חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 532ראשיהפצהמהדורה דיגיטלית: בשבעאתנחתא

שיכור של השנה - סיפור לילדים

21/02/13, 13:27
חגית רוזנבאום


פעם אבא סיפר לנו בסעודה שלישית סיפור של הרב שלמה קרליבך על השיכור הקדוש. נשמע מוזר, נכון? איך מישהו שיכור יכול להיות גם קדוש? אבל אני פגשתי אחד כזה, ממש מתחת לאף: השיכור הקדוש שלנו מתפלל בבית הכנסת השכונתי מדי שבת בשבתו. האמת היא שהוא לא בדיוק שיכור, אבל את זה תבינו בהמשך. ולמה אני מספר לכם היום על השיכור? כי עוד מעט מגיע פורים, יום אחד בשנה שבו הרבה אנשים משתכרים, אז החלטתי לספר על שיכור של כל השנה. 

הוא היה מושך את עיני המתפללים כשנכנס לבית הכנסת. כולם היו עם חולצות לבנות, כיפות לבנות, מסורקים ורחוצים לקראת שבת, והוא – כאילו צנח מכוכב אחר. בנעליים ישנות עם כתמי בוץ היה מתנודד לבית הכנסת באיחור קל, לבוש בבגדי יום חול שנראה כי לא כובסו כמה חודשים, שיערו פרוע ועל פניו זיפי זקן. 

בקבוק הזכוכית המלא שהחזיק בידו דרך קבע גרם לכולם לחשוב שהוא שיכור. מדי פעם היה לוגם ממנו כמה לגימות, ומקנח את פיו בהנאה. השיכור היה מסתובב לאורך כל זמן התפילה בין הספסלים, עולה לבימה, מנשק את פרוכת ארון הקודש, וכל הזמן ממלמל. המתפללים השתדלו להתרחק מקרבתו, חששו מהתנהגותו המוזרה וניסו להימנע מכל קשר עין איתו. אבל לשיכור לא היה אכפת מאף אחד. 

אני התחבאתי מתחת לטלית של אבא כשהוא היה מתקרב לכיוון שלנו, פחדתי שאולי הוא אפילו יצעק עליי. אבל באחת הפעמים, כשהוא היה די קרוב אלינו, הסתכלתי לו ישר לתוך הפנים וראיתי שהעיניים שלו מחייכות, ושהצעדים המתנודדים שלו נראים כמעט כמו ריקוד. "יש לנו אבא, יש לנו אבא", שמעתי אותו ממלמל בניגון עליז. "נכון שאין לי כלום, אין לי פרנסה ואין לי בית, אבל יש לי הכל", המשיך השיכור בשיר המוזר שלו, "יש לי אבא בשמיים". 

פתאום הוא נעצר מול סבא שמעון, שהנכד שלו שוכב חולה בבית חולים כבר כמה חודשים. "סבא'לה, ה' אוהב אותך ואת הנכד שלך, ותיכף אתם נוסעים ביחד לטיול בחרמון, איך זה?" רקד השיכור מול סבא שמעון. למרבה הפלא, פניו הנפולות של סבא שמעון הוארו קמעה, וזיק של חיוך החל להימתח על שפתיו. 

השיכור המשיך בשיר המוזר שלו, ואז נעמד מול צביקי בן ה-14. צביקי היה חזן בשבת שעברה, אבל הוא כל כך זייף, ששאר המתפללים לא יכלו לכבוש את צחוקם. צביקי הסמיק נורא, וביקש שיחליפו אותו. השיכור הביט בצביקי בעיניים רציניות, ואז חיבק אותו: "הנה החזן שאני הכי אוהב לשמוע, ר' צבי בעל קול הזמיר", משך השיכור את צביקי אל ריקודו ובידו השנייה הניף את בקבוק הזכוכית. צביקי לא חשב שהשיכור מתכוון ברצינות, אבל בכל זאת עיניו התמלאו בהכרת תודה. 

בסוף התפילה החלטתי לעקוב אחרי השיכור. הוא התנודד על המדרכה, לוגם מהבקבוק ומפזם לעצמו עוד שירים ל"אבא שבשמיים, החבר הכי טוב שלי". לפתע הסתובב אליי. נבהלתי, אבל ראיתי שהוא מחייך. "שבת שלום, צדיק", בירך אותי, "אני רואה שאתה מתעניין בי. רוצה לשתות משהו?" הגיש לי את הבקבוק. נרתעתי לאחור, אבל השיכור אמר: "סמוך עליי, זה בסדר". 

קירבתי את הבקבוק לאפי – מוזר, שום ריח של יין או אלכוהול. אזרתי אומץ וטעמתי רק טיפה מהמשקה שבפנים. "מים!" ניתרתי ממקומי בהפתעה, "אתה שותה מים! אז רגע", הבזיקה בי המחשבה, "אתה בכלל לא שיכור!". 

השיכור הנהן והסביר: "אני אוהב לשמח אנשים ולשיר לה' בלי שום מחיצות. איך יכולתי להגיד לאנשים כל מה שאמרתי היום, אם לא היו חושבים שאני סתם שיכור משוגע?".