גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 532ראשיהפצהמהדורה דיגיטלית: בשבעאתנחתא

שפוט של השמאל - שולחן עורך

מסירת תיק המשפטים לציפי לבני מוכיחה נתניהו מעוניין בממסד משפטי שמאלני שכביכול יכבול את ידיו. הציבור הדתי-לאומי ימשיך לגבות את נבחריו עד תום משחק הפוקר הפוליטי הקשוח.
21/02/13, 13:27
עמנואל שילה

1. ככל שחושבים על כך יותר מתגבשת ההכרה שלא ההחלטה לחתום קודם כל עם מפלגת שמאל מובהקת היא המרכיב המקומם ביותר בברית החדשה לבני-נתניהו. גם לא הפרת ההבטחות המפורשות לבוחר מצד שני הצדדים לשותפות, ולא הנכונות של לבני לשים בצד במחי-אינטרס-פוליטי את הבוז העמוק כלפי נתניהו שהיא מגלה לאורך שנים. אפילו לא ההחלטה של נתניהו להפקיד על המו"מ עם הפלשתינים את מי שהרחיקה ללכת יותר מכולם בהתרפסותה כלפיהם, תוך הסרת המסכה של ידיד ההתיישבות המובהק שיו"ר הליכוד התכסה בה בימי מערכת הבחירות. 

כל זה מקומם ומדאיג מאוד, אבל מדאיגה יותר מכל ההחלטה החמורה והאומללה להפקיד בידי לבני דווקא את תיק המשפטים. 

את ההליכה עם לבני יכול אולי נתניהו לתרץ בדוחק כאילוץ פוליטי. את ההיערכות למשא ומתן עם הפלשתינים תוך הפגנת נכונות לוויתורים מרחיקי לכת הוא יכול לתרץ כאילוץ מדיני. להפרת הבטחות וחוסר אמינות כבר התרגלנו. אבל כאשר נתניהו מוסר בידי לבני את משרד המשפטים, את ראשות הוועדה לבחירת שופטים ואת ראשות ועדת השרים לענייני חקיקה, הוא לא רק נכנע מתוך חולשתו לאילוצי המציאות הפוליטית והמדינית. הוא גם מסכל מראש כל סיכוי לשנות את המציאות הזאת משורשה. ומה שמקומם יותר מכל הוא שלכאורה שום דבר לא הכריח את נתניהו לתת לבני את תיק המשפטים. בעמדת החולשה הפוליטית שהיא נמצאת בה, היא יכלה להסתפק בהרבה פחות. לבני יודעת שאין לה מה לעשות באופוזיציה. די היה לה בקבלת אחריות על המו"מ ביחד עם תיק בינוני מכובד, למשל תיק הבינוי והשיכון, בשביל לספק אליבי מצוין לבוחריה על הפרת הבטחתה שלא להצטרף לקואליציה. 

איזון ההטייה שמאלה של רוב שופטי בית המשפט העליון ושל הפקידות המשפטית הבכירה היא אחד האינטרסים הכי חשובים של המחנה היהודי-לאומי, אם לא החשוב מכולם. בשביל לדחוף לכיוון הזה מול כל הלחץ והעוצמה של הממסד המשפטי יש צורך בשר משפטים נחוש מהסוג של יריב לוין, אורי אריאל או לפחות גלעד ארדן. כאשר נתניהו מפקיד בידי לבני את תיק המשפטים, הוא מוכיח שנושא ההטיה הפוליטית של הממסד המשפטי כלל לא נמצא על סדר יומו. עמל של שנים לגוון ולו במעט את ההומוגניות האידיאולוגית והפרופיל הסוציולוגי של שופטי בג"ץ ולשים מעט רסן על חוסר העכבות של בכירי הפרקליטות, עלול כעת לרדת לטמיון. האם מישהו מעלה בדעתו שאצל ציפי לבני כשרת המשפטים דו"ח השופט אדמונד לוי יאושר בממשלה? איך תתייחס לבני, הסנגורית המובהקת של אבו-מאזן, להתעמרות השיטתית של בכירי הפרקליטות במתיישבי יו"ש ובאנשי הימין? היא תרסן אותם או תמריץ אותם? האם יש סיכוי שלבני כיו"ר ועדת השרים לחקיקה היתה נותנת להעביר ולו אחד מן החוקים הלאומיים שח"כ אלקין השתבח בהם בתשדיר הפריימריס המוצלח שלו 'אלקין סטייל'? האם מישהו מאמין שהמהלך למינוי השופט נועם סולברג לבית המשפט העליון היה יוצא אל הפועל אילו בר
אש הוועדה לבחירת שופטים עמדה נסיכת המחנה הלאומי לשעבר שבימי ההתנתקות המירה את דתה האידיאולוגית, וברבות הימים הפכה לנושאת הדגל המדיני של מחנה השמאל?

2. ואם לא היה זה אילוץ פוליטי, מה באמת גרם לנתניהו לתת ללבני דווקא את תיק המשפטים? 

אפשרות מדאיגה אחת, שהתנהגותו הפחדנית בקדנציה הקודמת מאששת אותה, היא שראש ממשלתנו בורח מכל עימות עם הממסד המשפטי, מתוך חשש שיקרה לו מה שקרה לרבים וטובים לפניו שסומנו כאויבי כנופיית שלטון החוק. נתניהו יודע שבעקבות התנהלותו הבעייתית והפרשיות המפוקפקות שנקשרו בשמו לא קשה לתפור לו תיק. הוא מוחזק כבן ערובה בידי החונטה המשפטית השמאלנית, ולכן נזהר מלמנות שר משפטים לעומתי שאינו מקובל עליה. 
עמוד 1 מתוך 2
הקודם | הבא