץ זה לזה אחרי הנאומים, וכל אחד לחש באוזנו של חברו: היית גדול, אחי". 
עמוד 1 מתוך 2
הקודם | הבא